אתמול היה יום שישי (עם ביקור לחמותי

[snowhite1064]

אתמול היה יום שישי (עם ביקור לחמותי

אז איך אפשר בלי עדכון? אז ככה: ביום שני בתנו הבכורה חגגה יום הולדת 4 . מכיוון שאחרי יום ההולדת הראשון שלה שמנו לב שיש מתיחות גדולה כאשר שני המשפחות (שלי ושל בעלי) נמצאים ביחד, בכל הקשור לנכדים, החלטנו שאת ימי ההולדת שלהם אנחנו חוגגים שלוש פעמים (פעם בגן, פעם אצל משפחת בעלי ופעם אצל משפחתי) קצת מטורף אבל זה הדבר היחידי שיכול להשאיר אותנו ואת הילדים שפויים. שבוע שעבר חגגנו את יום ההולדת אצל הוריי. אתמול היתה החגיגה אצל הצד של בעלי. דבר ראשון שמאוד הפריע לי זה שהיינו צריכים לנסוע לקחת את חמי (הוריו של בעלי כאמור גרושים כבר כמעט 30 שנה אבל הם נשארו ביחסי ידידות קרובים ולפעמים הוא בא איתנו ביום שישי לחמותי. כאשר הוא לא בא זה לא בגלל שהוא מרגיש לא בנוח אצל חמותי). נסענו להביא אותו (נסיעה של 45 דקות לבית שלו ביום שישי כאשר הכבישים פקוקים זה יכול להיות גם שעה ורבע, וזה בניגוד לכיוון הנסיעה אליו אנחנו צריכים לנסוע על מנת להגיע לחמותי. כלומר, סיבוב של כמעט שעתיים באוטו רק בשביל לקחת אותו) ואז כאשר אנחנו מגיעים אליו הוא אומר לנו שהוא לא רוצה לבוא בגלל שגשום בחוץ והוא לא רוצה להתקרר. אז בואו ונעזוב את העניין שנסענו במיוחד לקחת אותו ושרק יומיים לפני כן הוא אמר לבעלי שהוא יבוא איתנו. מה שהרגיז אותי זה שהוא לא הודיע לנו בבוקר שאין לו כוונות לבוא, ודבר שני שהחשש מהתקררות בגל מזג האוויר חשובה לו יותר מאשר יום ההולדת של נכדתו היחידה (בינתיים), שאותה גם ככה הוא לא ראה יותר מחודש וחצי. אז בשביל הנימוס ישבנו אצלו שעה וחצי. הוא התעצבן על הילדים שהם שיחקו קצת בפרעות (בתי בת ה-4 ובני בן ה-2 ) ובין כל ההתרוצצויות שלהם הוא חטף מכה קטנה מהבת, בגלל שהיא לא שמה לב. ואז הוא התחיל לצעוק עליהם:"מה אתם משוגעים? אני לא מרשה להתשולל אצלי ככה. אתם רוצים להשתולל אז בבית או אצל הסבתות לא אצלי. בגללכם קיבלתי מכה בברך". הילדים שלי היו בהלם. הם לא רגילים לשמוע טונים כאלה ודיבורים כאלה. לפי דעתי מספיק שהוא היה אומר להם:"תרגעו. אתם יכולים להיפצע בטעות. לא להשתולל יותר מדי". זה גם היה יכול להוביל לרגיעה מסויימת אצלהם. הגענו לחמותי והיא איך שנכנסנו אומרת לבת שלי:"בואי תראי איזה מתנה הבאתי לך ליום ההולדת. אני בטוחה שאף אחד אחר לא הביא לך מתנה כזאת." אז לא מה שהיא אמרה הרגיז אותי, אלא הרגיז אותי שהיא רצה לתת את המתנה לפי שישבנו לאכול. לחמותי מאוד חשוב שיאכלו הרבה, וכל פעם שהיא נותנת להם מתנה לפני האוכל הם מרוכזים רק בלגמור קצת לאכול כדי ללכת לשחק ואז היא מודאגת מכך שהם לא אכלו כמו שצריך ומתחילה לדחוס אותם עם ממתקים וחטיפים. אמרנו לה מליון פעם, זה מאוד נחמד שאת מביאה להם הפתעות. אבל תתני אחרי האוכל ולא לפני. לא עזר כלום. ואז היא הלכה להביא את המתנה. מכיוון שחמותי סבורה שהילדים שלנו מקנאים כל הזמן אחד מהשני (למרות שזה בכלל לא ככה והיא חברים מאוד טובים) היא נתנה לבן שלנו "מתנת פיוס" (שלא יקנא, כהגדרתה) מכונית צעצוע קטנה. ולבתנו היא נתנה מתנה חליפה. הבת שלי אמרה לה:"סבתא, חליפה זה לא מתנה. אני רוצה מכונית כמו של יהונתן". חמותי כנראה נעלבה עד עימקי נשמתה וענתה לה:"מה זאת אומרת שזאת לא מתנה? איזו חוצפה! את לא חושבת שזה עלה לי כסף? מי חינך אותך ככה?" והלכה להביא לבת שלנו מכונית צעצוע דומה כדי להשתיק אותה. אמרתי לחמותי:"את לא צריכה להעלב. היא ילדה בת 4 ובשבילה בגד זה לא מתנה". חמותי כמובן כעסה עליי שאמרתי דבר כזה ואמרה:"עכשיו אני יודעת מי מכניס לה לראש את כל הרעיונות האלה". חמותי לא ראתה אותנו כמעט חודש (כל הפעמים בגלל שהיא אמרה שזה לא נוח לה שנבוא. מקובל עליי) כאשר היינו אצלה אתמול היא שמה לב לעובדה שבני התחיל לדבר הרבה יותר מאשר בעבר. ואז כל פעם היא אומרת לי: את שמעת מה הוא אמר? זה בטח פעם ראשונה שלו." או "ראית מה הוא עשה. הוא בטוח לא עשה את זה לפני כן." ואותי זה מרגיז. מה היא חושבת שרק בגלל שהיא בסביבה אז הוא מקבל "חוכמה" פתאום? כאילו שבבית אנחנו לא מדברים איתו, או מספרים לו סיפורים. וגם לפני שהלכנו היא אומרת לבעלי:"אני מקווה שהבאתם לילדים מעילים גם יורד גשם בחוץ ולאישתך יש נטייה לא להלביש אותם כמו שצריך". נו טוב, מה לעשות? אני לא מושלמת כמוה.

 

[אנילה1]

snowhite1064, אני מאוד מחבבת אותך

אני חושבת שאת נחמדה ונהדרת. אבל את לוקחת את חמותך יותר מדי ברצינות. אז מה אם נתנה בגד, אז מה אם נתנה אוטו. מה זה משנה? בבית שלה היא המלכה, ובבית שלה היא לא מחנכת את הנכדים. היא נותנת להם ואומרת להם איך שהיא מרגישה. די להעלב מכל פסיק שלה. ודי לחשוב איך היא צריכה להתנהג. היא מתנהגת איך שהיא מבינה. ממש לא צריך לריב על זה. לגבי חמיך. בגיל מסוים פוחדים להצטנן כי נעשים זקנים וחששנים יותר. לא נראה לי שהנכדים מעניינים אותו. אבל יפה שישבתם שעה וחצי אצלו. מדוע הילדים השתוללו אצלו? היה להם משעמם? אם כן אז צריך להעסיק אותם. את צריכה שיהיה לך באוטו ספר לקריאה, נייר וטושים, קלטת ועוד כל מיני צעצועים קטנים שאספת מהבית. תכניסי את הכל לקופסא ותקראי לה "ערכת טיול". פותחים את ערכת הטיול רק כשנוסעים באוטו, או כשמגיעים למקום שאין בו צעצועים. שבוע טוב לך ולכולם.

 

[Night Light]

אנילה - זהו שאת טועה מאד

החינוך של הילדים הוא בשום פנים ואופן לא פונקציה של איפה שהם נמצאים. ואני אסביר: אם כאקט חינוכי אני לא מרשה לילדים שלי משהו, בואי נגיד: לאכול ממתקים בין ארוחות ובעיקר לפני ארוחה עיקרית ביום, זה לא משנה אם הם אצל סבא וסבתא, הכלל הזה לא מתאדה ברגע שנכנסים אליהם. סבא וסבתא צריכים להקפיד על אותם כללים של חינוך מול הילדים, ולא להפוך את אבא ואמא לנטולי כל סמכות בעיני הילד ברגע שנכנסים לבית של סבאסבתא. בעבר ההורים שלי היום מערערים את הסמכות שלי מול הילדים כשהיינו בבית שלהם תחת הכותרת "אבל אצלי זה ככה" ואני ישבתי איתם לשיחה והסברתי להם שעם כל הכבוד, יש דברים שסבא וסבתא יכולים לעשות אחרת מאמא, אבל בשום פנים ואופן לא לבטל ולערער את הכללים הבסיסיים שעליהם הילדים מחונכים. מצד שני, אני לעולם לא אתן לילדים שלי לעשות בבית של מישהו אחר - כולל סבא וסבתא - לעשות דברים שאני כן מרשה אבל האדם אצלו אנחנו נמצאים לא מרשה. לדוגמא: לי אין שום בעיה עם זה שחדר הילדים אצלנו הפוך לחלוטין. יש לי הסכם עם הילדים, שהם יכולים לפזר צעצועים בחדר הילדים כמה שבא להם, ובתמורה הם לא מפזרים אותם בשאר הבית. אבל כשאנחנו אצל סבא וסבתא - אין דבר כזה. הילדים חונכו לכבד את זה שסבתא לא אוהבת באלגן בשום חדר, גם לא בחדר שבו מונחים הצעצועים, ולכן אצל סבתא הילדים אוספים כל צעצוע אחרי שסיימו איתו ולפני שהם מביאים צעצוע אחר. כך שאני חושבת, בתגובה לשילגיה: 1. מבחינת חמיך - אם את יודעת שמפריע לאיש שהילדים משתוללים, מחובתך לדאוג שהם לא ישתוללו. גם אם בבית שלך את מרשה, הם צריכים לכבד את זה שלסבא זה מפריע. 2. תדאגי שבעלך יעמיד את חמותך במקומה ויבהיר לה שכללים שאתם רואים כבסיסיים היא לא מערערת - גם לא בבית שלה 3. כשילדה בת 4 אומרת את דעתה לסבתא שלה, את לא צריכה להתנצל או להסביר או להתערב. אם הסבתא הזו כל כך מנותקת שהיא לא מבינה איך ראש של ילד בן 4 עובד, אין שום סיבה לשמוע אותה בכלל... היה לנו קטע כזה, כשהבת שלי היתה בת 4 ולא היה לנו כסף, וביקשנו מכל מי ששאל "מה לקנות לה" שיביא בגדים (וגם עשינו חלוקה שזה יביא מעיל וזה יביא חצאית וזה יביא שמלה וכו'). היא הסתכלה על המתנות ואמרה לאורחים "בגדים זה לא מתנה ליום הולדת של ילדים. מתנה ליום הולדת זה צעצועים ווידאו ודברים נחמדים כאלו". אמנם במקרה שלנו כולם קיבלו את זה בהומור רב ולא עשו סצינה של "מי מחנך אותך ככה" אבל בכל מקרה לא אמרתי לא לאורחים ולא לילדה כלום, ורק כשהיינו שוב לבד אמרתי לה שכשנותנים לה מתנה היא צריכה לומר תודה גם אם היא לא אוהבת, ולהיות מנומסת, כי בעצם לא חייבים לקנות לה מתנה, ואם קונים לה זה כי חושבים עליה ואוהבים אותה, וזה יותר חשוב מכל צעצוע בעולם. היא הפנימה מהר - כשאחותי נתנה לה ספר שהיה ילדותי מדי בשבילה, הבת שלי אמרה לה "תודה רבה, זה מאד נחמד שחשבת עלי" ואז היא אמרה לה בהדגשה "כפיר מאד אהב את הספר כי זה מתאים מאד לגיל שלו" (כפיר היה בן שנה וחצי בערך אז...)

 

[אנילה1]

Night Light , אצלינו זה כך.

הילדים שלי מרשים לנכדים לעשות אצלי בבית לפי החוקים שלי. הם באים גם כאורחים והם גם מתנהגים אצלי לפי החוקים שלי. אצלי בבית הם מפסיקים להיות הורים. וככה הם נחים קצת מעבודת ההורות. אני לוקחת פיקוד על כולם, ואז אני האמא של כולם. הסבתא לא יודעת מה ילדה בת 4 של ימינו אוהבת. הסבתא קונה מה שהיא חושבת שתהיה מתנה נאותה לילדה. זה מאוד מעליב שהילדה ענתה לה מה שענתה והכלה לא אמרה כלום. היא הייתה צריכה להסביר לילדה שהסבתא חשבה שזאת מתנה ממש יפה. וכדאי לה לקבל אותה כמתנה. כלות חמודות, אתן צריכות לדעת שאנחנו לא ממש מכירות את הנכדים כמוכן. כי אתן מגדלות אותם ואנחנו לא. אנחנו רואים אותם פה ושם. ולנו יש מושגים קצת מיושנים על מה זה מתנות, ואיך כדאי להתנהג אל הילד. וכו'. אז נא לא לבוא בטענות, ולא להעלב. מה שאנחנו נותנות זה בסדר. אם זה לא טוב תעשו מה שאתן רוצות עם זה, אבל אל תשפילו את הסבתא. זה לא יפה. היא הלכה וטרחה וקנתה בטח הכל בשמחה, ואתן במחי משפט אחד מעליבות אותה נורא, ומוציאות ממנה את כל החשק לקנות עוד מתנות להבא. ואז יש לכן טענות שהיא לא קונה כלום. נייט לייט, נהגת בחוכמה לגבי הבת שלך, לגבי הבגדים ולגבי הספר. אני חושבת שאת חכמה. אני למשל קונה לנכדים רק דברים של מבוגרים. לגדול בן החמש וחצי קניתי משקפת צפרות. לאמצעי קניתי ספר על מכוניות של שנות החמישים. לקטן סווטשירט כי הוא רק בן שנה. צעצועים יש להם בכמות של חנות טויס אר אס. הצעצועים האלה יעלמו כשימלאו להם 5-6 אבל מה שאני קונה ישאר לתמיד.

 

[snowhite1064]

אני מסכימה איתך בהחלט. גם אצלנו

יש חוקים כאלה. העניין הוא שבעלי (וגם אני) ישבנו עם חמותי כבר אלף פעם והסברנו לה את "הכללים" שלנו. ובכל פעם היא מבטלת אותם בהינף יד ליד הילדים. מצד אחד אני לא אומרת לה כלום (כי אני לא רוצה שהילדים יהיו עדים לכך שאני "כועסת" על סבתא) ומצד שני זה מרגיז אותי. מבחינת חמי: לא תכננו להישאר אצלו (התוכנית המקורית הייתה בכלל רק לאסוף אותו מפתח הבית ולנסוע לחמותי) אצל חמותי ואצל הוריי יש צעצועים לילדים ולכן אני לא רואה צורך לסחוב איתי גם צעצועים (להוריי בכלל יש כל דבר שלנו יש בבית: לול, עגלה, מיטה, חיתולים, פיגמות, בגדים להחלפה ואפילו נעליים כך שאליהם אני לא לוקחת שום דבר חוץ מהילדים). ההשתלוללות של הילדים שלי הייתה לדגדג אחד את השני. ואז הקטן נפל אחורה כאשר אחותו דגדגה אותו וחמי שישב על הכסא קיבל מכה קטנה. לפי דעתי זה לא סוף העולם. אני פשוט יודעת שאין לו סבלנות לילדים. את שני הילדים שלו (משני נישואים שונים) הוא לא גידל (מאמא של בעלי הוא התגרש כאשר בעלי היה בן 4.5 ובמשך כמעט 5 שנים בעלי לא ראה אותו וחמי התגרש מאישתו השנייה כאשר בתו הייתה בת שנתיים וגם אותה הוא לא ראה כמה שנים טובות) בגלל חוסר סבלנות וכנ"ל לגבי הנכדים שלו. נכון שבמקום נורמלי אני לא צריכה להתנצל בשם הבת שלי או להתערב. אבל כאשר היא כועסת (חמותי) על הילדה ואומרת לה בטון כועס:"מה זאת אומרת זה לא מתנה? מה את חושבת שזה לא עלה לי כסף?" אני חושבת שאני צריכה לנסות לפייס אותה כדי שלא תכעס על הילדה. אני חושבת שהתגובה שלה לא הייתה במקום.

 

[אנילה1]

snowhite1064 לא הבנת.

הילדים שלי והנכדים מקבלים את הכללים שלי בבית שלי. אצלי בבית הילדים שלי מפסיקים להיות הורים. הם גם הופכים להיות ילדים. ואני נעשית אמא של כולם. ככה הילדים שלי נחים אצלי מלהיות הורים לכמה שעות. אני חושבת שאולי כדאי להתראות פחות עם חמותך אם אפשר. כי אני חושבת שאולי היא לא כל כך רוצה להתראות אתכם ואולי את כופה את זה עליה. וחמיך בכלל לא רוצה את כל הילדים. לדעתי לא כדי לך "לאחד" את המשפחה למרות רצונם. תני לכולם לחיות בשקט. ירצו יקראו לך. תהיי בעיקר עם המשפחה שלך שמבינה אותך.

 

[snowhite1064]

אנילה 1 , אני בטח לא זאת שכופה את

הביקורים על חמותי. אני יכולה להגיד לך מי כן. בעלי והיא. כן, כן היא. היא אומרת לבעלי : "למה אתם כל הזמן הולכים להורים שלה? הם בסוף לא יידעו מי זאת סבתא שלהם" (להוריי הם קוראים Grandma ו-Grandpa על מנת להבדיל). אבל ברגע שבעלי אומר לה:"תראי שהבן שלנו היה בבית החולים לא היה לנו אוכל אז אני והילדה הלכנו שישי שבת אליהם כדי לא להיות לבד וגם על מנת להיות קרובים לבית החולים, אם היית רוצה היית מזמינה אותנו אליך כדי שהילדה תהיה איתך קצת" ומה היא עונה לו: "אבל היה לי טיול לרמת הגולן". את מבינה מצד אחד היא עושה תחרות עם ההורים שלי מי קונה יותר מתנות (ההורים שלי הם לא סבא וסבתא של מתנות. הם סבא וסבתא של תשומת לב והרבה אהבה) ותמיד שהיא רואה שהילדים נועלים נעלים חדשות או לובשים בגדים חדשים היא שואלת "מי קנה לכם" אבל שזה מגיע לתת קצת משהו מהזמן שלה היא פתאום לא רוצה להיות סבתא. היא גם מכריחה את בעלי להודיע לה ביום חמישי בצהריים אם אנחנו נבוא או לא כי היא צריכה לדעת אם צריך לבשל (כאילו שלבת שלה היא לא צריכה לבשל) ואז קרה פעם אחת שלא באנו ביום שישי בגלל שלילד היה חום והיא כעסה שהיא בזבזה את הזמן שלה על בישולים. זה מה שהדאיג אותה. לא :"אני מקווה שהילד ירגיש טוב, יש לכם מספיק אוכל לשבת, אולי אתם רוצים שאביא לכם את מה שבישלתי" אלא צעקות. את חושבת שאני רוצה שכולם יהיו כמו המשפחה שלי. אני לא חושבת שהמשפחה שלי היא משהו יוצא דופן. אני חושבת שבני אדם צריכים להיות ערבים זה לזה ולעזור אחד לשני (ואותו דבר גם צריך להיות בין חברים). אולי אני נאיבית.

 

[אנילה1]

snowhite1064 גם אני שואלת אם

הילדים מדיעים. כי אני לא מבשלת אותו דבר לי ולבעלי כמו שאני מבשלת לילדי ולנכדים כי אצלם כל אחד אוכל משהו אחר. וגם אחרי כל כך הרבה שנים של בישולים נמאס לי לבשל. אני ובעלי חוטפים משהו וזהו. אני רק מבשלת לילדים ומה שנשאר אנחנו אוכלים במשך השבוע. אל תזלזלי בזמן של החמות בבישולים כאילו זה כלום. זה לא יפה. נכון שהיא לא הייתה צריכה לצעוק עליכם כי לא ידעתם שהילד יהיה חולה. היא הייתה צריכה להקפיא את האוכל. ולהגיש אותו שבוע אחרי זה. הצעקות שלה מראות שעניין הבישול קשה לה. אל תזלזלי בזה. יש אנשים ששונאים לבשל. אני פיתחתי אלרגיה לבישול. החלק הכי קשה לי, זה להתעורר בשבת בבקר ב7 בבוקר ולהתחיל לחשוב מה להכין שלא יהיה כל שבוע אותו דבר. לילדים אין בעיה. הם אוכלים אותו דבר כל שבוע. למבוגרים זאת בעיה.הבן אוכל רק דגים הכלה לא דגים ולא בשר אנחנו אוכלים בשר. הקטנים עוף מכובס אוףףףףףףףףףףףףףףףף

 

[jesenia]

למה להיתפס לקטנות?

אפשר לשבת ולהסביר עד מחר את הסיבות למה היא צעקה. מה זה עוזר? כל מאמצי הבישול של מי-שלא-יהיה לא מצדיקים את זה שבזמן הדאגה לילד אדם מסוים בוחר לחשוב רק על עצמו במקום לפחות להביע אכפתיות. גם אכפתיות מעושה. לגבי הבישולים, אני חושבת את סתם הורגת את עצמך עם כל הבישולים. בכלל פינקת אותם. פשוט מרגיז אותי לקרוא עד כמה הם מנצלים ומנצלים ומנצלים! למה את מרשה להם?!? אני באמת לא יודעת איזו עצה לתת לך, פינקת אותם יותר מידי! תאצילי סמכויות - אולי כלתך תואיל בטובה להביא מנה אחת מבושלת?? חמותי מכינה כל שבת אותה הארוחה, פחות או יותר, עם נסיונות חדשים פה ושם. כולנו מסתדרים (טוב, היא מבשלת ממש טוב - עוד נקודה לזכותה ) ולא יוצאים רעבים.כשגיסי היו אצלנו לארוחת שישי בהפתעה, הם לא מצאו שולחן ערוך כל טוב כמו אצל אמא. לא רק שהם אכלו מבלי להתלונן (אחת המנות יצאה מזעזעת, לדעתי) הם גם אמרו שטעים להם, שהם שבעים ואח"כ חמותי התקשרה להגיד כמה הם נהנו ויצאו מפוצצים, ואיזו זריזה אני שגם עבדתי באותו יום וגם הספקתי לבשל כמה נחמד מצידם לתת לי הרגשה טובה!

 

[sovlanit]

אנילה1,

מבינה את האלרגיה שלך לבישול. כל הכבוד לך שאת מתעלה על עצמך. לגיוון-אפשר להציע לך להכין פשטידות צמחוניות וטעימות,ועל הדרך דלות קלוריות???

 

[אנילה1]

פעם הכנתי כמה פשטידות בבת אחת

והקפאתי אותן. הם שמעו שהפשטידות של מוקפאות ולא רצו לאכול. הבת שלי ואני אכלנו אותן כשהייתה פה והן היו ממש טעימות.

 

[snowhite1064]

אנילה, "הבישולים" של חמותי הם

בעיקר המבוגרים של זוגלובק, קציצות או שניצל. אין לי שום בעיה עם זה (כלומר, יש לי כי אסור לי לאכול את הדברים האלה בגלל בעיות בקיבה. אבל מעולם לא ביקשתי שתבשל במיוחד בשבילי. אם יש סלט זה מספיק לי.) אבל אם חמותי שומעת שחמי גם מגיע איתנו לביקור אז פתאום היא משקיעה יותר ומכינה לו גם קובה ומרק, ודגים. כאילו שאנחנו לא מספיק חשובים בשביל לבשל לנו משהו. עוד דוגמא: בעלי עובד במרחק 5 דקות נסיעה מהבית שלה. היא מתחילה לעבוד בשעה 14:00 עד 18:00 (כמנקה בבית ספר דתי). מכיוון שבעלי עובד שעות רבות ולא מקבל בכלל אוכל בעבודה (או שהוא מביא מהבית או קונה) קרה כמה פעמים שהוא התקשר אליה יום לפני זה ואמר לה שיכול להיות שהוא יקפוץ לארוחת צהריים אליה ובאותה הזדמנות גם יקח אותה לעבודה כאשר הוא מסיים לאכול (למרות שזה סיבוב בשבילו). אז יוצא להם להיות לבד בלי "הלחצים" שיש מסביב כאשר אני והילדים נמצאים. תמיד, אבל תמיד הארוחה שהיא מכינה לו זה חביתה ו/או סנדוויץ' עם נקניק. את חושבת שבשבילי לא קשה לבשל כל שבוע לכל השבוע (גם בשביל הילדים וגם בשביל שהוא ייקח לעבודה). קשה לי עם זה בעיקר כאשר בעלי הוא מאוד בררן באוכל.ובכל זאת עם שני ילדים קטנים והריון מתקדם אני עומדת פעמיים בשבוע לבשל. ולמרות שיש לי נסיון של 12 שנה בלבד בבישולים גם לי נמאס להכין את אותם הדברים ברוטציה. אבל הילדים לא אוהבים כל דבר וכנ"ל בעלי. הרבה מאכלים שאהבתי לאכול אצל הוריי אני לא מכינה בגלל שרק אני אוכלת אותם. לעומת זאת בשביל בעלי למדתי להכין הרבה מאכלים שאני לא נוגעת בהם. ואגב, חמותי צועקת על כמעט כל דבר ולא רק בגלל שהיא שונאת לבשל. היא שונאת את כל העולם.

 

[אנילה1]

snowhite1064 ליבי לך על חמות

כל כך קשה. עכשיו בדיוק שוחחתי עם הבת שלי בניו יורק. ואמרתי לה שיהיה לי קשה להיות אצל הבן והתינוקות שבוע, לישון על הספה בסלון, לקום כל לילה כמה פעמים. אני לא רגילה לזה. אמרתי לה שהגדול יכול ללכת לבד לשירותים במקום שיקרא להם בלילה להגיע ולקחת אותו לשרותים, כי כולם מתעוררים כל הזמן. אז היא אמרה שהיא זוכרת שלקחתי אותה עד גיל 8 לעשות פיפי בשירותים. אבל אז נזכרתי שהייתי מעירה אותם לשירותים לפני שאני הייתי הולכת לישון, כך שיכולתי לישון רצוף, ואילו אצל הנכד הם ממתינים עד שהוא יתעורר, ואז לוקחים אותו. זה אומר שזה יכול להיות גם באמצע השינה שלהם. ואם יש להם 3 ילדים? אז עם כל אחד הם קמים ובקושי ישנים, והקטן דורש לישון איתם במיטה. והאמצעי רוצה חלב בלילה. אז היא אמרה לי שאני לא בסדר שאמרתי לבן שלי שיעיר את הנכד לעשות פיפי וככה לפחות איתו הוא ישן רצוף. ושזאת ביקורת על דרך הגידול שלהם. אמרתי לה שהם סתם לא ישנים בלילה ואולי זה יכול להמשך עד גיל 12. אז היא אמרה שאני ביקורתית מדי. וככה מגדלים היום את הילדים, עושים מה שהם רוצים. אז אמרתי לה שההורים היום פוחדים להיות הורים. ומעניין איזה ילדים יגדלו מהדור הזה. כנראה כאלה שהמילה לא תכניס אותם לטראומה רצינית. עד שהתחילה להתעצבן עלי. אז אמרתי לה בואי נדבר שוב על הנושא כשיהיה לך ילד. וזהו, הלכתי לישון. והיא הלכה להתעמלות. זאת שיחה מתל אביב לניו יורק.

 

[jesenia]

../images/Emo45.gif

את לא נאיבית

את אנושית! אנילה, אין כאן ציפיה להתנהגות יוצאת דופן, אלא להתנהגות נורמלית בין בני אדם. כמו שאני תמיד אומרת - כלה/חמה היא בת אדם. מי שלא יודעת איך להתנהג עם בני אדם, בטח לא תדע איך להתנהג עם כלתה/חמותה.

 

[אנילה1]

jesenia, בואי אומר לך משהו בסוד.

כלתי לא יודעת לבשל טעים, רק למסיבות שאז יש לה כמה דברים מוצלחים וזהו. הבן שלי מאוד אוהב לאכול את האוכל שלי. כך שאני עדיין אמא. וכזאת אני תמיד אשאר, ואני מכינה רק בשבילו ארוחות טעימות ומגוונות. וכל השאר נילווים אליו. זה אולי הדבר הקטן שעדיין קושר אותי אליו, מבלי שלכלתי תהיה אפשרות להפריע, היא לא יכולה להגיד שהאוכל לא טעים לה כשאני רואה אותה מתפוצצת מאוכל. היא טורפת אצלי לכל השבוע. לכן אני עושה את זה למרות שזה קשה לי. האוכל הטעים הוא הקשר הראשוני ביני לבין בני. יש לי סיפוק שהוא נהנה מהאוכל.

 

[jesenia]

בררר

גם אם האוכל לא היה טעים לי לא הייתי חולמת להגיד....לא למארח ובטח שלא לחמותי. פעם הבאה בכ"ז תציעי לה להביא איתה משהו שכן טעים לה. נראה אילו מגשים יתרוקנו, ואילו ישארו מלאים בסוף הארוחה...

 

[אנילה1]

ההצעה שלך טובה. אבל לא ישימה

כי כלתי אפילו לא מבשלת לילדים. המטפלת עושה את זה.

 

[TJSBZ]

על חוקים ועל סמכות

כשהסבים עושים מה שבא להם, כולל לבטל את הכללים של ההורים, הם מבטלים את סמכות ההורים. גם אם הם לא מתכוונים, ככה הילדים מבינים את זה. ועם הביטול הזה ההורים צריכים להתמודד אחר כך, גם בבית שלהם, כשהילד אומר "אבל סבתא מרשה לי". לפעמים זה גם מגיע עד כדי "אמא רעה, סבתא טובה". אז נכון שתפקיד הסבים לא לחנך, אבל גם לא לקלקל חינוך. לעשות ההפך ממה שההורים אומרים, זה גם חינוך. חינוך רע. ועוד משהו: כשהסבים מתחילים "לדעת יותר טוב" מה נכון לילדים, יכול בהחלט להיגרם נזק, גם נזק בריאותי. ויש כאן גם עניין פשוט: אם אכן הסבתות מכירות את הילד פחות טוב מהוריו - וזה נותן להן לגיטימציה לא להבין אותו נכון או לקנות לו מתנות לא מתאימות, אז שיכירו בכך גם בכיוון ההפוך - שזה נותן להורים לגיטימציה לקבוע בלעדית את החוקים.

 

[sovlanit]

TJSBZ,ברוכה הנמצאת ../images/Emo24.gif ו...

תודה על דברייך. כל טוב,יקירה

 

[אנילה1]

TJSBZכשהנכד שלי אמר לי פעם

ש"אמא מרשה" כשהוא היה בביקור אצלי, אמרתי לו שאצלי אני קובעת. ואצלו בבית אמא קובעת. אז הוא אמר לי שאני סבתא רעה. אז אמרתי לו שעכשיו אתה מרגיש שאני רעה, ומחר תרגיש שאני טובה. אז הוא אמר לי שהוא תמיד ירגיש שאני רעה. אז אמרתי לו שאני מקבלת את זה. אבל אני עדיין אוהבת אותו אפילו שעכשיו הוא לא אוהב אותי. וככה ישבנו שנינו, הוא על הברכיים שלי מול המסך ושחקנו במשחק מחשב, כאני אוהבת אותו והוא לא אוהב אותי. והיה לנו כייף ביחד. בלב צחקתי מהשיחה שלנו. בכלל לא נעלבתי ממנו. אמרתי לו שהוא יכול להמשיך לא לאהוב אותי אבל עכשיו ניגש למקרר ונראה מה יש לאכול. אז הוא אמר יאללה הולכים למקרר. בדרך הוא שואל אותי אם יש לי כללים בבית שלי. אמרתי לו שכן. אז הוא אמר שאצל הסבא השני אין כללים והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אמרתי לו בהתפעלות שיש לו סבא מדהים באמת (וזה נכון). ואם הייתי ילדה קטנה גם הייתי רוצה שהוא יהיה הסבא שלי. הוא אמר לי בכובד ראש שאני צודקת. אחר כך שלפנו מהמקרר נקניק ולחם ואכלנו עם מרגרינה פרוסה עם נקניק,והיה לנו טוב ביחד.