אתמול בסדנא
לתיאטרון הגעתי קצת עייפה. תחושות פיזיות שגרמו לאנרגיה לרדת קצת. גם רוגלך שקניתי ככיבוד לא הזריקו לי את מנת האדרנלין הדרושה לי כדי להיות מפוקסת מרוכזת משוחררת
להבדיל משבוע שעבר בסדנא - שהיה לי נפלא ומשחרר ומעניין ומסקרן - הפעם היה קצת קשה. "את לא הולכת עד הסוף" אמר לי המדריך/במאי שלנו. ואני בהחלט הבנתי על מה הוא מדבר. "כלומר" הוא הוסיף "את מתחילה בתהליך בעוצמה וכשאת מגלה התנגדות את חוזרת לאחור". כמה שאתה צודק אני עונה לו בליבי. יודעת. בהחלט מכירה את זה. "ועל זה צריך לעבוד" הוא מוסיף ואומר. מקשיבה ומפנימה. לתשומת ליבי. יש בהחלט על מה לעבוד. ואהבתי את הביקורת הזו שלו. היא רק יכולה לקחת אותי עוד יותר גבוה. הלאה. להמשיך ולעבוד ולגדול ולצמוח. ולמרות שחזרתי שפוכה ומרוקנת הביתה (ואפילו החבר היה עדין בנהיגתו באופנוע - ככה הרגשתי) מרגישה שאוהבת את העבודה הזו בסדנא. לצמוח. בוקר טוב אנשים
לתיאטרון הגעתי קצת עייפה. תחושות פיזיות שגרמו לאנרגיה לרדת קצת. גם רוגלך שקניתי ככיבוד לא הזריקו לי את מנת האדרנלין הדרושה לי כדי להיות מפוקסת מרוכזת משוחררת
