אני חושב
שיש שתי סיבות מדוע הליכוד מחפש ממשלת אחדות כמעט כל פעם שהוא נבחר: 1. תסתכל מה התקשורת עשתה לביבי בזמן כהונתו, ומה עשתה לשרון. עד הבחירות, ובגלל אותה ממשלת אחדות, ישבה בשקט. פה ושם היו מלעיזים, אבל הרוב פשוט סתמו את פיהם ונתנו לממשלה להמשיך את קרטועה. ביבי, לעומת זאת, היה צריך להתמודד עם פרשיות על פרשיות, שבסוף לא יצאה מאף אחת (נדמה לי) כלום. יש בעיה עם התקשורת, שהיא נוטה באופן ברור שמאלה, וקשה לראש ממשלת ימין צרה לתפקד. אני מאמין שהתקשורת צריכה לדווח, אבל יש גורמים לא מעטים שהדיווחים שלהם לא מאוזנים בלשון המעטה. 2. שני גורמים לא הפנימו שיכולה להיות ממשלת ימין צרה: הציבור והליכוד עצמו. בגין האמין שממשלה צרה - אין בה רע, ואחריו רק ביבי האמין בזה. עם שמיר היה סיפור קצת שונה, מאחר ובממשלת אחדות הראשונה זה היה בגלל שוויון הגושים, אבל לאחר מכן הוא הלך לזה בעיניים פקוחות עד התרגיל המסריח. יש איזה חוסר אמון בין הותיקים מהימין שהם יכולים לשלוט. הציבור, עקב הדלגיטימציה שעושים לממשלה כזו (מאז ומתמיד מדובר בממשלת ימין קיצוני, לדוגמא), הוא גם מעדיף שהימין ישלוט אך בממשלה רחבה עם העבודה. אגב, שמעתי אתמול איזה פרשן אומר שרק לביבי הייתה <b>היוהרה</b> לחשוב שהוא יכול לשלוט ללא השמאל. כשמצנע, שריד, ברק ורבין (שלא נזכיר את ראשי מפא"י בתחילת דרכה של המדינה) אמרו שהם יכולים לשלוט ללא הימין זה בסדר. אבל שהימין ישלוט ללא השמאל? לא מתקבל על הדעת...נו באמת. ולכן, בהחלט יש פה איזה אלמנט של פחד, אבל ללא שום ביסוס. הרי זה גם לא מתקבל על הדעת שהימין לא יכול לעשות כלום ללא השמאל, בכל העולם וגם בישראל הוא כבר הוכיח שהוא יכול. אם מימוש האידיאולוגיה זה טוב למדינה או לא, זה כבר ויכוח אחר. ובאמת משאלת לב שלי: שחזון ארץ ישראל המערבית מאוחדת אכן לא יהיה חלום רחוק בעבורנו ובעבור כל העם עד הבחירות הבאות.
