כמובן!
בגיל חמש הבטחתי לעצמי שאני לא אפסיק להתחפש בפורים לעולם, ואני ממשיכה עם זה למרות שאני כבר יהודיה. אני פשוט לא מסוגלת לשבור את המסורת המיוחדת הזאת של כל המשפחה מתרוצצת ומגיעה עד לחורים האפלים ביותר- לכל הפינות החשוכות בשוק בצלאל שאפילו אני, אוספת הזבל הנודעת לשימצה עוד לא הגיעה אליהם בנסיון למצוא קצת שארית בד וילונות של נשים זקנות ומתות כדי לתפור שמלה מסכנה. אבל בסוף תמיד יוצא יפה. ולי תמיד יש תחפושות נורא מקוריות שאני צריכה אשכרה לסחוב. אצלי זה אף פעם לא לתפור תחפושת, זה לבנות תחפושת. למשל- בכתה ה` התחפשתי לאגדה: לבשתי שמלה ורודה מסטן, ופאה עם תלתלים בלונדינים, וכתר פלסטיק זהוב (איזה שוס!) והייתי בתוך ספר (כן, ספר!) ענקי עם רצועות שאני ואבא שלי בנינו איזה שבועיים לפני. בכתה ו` הלכתי על יותר גדול (אני מתאמנת לקריירה המצליחה שלי בתור סבלית) אז בנינו מאין קופסה ענקית עם קרטון מאחורה ומסגרת תמונה מקדימה ואני הייתי באמצע לבושה כמו אישה מאיזה תמונה מפורסמת מאיזה תערוכה וזכיתי מקום שני בתחרות תחפושות בבית ספר, אבל הם התבלבלו ובטעות נתנו לי את הפרס של המקום הראשון... ושנה שעברה התחפשתי לפרפר ואבא שלי בנה לי כנפיים ענקיות מקרטון... אבל השנה נמאס לי מהתחפושות הענקיות האלה, ואני מתחברת לשורשי ומתחפשת לדורותי גייל מהקוסם מארץ עוץ (כבר סיפרתי לכם שאני הגלגול השני של ג`ודי גארלנד?)