*הפיכת השרשור לכלל פורומיסטי*
אוקיי, זו הפעם הרביעית מתוך חמש (אם ספרתי נכון, חיקחיק, אני באמת נורא מטושטשת. :>), שאני מגיבה בכל השרשור הזה. החלטתי להרחיב את תחום פעילותו של השרשור, וכעת שמו הלא רשמי יהיה- 'גמאני אוהב אתכם, מה עשיתי אתמול, מה אני עושה היום בבוקר, מה אני אעשה היום במהלך היום, מה עשיתי במהלך היום' (הכל תלוי בשעה בה תתקלו בשרשור האטרקטיבי הנ"ל. אז אני אתחיל (בואו והתאגדו סביב המדורה)- אמש ב-2:30 אמא עלתה עלזה שאני עדיין לא ישנה. לטענתה, היא לפתע שמעה אותי צוחקת והתעוררה מייד. כל טענותיי שאני לא עייפה לא עזרו, והיא ציוותה עליי להכנס למיטה ולא לצאת עד לשעה שבע אפס אפס בבוקר. עד לפני שבוע בערך, הייתי מפסיקה לתפקד בסביבות 21:00-22:00, הולכת למיטתי, ישנה 10-12 שעות ולא מצליחה לקום מהמיטה למחרת. אבלאבל, במהלך השבוע וקצת האחרונים נפרדתי בנסיבות מצטערות (ברוך שפטרנו, לבינתיים), מכדוריי הנאמנים, הריספרידאל, ולפתע, הממ, אני לא רוצה לישון! הממ, כעת בכלל. אני מוצאת את עצמי מבלה במחשב עד לפנות בוקר, אז אמא עולה עליי ושולחת אותי לישון באכזריות. כך היה גם אמש, אבל אחריי שנכנסתי למיטה דלת הכניסה נפתחה ברעש, ושם היה לא אחר מאחי הבינוני, שיכור, מגהק וקולני, אחריי שחזר ממסיבה. הוא התחיל לדבר איתי בקול יותרמידי רם, סיפר לי על ההופעה שהייתה שם, איכות האלכוהול, כמות השיכורים, והאוכל ('האוכל היה אכזבה! אמא, תכיני לי פיתה עם חומוס-צ'יפס-קטשופ-שניצל, אני מת מרעבב~!'), אני, מצידי, יצאתי כל הזמן מהמיטה, צחקתי עליו, עד שאמא הכריחה אותי להכנס לחדר, למיטה שלי, וסגרה את הדלת אחרייה. היום בבוקר הוא קם ורצה את השניצל שלו, אחריי שבסוף הוא הרגיש יותרמידי רע מכדי לאכול אותו. בינתיים, הבוקר לא היה כה רע, אני עייפה ברמות סבירות, ואפילו העדשות הסוררות שלי לא עשו יותרמידי בעיות (השבח לאל!). רבים הסיכויים, אםזאת, שמתישהו בביתהספר אכנע לאל השינה (מורפיאוס? כך קוראים לו?), וארדם על השולחן, מריירת כולי, כשהערסונים מאחורה זורקים על חתיכות נייר והמורה מתלוצצת על חשבוני. אם באלכם, זרקו ניחושים לגבי השעה המדוייקת בה אצנח ואפול (אני לומדת היום עד 15:40). הממ, מישהו נשאר עד כאן? אני מזיינת את השכל כ"כ, אעעע.