מסכים שזה האידיאל
אני רואה בלימוד 3 דברים שלכל אחד יש חשיבות שונה. בראש ובראשונה אני רוצה שחניך ידע לבצע את הטכניקה הנכונה ביותר בהתאם למצב שבו הוא עומד (ברחוב, בזירה או באימון). אם הדבר הכי טוב במצב מסויים הוא לתת בעיטת מגל, אז לא אכפת לי אם הוא יקרא לה מוואשי גרי, roundhouse kick, middle kick או בעיטת מגל. העיקר הוא שהגוף שלו ידע שמה שהוא צריך לעשות זה לתת את הבעיטה, ושהוא ייתן את הבעיטה. ברמה השניה בחשיבות אני רואה צורך שבתוך התאחדות יהיה שימוש במילון מונחים אחיד בקירוב (התאחדות: "עץ" שבראשו עומד מורה, מתחתיו חניכים שלו שחלקם מדריכים גם כן, ומתחת לכל אחד מהם חניכים ומדריכים כנ"ל וכו'). הסיבה היא שזה מקל על האימון, כי אז מספיק לומר לעשות שם של טכניקה, וכל החניכים ידעו במה מדובר ויבצעו אותה אפילו ללא צורך בהדגמה. ברמה השלישית זה נחמד שכל חניך בא"ל מסויימת יוכל להתאמן באותה א"ל אבל אצל מורה שלא שייך לביה"ס שלו בהכרח ואפילו במדינה אחרת, וידע על איזו טכניקה המורה שם מדבר. האידיאל הוא שכל שלושת הדברים יחפפו, אבל לא הייתי משקיע המון מאמץ בעניין. אם דברים יהיו פשוטים יותר אם רק הנק' הראשונה או הראשונה והשניה יענו, דיי בכך. 2 דוגמאות מניסיוני: פעם התאמנתי קצת אצל אורי נצר בטה קוון דו באוניברסיטת ת"א במקביל לאימוני הג'ו-ג'יטסו. TKD היא א"ל קוראנית, וג'ו-ג'יטסו היא יפנית. כשעבדנו על בעיטות, לא ידעתי איזו בעיטה צריך לעשות כי לא הכרתי את המונחים, והייתי צריך לראות הדגמה אחת או להסתכל מסביבי ולראות מה שאר החבר'ה עושים. את הבעיטות עצמן הכרתי, רק השם היה אחר. לאחר שראיתי מה צריך לעשות עשיתי יחד עם כולם בצורה טובה. כל ההפרעה שהיתה מבחינתי לאימון היתה רק השהיה קצרה. דוגמה נוספת היא בהתאחדות שבה אני חבר. אצלנו בארץ אנחנו מלמדים חלק מהטכניקות עם שמות בעברית. כשמגיע מורה מחו"ל (מאנגליה ששם זה מקור השיטה שלנו, מאיטליה או מאני לא יודע איפה), הוא ישתמש בשמות משלו לטכניקות... את הטכניקות אנחנו מכירים היטב (בכל זאת מדובר באותה שיטה, באותו סגנון ובאותו סילבוס וחומר נלמד), אבל גם כאן מה שנדרש הוא הדגמה (שבכל מקרה נעשית, וממס' זוויות צפיה) כדי להבין על מה המורה מדבר. רן.