אתיקה ישומית
דבר ראשון תודה על התשובות המושקעות. ואני רוצה להמשיך את הדיון כי התפלאתי לקרוא כאן דעות שסבורות שלא מדובר באתיקה. תסלחו לי שאני מתפלספת על זה אבל יש לי תחושה שיש פה קצת יותר מדואליות, ז"א, זה נכון וזה לא נכון. בעיקר לתגובה של האני באן שהרחיבה את הדיון למחשבה - אם אמנע מלהשתתף במקרה מסוים (לקבל או לא לקבל תלמידים מחווה אחרת) אני עדיין אחראית פעילה לאירועים, והמנעות שלי מלפעול בדרך מסוימת אף עלולה לפגוע בענף. ז"א זו שאלת אתיקה טהורה לדעתי. אבל גם קשר בין תלמיד למאמן שלו חשוב לענף, ליחס בין מדריכים לתלמידים, לדיעה של תלמידים על המדריך ועל היחס או השרות שהוא נותן, כאשר בברור המדריך הוא בעל מקצוע ומוכשר לבצע את תפקידו. היכן הגבול עובר כאן, (מלבד כימיה בין מדריך לתלמיד, או גישה של מדריך), בעניין של דיעה מקצועית, שהתלמיד מוכשר או לא מוכשר לחוות את דעתו? איך זה משפיע על הענף? ואם באמת מדריכים מתרשלים עד כדי שרות גרוע, אימון גרוע, מה התפקיד של ההכשרה של מדריכים שנכשל כאן?