אתה

[ילדה של השמיים]

אתה

מצאתי תמונה שלך בשחור לבן. שכחתי בכלל שצילמתי אותה. חיפשתי תמונות לספר מחזור ופתאום אני רואה אותך מציץ אלי מהמעטפה של הפיתוח תמונות.. אני נקרעת כבר הרבה זמן בין הגאווה שלי לבין הרצון לדבר איתך שוב, נקרעת בין הרגש המשטה לבין ההגיון ( ואני בדרך כלל לטובת הרגש). אני יודעת שכל מה שהיה ביננו זה אשלייה. כל פעם שאני פותחת את הדואר שלי אני מקווה שלראות מכתב ממך. אולי אתה עדיין חושב. אולי גם אתה נקרע בגללי? הלוואי.. אבל אני בספק. יש ימים שאני שונאת אותך, על מה שעשית לי, על איך שפגעת בי, על איך שגרמת לי לדאוג לך במשך שנים.. יש ימים שאני בוכה עליך כשאף אחד לא רואה, כל דמעה בעבור אלפי הפגיעות ואלפי התקוות שנתת לי. יש ימים שאני עדיין מאוהבת בך, מעבר לכל הגיון ומילים אני שונאת את החולשה שלי בימים שכאלה

 

[ה מוזה]

תמונה בשחור לבן

תמונות שכאלו טמונות להם באלבום הזכרונות אלבום הרגש האכזבות האהבות .. מדי פעם מדפדפים בדפי האלבום ושלל זכרונות עפים לכל עבר ותחושות מתעוררות כאילו היה זה רק אתמול.. ובסוף הדמעות .. מניחים את התמונה באלבום בתיבת הזכרונות יש ימים שמתרפקים על זכרון או על תמונה נשטפים בגלים של רגש .. אל תשנאי את החולשות שלך תחווי אותן ..תחושי אותן להיות חלשה זה אנושי להתגעגע ,לחלום , לרצות , לכאוב , לייחל .. אנושי .. זה צה שמייחד אנשים רגישים אל תפחדי מאותם הימים ..לחוש חולשה לא מחייב להיות חלשה .. אולי להיפך אנשים שמסוגלים לחוש חולשה זה בעצם חוזק פנימי עצום .. כי הם יודעים זה רגעי וברגע שיניחו את התמונה בחזרה הם שוב יחייכו לעולם ויאמינו באהבה.. תקראי את החתימה שלך היא אומרת הכל