אתה הוא נקמתי...

גם אני כל כך מזדהה...

הנעל הזאת...האדומה בין כל השחורות, אני עמדתי שם והתחלתי לבכות. אומנם, זה היה בביתנים, לפני שהתקדמנו לכיוון הר האפר עצמו, אבל שם הרגשתי את גודל הזוועה. הנעל הזו, הקטנה והצבעונית מכל הנעליים, הייתה עבורי הסמל של העם היהודי. היא ייצגה את הכאב בצורה הכי מוחשית. (גם הר האפר נוראי אבל שם זה לא מוחשי כי זה פשוט בלתי נתפס). כתבת מדהים ומרגש. השיר "שמע ישראל" הוא שיר כל כך יקר וחשוב לי. נדמה לי, כפי שאמרו כאן, שזה לא משנה אם אוהבים מזרחית או את הזמרת, כי השיר הזה הוא פשוט שיר של עם ישראל. מהלב. מהנשמה. התרגשתי ובכיתי שוב. בזכותך. תודה.
 

Juramento

New member
נחמד לדעת שעוד מישהו

קלט את הנעל האדומה... תודה רבה לכולכם, אני חייב להגיד לכם שאני פשוט מתרגש להכנס לפורום כל פעם מחדש, מתרגש מהאהדה שלכם, ומהבטחון שאתם נותנים לי...ממש תודה!
 

Fame18

New member
מרגש מאוד...

גם אני הייתי בפולין לפני שנתיים, ולדעתי זה מסע חובה.. בתור נכדה של ניצול שואה ששרד את מיידנק , ובת לעם היהודי ,אני חושבת שהמסע חשוב ביותר,הזכרון וההנצחה וההפנמה חשובים ביותר. כשקראתי את מה שכתבת,ממש הזדהתי..כך בדיוק הרגשתי. וכן, אנחנו נקמתם. המדינה הזו ,והנוער-אנשים כמוך, והזיכרון הם נקמתם. אני שמחה שהמסע בפולין השאיר עליך חותם שכזה ,מה שכתבת היה מאוד מאוד מרגש... במיידנק אני זוכרת שקראנו שיר מאוד יפה שמתאים למה שכתבת והוא הולך ככה: כשתשאל אותי איך היה ? אענה "כשתהיה שם תדע" אל תעלב. פשוט קח רגלייך וסע לשם... שם תמצא את העבר העצוב ,את השמחה שבהווה אך גם את הסכנה שבעתיד. שם תרגיש דברים שרק מי שהיה שם יכול להרגיש. סע לשם למענך. סע לשם למענם. סע לשם כדי לחוות בעצמך. אחרי זה שרנו את התקווה מחובקים.. כל הכבוד על הכתיבה,אני בטוחה שזה יעודד אחרים להצטרף למסע.
 

Juramento

New member
כשתהייה שם תדע...

תודה רבה לך! אני כמוך חושב שלא משנה כמה שנסביר לאחרים, מי שהיה שם יכול להבין. מי שלא, הוא לא יצליח לעולם לקלוט מה זה באותה העוצמה שאנחנו חווינו.
 

Blaster1234

New member
גם אני הייתי בפולין לפני חודשיים

גם אני הייתי בפוליןת לפני חודשיים דרך הבית ספר שלי. כמה שהמסע הזה השפיע עלית כמו שעליך מיידאנק השפיע, עלי במיוחד בתוך תאי הגזים והמשרפות, זה היה מצמרר.רק אחרי שיצאתי משם התחלתי לקלוט את זה בצורה מסוימת מה קרה שם זה דברים כל כך גדולים שקשה לעכל.הנעל האדומה הזאת וואי כמה שזה גרם לי לצמרמורת.כמו כן אני הייתי גם בשולחן הביתורים וזה השפיע גם עלי נורא. אני מזהה את התמונות ששמת מאושוויץ וטרבלינקה אלו דברים שקשה לשכוח. בהתחלה אתה אמרת שנהנת מהטיול ולא בכית. אני מבין אותך במאה אחוז אני לא בכיתי בטיול הזה בכלל ובחלקו נהנתי מאוד,זה לא בושה להנות שם במקומות כמו השווקים וכדומה, וזה לא בושה לא לבכות, אבל אין מה להגיד זה הדבר שהכי השפיע עלי בחיים שלי, והייתי הולך לשם עוד פעם אם הייתי יכול.
 

Blaster1234

New member
התמונות

התבלבתי, ראיתי את התמונות בדף הראשי של תפוז כקישור להודעה שלך, מאושוויץ וטרבלינקה אז חשבתי שאתה שמת אותם. עכשיו כשהסתכלתי ראיתי שהתמונה היא ממאידנק, מהמשרפה המקוללת הזאת שבה שלחו אותנו למוות, התמונה הזאת היא אולי בין התמונות שהכי מזעזעות אותי כי אני ראיתי את מה שיש בפנים.
 
וואי זה בהחלט היה מרגש!!

קודם כל אני חדשה
דבר שני,ריגשת אותי מאוד...אני עוד מעט נוסעת לפולין (במרץ כנראה) וכבר מהודעות של אנשים אני בוכה.. האמת, שכתבת את זה מרגש מאוד. מצמרר מאוד..אבל יפה..
 

Pukipsey007

New member
../images/Emo24.gif ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif ../images/Emo142.gif

ושיהיה מסע מוצלח
 

Juramento

New member
תודה רבה וברוכה הבאה!

ברוכים הבאים כל החדשים(כמוני
)! אני רוצה לתת לך עצה, תנסי לגמוע כמה שאת יכולה... ותודה רבה לך!
 
אין לך מושג...

מה עשתה לי הכתיבה שלך..אני עדיין עם דמעות בעיניים. אתה אומנם חזרת מפולין לפני חודשיים- אני הייתי שם לפני 5 שנים, והכתיבה הזאת שלך החזירה אותי בבת-אחת אחורה בזמן.. אין מילים כדי לתאר את הזוועה שרואים במיידאנק. אני זוכרת שכשלפני שיצאנו חמסע, אמרו בבי"ס שלי ש-"במיידאנק תמיד בוכים". אולי בהתחלה לא הבנתי מה משמעות המשפט, ולמה בכלל אומרים אותו, אבל כשהגענו לשם, הבנו בדיוק למה כולם התכוונו. בלתי אפשרי בכלל להישאר אדיש אל מול המראות האלה. הזכרת את הלינה בירנבוים- היא הייתה אחד מהניצולים שהגיעו לביה"ס שלי להרצות לנו, בהכנות שהיו לנו לפני המסע. אישה מיוחדת במינה, מרתקת. אני זוכרת שבמשך שעתיים ישבנו והקשבנו לעדות שלה, דוממים, לא זזים, מתקשים לקלוט את סיפור החיים המדהים שלה, את העובדה שהיא ניצלה..אני שמחה לשמוע שהיא עדיין מסוגלת לצאת עם משלחות נוער ולספר את סיפורה. בקיצור- רציתי רק להגיד שממש התרגשתי. הצלחת להעביר את התחושות שלך באופן נורא מוחשי, ואני חושבת שזה דבר מבורך. הייתי מציעה לך (ואני בטח לא מחדשת לך שום דבר..
) שתמשיך לכתוב. מנסיון אני יכול להגיד שהכתיבה עוזרת. ולו במעט.
 

Juramento

New member
במיידאנק תמיד בוכים

תודה רבה לך! בכלל, לכולכם...זה מאוד מחזק לקרוא את כל התגובות שלכם, ממש נוגע ללב...תודה. במיידאנק אולי תמיד בוכים, אך תמיד יש את אלה שמדחיקים את מיידאנק דווקא מהסיבה שזה המקום כמעט "הכי קשה" מבחינת כל המקומות שמבקרים בהם. יש לי חבר שכל פעם שאנחנו מדברים על מיידאנק מבקש מאיתנו בכל לשון של בקשה להפסיק לדבר על זה. נקודה. זה איזה שהו טאבו, אסור לדבר על זה. זה הגהינום. הלינה בירנבאום - אישה מדהימה. כוח מיוחד במינו יש לה. היא לא היתה איתנו, אבל שמענו את סיפוריה לכל אורך המסע. לאחר המסע, יצרתי איתה קשר ודיברתי איתה. בנאדם מאוד מאוד מיוחד. דרך אגב, אני מתלבט בשאלה מסויימת...אני רוצה לחזור לפולין. לא, אני חייב לחזור לפולין...ואפילו מעבר...מישהו יודע ככה פחות או יותר מה הוא המסלול של מדריכים לפולין?
 

Pukipsey007

New member
כן, אני יודעת.. ../images/Emo26.gif

אתה צריך שיהיה לך תואר ראשון ביהדות\היסטוריה, משהו בסגנון. ואז יש הכשרות למדריכים ב-יד ושם. זה מה שהיה בפעם האחרונה ששאלתי.
 
וואווו..ממש נגעת בי. החדר עם המיטה

מבטון שהייתם שם,זכורה לי מאוד. במיידנק המדריך סיפר לנו את הסיפור של שכן שלו שהיה במיידנק(מיידנק היה היום השני שלנו). ובחדר הזה הוא סגר את הסיפור שלו. קראו לו "מנק",שהוא וחברים שלו היו קטנים הם קראו לו ד"ר שואה. בהזדמנות אני אספר את הסיפור שלו אם תרצו. ופשוט עמדנו כולנו סביב המיטה הזאת,מנק היה רופא,והוא היה זה שניתח את הגופות והוציא מהם זהב.
 

Juramento

New member
ואוו! ../images/Emo12.gif רגע...

הוא זה שביתר את הגופות על שולחן הניתוח הזה? אול תספרי את הסיפור שסיפרו לכם??
 
אמממ כן..אני אספר בהזדמנות..מבטיחה

פשוט זה ארוך..והראש שלי קצת עסוק במבחן שיש לי מחר..ואני רוצה לספר אותו כמו שצריך..עד כמה שאפשר כי אני לא זוכרת הכל כמו שהמדריך שלי סיפר.
 

sivandimri

New member
../images/Emo10.gifאויי אני ממש מקנא בך

אני תלמידת יב' מאז ומתמיד רציתי לטוס לפולין, ולנסות לחוות או להרגיש מה שהרגיש העם היהודי שהיה בשואה, אבל הבית ספר שלי החליט שבגללל שהטיסה עולה ממש יקר אז אנחנו לא טסים, אני מקווה שיום מן הימים אני יגיע לשם כדי לנסות לחוות או להרגיש מה שהם הרגישו
 
למעלה