זה סיפור מרגש!!!
אני חזרתי מפולין לפני שנה וחצי, ועכשיו אחותי הקטנה עומדת לנסוע בקיץ הקרוב! אני כל כך רוצה לנסוע ביחד איתה שזה פשוט לא ייאמן! המסע הזה שינה אותי בצורה שאי אפשר לתאר בכלל במילים, וכמוך גם אני התחברתי ביותר למאידנק, למרות שהוא לא היה המחנה הראשון בו ביקרנו במהלך המסע. אני חייבת לציין שגם טרבלינקה, בו ביקרנו ביום הלפני אחרון של המסע, היה אחד המקומות המזעזעים ביותר. באותו הרגע, כשעומדים שם בין ים האבנים הענקי והכל כך בלתי נתפס, שם מתחיל הדימיון להשתולל. כל מה שראיתי ושמעתי במהלך המסע השתחרר בטרבלינקה, בצורה הפרועה והמפחידה ביותר! זו נקודה מרעידה, שם הנאצים הצחילו למחוק כל זכר לזוועה, להסתיר הכל ולהעלים מהעין... ומפחיד מאד לחשוב מה היה קורה בעולם, אם ככה היו מצליחים הגרמנים לעשות בכל מחנות ההשמדה שהם הקימו. דרך אגב, הידעתם שמספר אנדרטאות האבנים הקטנות שניצבות בטרבלינקה, הוא כ-17 אלף, שזה מספר הקהילות היהודיות שהושמדו ונכחדו במחנה זה במשך תקופת פעילותו, ובאופן מצמרר זהו גם מספר הנרצחים הממוצע שנחנקו ונשרפו בטרבלינקה ביום אחד בלבד??? תחשבו על זה - בכל יום, 17 אלף אנשים נלקחים מאיתנו... וזה רק מחנה אחד מתוך עשרות... השואה בלתי ניתנת לעיכול, הזוועה לא נקלטת! מקווה שכל מי שקורא את זה ועדיין לא יצא אל המסע של חייו, יעשה זאת בלי היסוס. אנחנו פה בשביל לזכור את אלה שאינם! לחיות את החיים ולנקום את נקמתם. לזכור ולא לשכוח! -דניאל-