כמובן
קיבעון - אובססיה. לרוב האנשים הרגילים אין קיבעון מאוד מוגדר. אלו שיש להם קיבעון, כגון "לעזור לחלשים", "לפענח את מהות הקיום" או דברים פשוטים יותר "תמיד להראות הכי חכם ולנצח בויכוחים", מקבלים כמה בונוסים שיטתיים כשהמצב נוגע לכישרון שלהם. מעבר לזה, זה, והדחפים המנטאליים (הדחף האלים, דחף הפחד והדחף האצילי) הם הנתונים העיקריים להגדרת המסגרת הרחבה של הדמות. כרס וחיוך - המיומנויות בשיטה הזו לא נבחרות מתוך סט קבוע, אלא כל שחקן בוחר לדמות שלו את המיומנויות שלה, ובהתאם, גם מנסח אותן. לצורך העניין, "כרס וחיוך" זו מיומנות שמדברת על המראה של הדמות. היא נראית כמו איזה סנטה-קלאוס חביב ומסוגלת, בהפעלת המיומנות, להשיג מאנשים תגובה רצויה. לא כל המיומנויות בשיטה חיוביות תמיד, אגב - באותה מידה יכולתי לקחת "צלקת ענקית ומכוערת לאורך הפנים" - דבר שגם יכול להוציא מאנשים תגובה, אבל בדיוק כמו עם כרס, התגובה לא תמיד חיובית. הערך '20' מציין עד כמה הדמות מיומנת. עצמי ובדידות - בשיטה יש חמישה מדי שפיות, לכל סוג של לחץ נפשי תחתיו הדמות עלולה להמצא - אלימות, על טבעי, בדידות, חוסר אונים ועצמי (תפיסת העצמי - הלחץ הנפשי תחתיו תעמדי אם יום אחד תביטי במראה ותראי שם גבר, או משהו בסגנון). כל פעם שדמות תחת לחץ היא מבצעת בדיקת לחץ. אם היא מצליחה, היא מוסיפה לעצמה עוד סימון 'מוקשח' באותו המדד ואם היא נכשלת, עוד סימון 'נכשל'. ככל שאדם יותר מוקשח ללחץ מסויים כך הוא יותר אדיש כלפיו ודברים יותר בולטים בתחום הזה לא יזיזו לו, וככל שיותר נכשל, יותר רגיש, מפחד וקופצני. אפשר שבמדד מסויים יהיו גם סימונים מוקשחים וגם נכשלים, כדי לציין את העובדה שאדם שנחשף להרבה לחץ מסוג מסויים מפתח גישה לא עקבית ולא לחלוטין שפויה - הוא מסוגל לחסל מישהו בלי להניד עפעף, אבל כמעט ומתמוטט כשהוא נשרט בגילוח.
