אשמח לשמוע דעתכן

[מירי,]

אבל כשתינוק מתחיל האם מתחילה!

בלי התינוק אין אם יש אדם אישה וכל מה שהיא... היא יכולה להיות הכל ולא אם- את זה התינוק נתן לה! בניגוד להרבה דברים אחרים בחיים להיות הורה זה אומר 100% ממך בלי יכולת להתחרט! והדרך הנכונה היחידה (לדעתי) היא לתת לו את כל כולי - זה לא אומר שמה שהייתי לפני כן נעלם, זה אומר שדברים מקבלים פרופורציות אחרות, שיש לי עוד חלק בחיים אבל כזה שהוא איתי מכאן ועד הנצח (שלי) וכל מה שאני עושה עכשיו חייב להיות גם כהורה , אני אמא לומדת אני אמא עובדת אני אם ובת זוג אני אם ו.... כל דבר אחר אפשר לשקול כל רגע מחדש אם רוצים - האם אני יכולה/רוצה גם לעבוד וגם ללמוד? האם אני רוצה גם להיות בת זוג וגם ... או גם... וגם... , כאשר השיקול הוא גם הורות וגם משהוא אחר , בוחרים בהורות (כשהילד כבר פה...) וזה שינוי בסדרים וזה 100% ממני לפחות ל 18 השנים הבאות מרגע לידתו....<וזה אומר גם לאם וגם לאב, רק שמשום מה רק האם בהרבה מיקרים לוקחת על על עצמה את מלוא ההתחייבות!>

 

[אורין קיי]

טל, את זוכרת את הדיון הסוער בנושא?

קראתי לו אז "אמא פמיניסטית - החיבור הלא אפשרי" או משהו כזה. אני עדיין חושבת, וגם בטוחה, שכשתינוק ´מתחיל´ (ביטוי חביב), הוא זקוק ל100% תשומת לב, כל שעות היממה. כשאמרתי "כל כולי" התכוונתי לא רק לאשה שילדה אותו, כמובן. אלא לקבוצת אנשים שיכולה לתת ולספק, גם בסיסיים וגם רגשיים וגם רוחניים. אבל תינוק טרי, זו אבן שואבת, וזה כך לפחות לאורך שנה וחצי, וממשיך אח"כ לאורך כל החיים. גם א/נשים בני שלושים ומעלה, עדיין מגלים רצון ואפילו צורך להיות בקשר תומך עם הוריהם. כמובן שאינני מדברת על אלה שהוריהם דפקו להם את החיים והצורך הברור שלהם הוא לברוח כמה שיותר רחוק מהקירבה הזו.

 

[BooBee]

ואני חושבת שאתה תוקף את הנושא

מהכיוון הלא נכון. כתבת: "לגרום לשינוי בתודעתן של הנשים שמרכיב מהותי להגשמתן העצמית הוא הריון ולידה ואימהות, ושללא הגשמת מרכיב זה הן אומללות ומסכנות" ואני רוצה לקחת את זה, שוב, ברשותך, צעד אחד אחורה, ולהסתכל על זה שהפמיניזם עדיין לא הצליח להמציא נוסחה מנצחת לשילוב של אמהות וקריירה. קראתי לפני כמה חודשים ספר והיה שם ציטוט מבריק שאומר משהו כמו "טרם נתקלתי בגבר שבא לבקש ממני עיצה איך לשלב הורות וקריירה". וזה בדיוק זה. נשים נאלצות לוותר על חווית האמהות על מנת ליצור לעצמן קריירה או להיפך. כל עוד בנזוגי לא יהיה שותף מלא לגידול ולטיפול של הילדים שלנו, אני אמשיך לעבוד בשתי עבודות, האחת במקום העבודה שלי, שעליה אני אקבל שכר והשניה בבית שלי, שאותה אני אמורה לקבל בהסכמה ולא לקטר, כי ככה בחרתי הרי, להיות גם אמא וגם אשת קריירה. הרעיון של או או זו הבעיה לדעתי. אני חושבת שצריך ללמוד לשלב בתבונה ובשותפות מלאה עם הבנזוג את ענין ההורות והטיפול בילדים. כשחברה שלי מספרת לי שכשהיא תתחתן ותביא לעולם ילדים ותשאר בבית לפחות בשלוש השנים הראשונות של הילד, אני מרימה גבה שמאלית ותוהה למה כל כך ברור לה ש*היא* אמורה להשאר בבית. למה אי אפשר ששני הצדדים יחלקו ביניהם את הנטל. בעניין המחקר, קטונתי מלהביא דעות רפואיות. איני מכירה את המחקר המדובר ולא צפיתי בתוכנית, אבל מדבריך עולים שיש כאן קונספירציה גדולה נגד הנשים, כשכולן בטוחות שאפשרי להביא ילדים בגיל 35 או 40. אז כן, זה אפשרי. אמא שלי ילדה את אחי(כיום הוא בן 12) כשהיתה בת 39, אחותה הצעירה נכנסה להריון לפני חודשיים והיא בת 39. אני חושבת שכל מה שקשור לתהליך הבלות הוא קצת גנטי. יש כאלה שיותר קל להן יש כאלה שלא. בדיוק כמו שיש גם נשים בנות 28 שלא מצליחות להכנס להכיון מסיבה זו או אחרת. אני חושבת שהקדמה הביאה איתה גם הרבה בעיות אחרות, יותר אסטמה למשל בגלל זיהום האויר. מצד שני לפני 30 שנה לא עשו טיפולי הפרית מבחנה. יש ויש. מצד אחד יש בעיות שנובעות מהבלות של כדור הארץ עצמו, מזיהום האויר שהורג אלפי אנשים מידי שנה רק במדינת ישראל ומצד שני יש המון קדמה טכנולוגית שהתפתחה והביאה את הרפואה לשיאים חדשים מידי יום. נשים שבוחרות בקריירה על הורות אינן מסכנות לדעתי. כך גם אלה שבוחרות הורות ומוותרות על קריירה. אני הייתי רוצה שתיווצר אפשרות בה אוכל להיות אישה מסופקת עם קריירה ועדיין לא אצטרך להרגיש רגשות אשם על כך שאני רואה את הילדים שלי 4 שעות בערב, במקום לשבת איתם בצהריים ולעזור להם להכין שיעורי בית. עולם הפרסום ממשיך לעשות לנו, הנשים , רגשות אשם, שאנחנו לא מספיק טובות לילדים שלנו, ושוב אני חוזרת לעניין של חינוך. חינוך חינוך חינוך. משם הכל מתחיל. ברגע שיפסיקו להתגייס כל מי שיש לו עניין בלהשאיר אותי בבית ולהכניס אותי לתבניות פטריאכליות, המצב שלי כאשת קריירה יהיה הרבה יותר טוב.

 

[girlcott]

ארר...בדיוק כוונתי

ההודעה הקודמת שלי כשאני קוראת אותה שוב נשמעת תמוהה למדיי. מודעות של שני המינים למעורבות שווה של האב בחיי התינוק היא משהו שחשוב לפתח, והיא הדרך לפתרון.

 

[25שירה]

ומה אם תגענה למצב שבו אתן ../images/Emo12.gif

בוחרות ללדת ללא בן זוג, אם לא הקשינו על עצמינו עד כה, הנה הבאנו את המכה הניצחת. מי מבטיח לי שאמצא את הגבר שאיתו אני רוצה לעשות הנצחה גנטית, קרי אהבת חיי? בעיני להתפשר למהר למצוא מישהו וללכת איתו חלק מהדרך של חיי, כשאיפה שהוא שם בפנים ציפור קטנה לוחשת לי שהוא שגוי- זו טעות. מה אז? לוותר על ילדים? ללדת ואז להתגרש? ומה עם הטראומה לילדים? ואחרי זה יהיה קל לטפל בהם לבד? אולי עדיף להוליד אותם למצב שיראה להם טבעי מאוד, אני זאת אמא, נעים מאוד, אתה הילד שלי, וזהו. יותר מידי גירושין וטראומות בעקבותיהן לילדים פרי הנישואין לשעבר, ראיתי וחוויתי בעצמי. צריך גם לחשוב על זה. אופס שוב הלכה הקריירה? אפשר להסתדר, אמצא אנשים שירצו לעשות לי בייביסיטר, אבל שוב אני מזניחה את הקשר שהוא הכי בסיסי בעיני: אם-ילד. אם רק היה אפשר לדחות את זה בכמה שנים - אופס השעון הבילוגי, נסע עם השעון הדובר לטיול בבהמאז, ואני נשארתי עם הקריירה ביד. מי יודע אם אני אומללה, לבטח לא, אבל אולי גם קצת עם תחושת פספוס. ושוב אני פונה, לבאות/באי הפורום שעלול להיות להם רקע מדעי או רפואי או ביולוגי, שיבססו או יאששו (עם זווית ראייה פמיניסטית קלה) את 60 הדקות. בברכת היום הוא היום הראשון של שארית חייכן.. שירה

 

[אפרת_ח]

The road not taken

יש שיר כזה של רוברט פרוסט, שלומדים לבגרות באנגלית... נראה לי שזאת הבעיה שאת מציגה - יש הרבה אפשרויות בחירה ואת רוצה את כולן. הבעיה היא לא שנשים שוכחות שיש שעון ביולוגי - הבעיה היא שהסובבים מזכירים להן את קיום השעון הנ"ל בערך מגיל 25

נכון, מבחינה רפואית עדיף להתחיל לפני גיל 35. אבל כמו דברים אחרים ברפואה המספר הזה הוא די שרירותי. כמו ההמלצה להרתיח מים עד גיל שנה. למה לא 11 חודש, או 13 חודש? ככה!

 

[BooBee]

"כשאני אגיע לגשר אני אשרוף אותו"

אני מניחה שאם הייתי מחליטה עוד עשור ללדת ילד לבד, הייתי עושה את זה אחרי ששקלתי את האפשרויות האחרות. אולי הייתי מכירה אישה אחרת, באותו מצב כמוני והיינו שוכרות בית ביחד שני תאי משפחה חד הורית אבל עם שותפות. אני מכירה כמה משפחות שכאלה, כששתי אמהות חד הוריות גרות יחד עם הילדים ואחת תומכת בשניה, כי שתיהן בעצם מכירות את המצוקות בלגדל ילד לבד בפרט ולהיות אישה עם קריירה בכלל. לא הכל שחור לבן. אני בעד הגוונים האפורים. לא צריך לוותר על כל העצמאות שלך ולהקריב את חייך שלך על מנת לגדל ילד. אני מאוד מאמינה שילד מאושר יגדל עם אמא מאושרת ומסופקת ומודעת לעצמה. ברגע שתכניסי תסכולים ומרה שחורה לחיים שלך זה יפגע בילד. זו הסיבה לדעתי שצריך לשים לב טוב טוב אם את נכנסת לזוגיות בשביל ילד, רק בשביל ילד, כי זה יציף מלא בעיות אחרי שהאופוריה הראשונית תעלם. יש לי חברות נשואות ויש לי גרושות ותסכול זה לא מנת חלקן רק של החד אמהיות. כל אחת עם התיק הרגשי שלה. זה שתביאי ילד עם בנזוג לא אומר שיהיה סופר דופר מדהים כמו באגדות. את תזניחי כשתחליטי שאת מזניחה. במציאות של היום אי אפשר לגדל ילד אם אין לך מבנה תמיכה אמין שיתמוך בך גם בהריון, גם בלידה וגם בטיפול בשנים הראשונות של הילד/ה. ושוב אני אומר שאני מאמינה שאפשר להקים סוג של קומונות נשיות. לא נורא בכלל לשכור בית או דירה שתיים שלוש נשים ולגדל יחד את הילדים. מה דעתכן על הרעיון מרחיק הלכת שלי(ואם מישהי תגיד לי שזה כבר קיים, אז סבבה, אבל באמת שחשבתי על זה היום ואתמול בעקבות השיחות כאן על חינוך

)?

 

[אורין קיי]

נכון שהרעיון שלך כבר קיים ומתפקד

עם זאת, הוא איננו שווה פחות מבחינתך, בגלל שמישהו הגה אותו לפניך. ובנוסף, את עולה על נושא רגיש ושנוי במחלוקת: טובת הילד מול טובת האם. כבר בעבר, בפורום הזה, נדונו הדברים האלה, עם שפע אמוציות לכאן ולכאן. את חושבת שלגדל ילד עם אימהות אחרות, הוא מצב אידיאלי? לנשים אין מצבי-רוח? חוסר רצון לשתף פעולה? כעסים מצטברים? את חושבת שקהילת אימהות, שונה במהותה ודפוסי התנהגותה מקהילת הורים זוגיים? למשל, איש ואשה? איש ואיש? מה עם משפחה מורחבת? זו המסורתית? זו שבה משתתפים בני המשפחה, לפי יכולתם, רצונם והבנתם, בגידול כל הילדים? כשאת אומרת "סוג של קומונה נשיית" - זו אימרה. יש מאחוריה רעיון. הרעיון אינו חדשני, הוא קיים במציאות של הקהילות שאנחנו נוהגים לכנות "פרימיטיביות". שם הנשים הנשואות והאימהות והזקנות, דואגות לצרכי הילדים עד לבגרותם - בשותפות. ומה קורה בקהילה כזו, בימינו? כשכל האימהות קמות בבוקר והולכות לעבודה, לענייני קריירה או סתם פרנסה? מי מגדל אז את הילדים? ומה קורה לילדים, שגדלים מתוך ידיעה שאמא שלהם מקדישה להם רק שעתיים מתוך סדר היום שלה ותשומת הלב שלה? וששעתיים אלה הן בזמן שהיא כבר נופלת מהרגליים, כי את רוב שעות היום היא מקדישה לקריירה? אני יכולה לספק לך שפע מחקרים שעוסקים בנושא הזה, ומוכיחים שהאופוריה שהיינו שרויות בה, מאז תחילת שחרורנו, הולכת ונמוגה. עדיין אינני מוכנה (נפשית) להעלות כאן שוב, את נושא האם הפמיניסטית, שגרם כאן לסערה אמיתית. אבל אם מישהי כאן רוצה לזרוק כפפה, להרים כפפה, ללבוש כפפה - קדימה.

 

[אורין קיי]

ומה אם לסתבא היו גלגלים?../images/Emo4.gif

כל השאלות הללו, המתחילות במילים "ומה אם..." הן חסרות תכלית ומטרתן היחידה היא לעורר מצוקה, בלבול ורגשות אשמה. ילדים שחוו טראומות יש היו ויהיו בכל משפחה. הזוגיות מתיבת נוח, אינה מחסנת מפני טראומות. מבנה המשפחה המסורתי, עובר שינוי, ואי אפשר לדעת לאן פניו. אבל שינוי, זה טוב. קורים דברים חדשים ואחרים המאפשרים הזדמנויות שלא היו קודם. אם את מחפשת מידע רפואי/מדעי, הרי שכל הממצאים, נכון לעכשיו, טוענים שעד גיל 35, כמובן עם שוליים גמישים, הסיכוי להריון פשוט, רגיל ובריא הוא הגבוה ביותר. יד ביד, צועדים עם הנ"ל הממצאים לגבי לידה פשוטה, תקינה, ללא מעורבות מיכשורית/כירורגית. אני בטוחה, שאשה שדוחה את הריונה+לידה, ולא משנה לאיזה גיל, עושה זאת מכיוון שילד אינו הנושא הכי חשוב ובוער ומשמעותי בחיי. וטוב שכך. לפחות יש לה אינטגריטי ומודעות, להבין את צרכיה. לי מאד חשוב שלא תתנו לכל העולם לבלבל לכן במוח. מה את רוצה, אשה? יש כמה אפשרויות, הבחירה קשה (או קלה) ואלה החיים שלך.

 

[ענבל30]

הנה הנה הגעתי למצב הזה... ../images/Emo8.gif

וזה לא קל, אבל בהחלט אפשרי - ולמרות שאני עובדת רק חלקית כרגע - עדיין לא התייאשתי מלעשות לעצמי איזושהי קריירה - וגם להיות אמא של רומי - וגם לישון טוב בלילה בידיעה שרומי בשום פנים ואופן לא מוזנחת. כיום ה"קומונה" שהוצעה פה היא המשפחה שלי: הורי, אחותי ואחיי, שמהווים גב תומך, פונקציונאלית וכלכלית, ליחידה המשפחתית הקטנה שלנו. בעצם אפשר לומר שאנחנו תת-יחידה במשפחה המורחבת

לטוב ולרע... לפני שנכנסתי להריון (הלא מתוכנן, אגב...) כבר העליתי בראשי את המחשבה להיות אם ללא בן זוג - מאחר ולא ראיתי את עניין הזוגיות הרומנטית מתממש, והעובדה ששקלתי את הרעיון והתעסקתי בנושא עוד לפני ההריון, הקלה עלי את ההחלטה ללדת כשגיליתי שאני בהריון. השעון הביולוגי, לעומת זאת, לא היווה שיקול. אולי אם היה מדובר בעוד 10 שנים מעכשיו, זה היה שיקול. בגיל 29 זה לא הזיז לי כהוא זה.

 

[אורין קיי]

הטוב במיעוטו, או במירבו - ../images/Emo45.gif

לפי התיאור שלך. בהחלט אפשר לגדל ילדים במשפחה מורחבת, ואם היא כוללת גם חברות/ים - מה טוב. מה שמאד מעניין אותי הוא: למה את קוראת "איזושהי קריירה" ?. האם את יכולה להגדיר? הם את יכולה למלא בתוכן? רעיוני, מעשי? איך נראים חייה של ילדה, איך מסודרות שעות היממה שלה, כשאמא שלה "עושה קריירה"? מתי היא פוגשת את אמא וכמה שעות היא בחברתה , בלבד או עם אחרים? האם יש כאן "זמן איכות", או שהמינוח הזה, שלדעתי הוא קוץ בישבן, מוחלף במשהו מציאותי יותר?

 

[ענבל30]

קריירה וזמן איכות

הגדרה אישית שלי ל"קריירה" - עבודה שמהווה חלק משמעותי ביום-יום שלי, שבה אני עוסקת בתחומים שאני טובה בהם ונהנית מהם, כשיש לי אפשרויות לקידום והתפתחות מקצועית. קריירה כזו אמורה גם לפרנס אותי - ולהיות מתגמלת מבחינה כלכלית. אין בהגדרה האישית הזו שלי שום דבר שקובע מינימום שעות. אפשר תיאורתית לעבוד שעתיים ביום ושזו תהיה קריירה לכל דבר. אני מרגישה מוכנה (נפשית ופיזית)להקדיש לקריירה התיאורתית הזו שלי מס´ שעות שמקביל פחות או יותר להגדרה של "משרה מלאה". אשמח לקצת פחות, אצטער אם יהיו שעות נוספות רבות... רומי היום בת 11 חודשים, מגיל 5 חודשים היא הולכת למעון בין השעות 8-16. הכנסתי אותה למעון כשהתחלתי לעבוד (8-17) ובמשך החודשיים שעבדתי כך אכן הרגשתי שהזמן שלי עם בתי מועט מדי - גם לי וגם לה. לצערי אחרי חודשיים פוטרתי, ואחרי תקופה שבה הייתי מחוסרת עבודה, מצאתי עבודה חלקית. היום אין לי "איזושהי קריירה" מכיוון שהעבודה החלקית אינה חלק משמעותי בחיי היום-יום שלי, אינה מתגמלת ואין לי אפשרויות קידום. רומי נשארה במעון - משתי סיבות עיקריות: לא רציתי לטרטר אותה ע"י הוצאה ממסגרת שכבר הסתגלה אליה ואוהבת אותה, ואני ממשיכה לחפש עבודה כך שרוב היום אני עסוקה בטלפונים/פקסים/ראיונות/נסיעות וכו´. רומי מבלה אתי כיום, כשאין לי קריירה, משך זמן של שעה בבוקר, ועוד 3-4 שעות אחה"צ-ערב(בימים שאני לא עובדת), ובסופי שבוע רצוף. היא ישנה אתי, עדיין יונקת, ומלבד טיפול, האכלה ורחצה, בזמן שלנו יחד אנחנו גם מטיילות (כמעט כל יום), משחקות, מבקרות יחד אצל סבא וסבתא (המשפחה המורחבת) ועוסקות בפעילויות שונות. בימים שאני עובדת (לצערי, בשעות מאוחרות) אמא שלי מביאה אותה אלי לביקור בעבודה - לפי בקשתי. כמובן שהמצב אינו אידיאלי בעיני - ימי העבודה קשים לשתינו, וישנם ימים שבהם אני מוציאה אותה מהמעון מוקדם מהרגיל כדי להרוויח עוד קצת זמן איתה. לי באופן אישי לא היה מתאים להיות אמא במשרה מלאה - חופשת הלידה שלי התארכה ל- 5 חודשים, והרגשתי לחץ רב למצוא עבודה כדי לממש את הכישורים שלי, וכמובן להתפרנס. למצוא את האיזון בין הורות לקריירה, או אפילו בין הורות לעבודה חלקית/זמנית ועלובה - זה לא קל, ודורש לעתים נסיונות והעזה. את העבודה שיש לי היום אני לא אעזוב כל עוד אין לי תחליף שווה ערך לפחות - כי אין מי שיפרנס אותי מלבדי. אז חורקים שיניים ומנסים למצוא פתרונות. ועבודה אחרת. אולי אפילו, מי יודע... קריירה...

 

[אורין קיי]

תודה על התשובה. אז הנה קישור למאמר

שתגובת הנשים אליו - מעניינת אותי, אבל... תגובת הגברים אליו עוד יותר. האם מה שעשתה היוז, אופייני לנשים בלבד?

 

[four seasons]

אני חושב שלסוגיה הזו

אין הבדל בין נשים לגברים (או לא צריך להיות) נושאי תפקיד ציבורי, השאלה היא מה יהיה בהמשך אם תמשיך בפעילות פולטית או שתקשית את זמנה לעצמה וזה בכל דרך שתבחר אינדבידואלית, או שתחזור לתפקידים מסורתיים, אז זו תהיה אכזבה, משום שבכל זאת היא דמות ציבורית ופוליטית ולכל החלטה תהיה השפעה שתבחן ע"י גופים שונים בחברה, היא כבר לא אדם פרטי (סוגיה בפני עצמה)ויש לה מחוייבות כדמות פוליטית וציבורית. אולי בעתיד כאשר תהיה חברה שיוויונית ויהיו דוגמאות מצד גברים בעלי קריירה ציבורית החלטה כזו לא תנוצל ותושלח לציבור שלם, זה יהיה אחרת.

 

[25שירה]

לא ראיתי שאוזכרה פה בשבועיים

האחרונים דבר בנושא תכנית 60 דקות ששודרה בארץ בנושא נשים ולידה, או אפשר להוסיף ולומר, נשים, המרוץ לקריירה והשעון הבילוגי. בקצרה, (לא ראיתי את התכנית אבל מאנשים שראו וסיפרו לי), אנשי מדע אילו או אחרים מנסים לעורר אותנו הנשים, ע"י דוגמאות אישיות של נשים ספציפיות, לעובדה שהשעון הביולוגי שלנו למעשה לא השתנה, והיכולת ללדת בקלות בוא נקרא לזה, היא אכן נשארת פחות או יותר עד גיל 35. מביאים שם דוגמאות של נשות קריירה מצליחות, שפחות או יותר מבכות על ההזדמנות שהן פספסו ללדת כי רדפו אחר הקריירה, ועכשיו כשהן רוצות זאטוט עליהן לאמץ. הם מסבירים כי השמועות בתקשורת על נשים שכן יולדות בגיל מאוחר, 40-50, הן של מקרים יוצאי דופן, ולעיתים בעקבות הפרייות מלאכותיות, ובעקבות החשיפה התקשורתית (ולו רק ידיעונת בעיתון), גורמת לתפיסה שלנו להשתנות.. הנה מדונה ילד ראשון גיל 38 וכבר ילד שני, ולמה להרחיק, דודתי, עכשיו אמא טריה מהתנור - גיל 40 (יש לציין כי בעזרת טיפולי הפרייה ארוכים), המורה שלי בקולג´, שכלל לא תכננה ללדת לפתע נכנסה להריון וילדה בת בריאה בגיל 38. האם האשלייה נכונה? האם אנו נחשפות למידע הזה והוא גורם לנו לחשוב שיש זמן: קודם נתבגר בעצמינו, ועשה קצת קריירה וכסף לפני שנצטרך להתחייב? והאם מה שטוען המדע לפי 60 דקות נכון? אני לא מדברת על מקרים יוצאי דופן והפריות שכן אנו כבר יודעות שיש מצב ללדת גם בגילאים מאוחרים, אלא הכלל הגורף, וסיכונים בלידה, הגברת אחוזים למחלות שבאים עם לידה בגיל מאוחר.. אותי זה מאוד מקומם. אני מרגישה, שלפני שאגיד ג´ק רובינזון אצטרך לחשוב על ילדים בלי להיות מוכנה לאחריות, רק בגלל איזה שעון ביולוגי. אני יודעת שזה מרחיק לכת ולא נכון, אבל עמוק בפנים כאילו יש לי תחושה של איזה קונספירציה גברית שמסתתרת מאחורי סינר המדע, בצבע 60 דקות של אמריקה, באים קצת להחזיר אותנו למקומינו, שנדע, שאנחנו צריכות שוב לרקוע ברגל ולהגיד לבני זוגינו, honey the biological clock is ticking, tick tick, i can feel it ממש כמו פעם. אין לי חשק לוותר על פונקציית האמהות שיום אחד אולי ארצה למלא, לפחות לא על האופציה, מה חושבות אתן? ואם יש כאן מישהו מרקע רפואי ביולוגי, אשמח אם תתיחס לשאילתא.. בברכת היום הוא היום הראשון של שארית חייכן.. שירה

 

[girlcott]

בדיוק על זה הדיון מתחתייך...

 

[25שירה]

אם כי שלי יותר מזווית נשית

 

[יחיאב]

אני לא מבין מדוע

לערב את כל התחושות העשויות לנבוע מהמחקר הזה עם הנסיון להבין את המציאות האובייקטיבית. תחילה יש לחקור אם המחקר אכן חושף את האמת ואכןנשים (רובן ככולן) יכולות להרות עד סביבת גיל 35. אם עובדה זו נכונה הרי שהיא כפויה על תודעתינו ולא נוכל לטעון שהיא "קונספירציה גברית" כיוון שהמושג "קונספירציה אינו מתייחס לעובדות מדעיות. לאחר שהידע יובא לפני כל אישה ואישה- היא תוכל להחליט בעצמה איזו הכרעה היא רוצה לקבל: האם היא "תילחץ" מהשעון המתקתק ותבכר הבאת ילדים לעולם על פני קידום מקצועי בקריירה, או שתיקח את הסיכון מבחינתה ותבכר את הקידום המקצועי דווקא. אבל הנקודה העקרונית היא שהמידע הזה יהיה לפני כל אישה ושלא יושפע מחברה כזו או אחרת שנכנסה להריון בגיל 45. אסור לפסול מחקר כזה על הסף כיוון שהוא נראה הולם את מה שנקרא "התפיסה הגברית הפטריאכלית" ואת מטרותיו.

 

[אפרת_ח]

קריאה ביקורתית של מחקרים רפואיים

היא מיומנות חשובה מאוד. מחקרים הם מוטים מעצם בחירת השאלות ודרכי המחקר. לדוגמה, מדוע מוצג גיל 35 כקו? מה ההבדל בינו לבין גיל 34 או 36 או 37 וחודשיים? סביר להניח שהגורם הקובע הוא פשוט שמדובר במספר עגול... כמו כן אתה מדבר על כתבה שהביאה מס´ סיפורים אישיים. איזה אחוז זה, ומתוך איזה מדגם? העובדות הרפואיות הן סטטיסטיות, לא אנקדוטות. ועוד הטיה, שמתאימה יותר לתאוריות קונספירציה: למה חוקרים במרץ כה רב את הירידה בפוריות אצל נשים, ולא אצל גברים? דווקא אצל נשים המנגנון כבר מובן יותר וידוע, ואילו אצל גברים יש ירידה הדרגתית שאינה מובנת מאליה ולא נחקרה עדיין. עד כמה עולים הסיכונים לפגמים אצל העובר עם גיל האב? ידוע שהם עולים, אבל בתוצאות הקשות (הפלה) נושאת האם.

 

[25שירה]

יופי ניסחת לי ביתר דיוק את התחושות

המעורפלות בנוגע לכזה מחקר, אבל מה שכן, יש לי לומר, זה אז מה. אז מה אם גיל 35 הוא הממוצע. אז אם נחליט אח"כ ללדת, מה מפריע לנו לשאוב ביציות? לחרוג מהסטיסטיקה? נכון שזו הדרך היותר מסורבלת (בהנחה שהדרך הטבעית אכן נעשית קשה עד בלתי אפשרית באיזור גיל ה-35) אבל אם זה מה שאנחנו רוצות, להתברבר עם קריירה לפני או עד שנרגיש שאנחנו מוכנות לילד, אז ניגשים לזה בצורה הרפואית ומשיגים תוצאות. גם על זה אני לא יודעת את הסטטיסטיקה, אבל לבטח ישנם נתונים, ואחוזי הצלחה, שבהם ניתן להתחשב...