אשמח לעצתכם

[איש המערות]

ניתוח בגרוש, סליחה אם יהיה קצת שטחי

אוליב, לפי כרטיסך את בת 24, כלומר איבדת את אימך בערך בגיל 19.

הייתן מאד קשורות, ובגיל כזה אולי גם היית תלויה בדעתה. אולי לפני מותה היא היתה תלויה בך, לא ציינת.

לא ציינת גם איפה בכל הסאגה החתונתית נמצא אביך. האם הוא בתמונה?

אני מציין את כל אלה כי יתכן (וזו רק שאלה לבדיקה) ששלוש שנים עם הבחור סיפקו לך סוג של מקום בטוח בעולם והקלו על ההתמודדויות שלך, בגילך הצעיר.

כרגע ההתנהלות מציבה באמת מראה לעצמך ונותנת לך הזדמנות לבדוק מה את רוצה ומה את מחליטה לגבי החיים שלך.

תברכי על זה, אל תרגישי אשמה עם ההתלבטויות שלך. כמו שאמרו לך, תאמיני לבטן שלך. אם היא אומרת לך שיש מה לבדוק, תבדקי.

כל העצות בסגנון "את צריכה לוותר" או "את צריכה לעמוד על שלך" לא רלוונטיות לך. מה שרלוונטי עבורך, הוא שעליך לבדוק טוב מה את באמת רוצה ועל מה הקשר עם הבחור באמת עונה.

בהצלחה

 

[chenby]

 

[מיציפיצי1]

כל קונפליקט יכול להפוך לעילה לפרידה

צמחוני או בשרי, כן או לא ברית מילה לילד, מגורים בעקבות הקריירה שלו או בעקבות האמא שלה, שמירת מסורת או לא ובעצם כל קונפליקט.
יש מצבים שאפשר להתפשר ויש כאלו שבהם אין "חצי הריון". השאלה היא רק אם את מוכנה לשים על השאלה הספציפית הזאת (גודל החתונה) אל כל הקופה שלך. אם את מוכנה, אז כנראה שיש שם קצת יותר מהשאלה הספציפית הזאת.

 

[Luli Who]

זה תמיד מפתיע אותי כמה אנרגיות, זמן וכסף

משקיעים ביום ארוע החתונה וכמה מעט מחשבה מקדישים ליום שאחרי....

זוגיות היא משהו שמצריך תשומת לב. איזשהי מחשבה, בעיקר לפני חתונה של מי אני בזוגיות הזו, איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה אל מול מה בן הזוג שלי מביא לזוגיות ומה הוא רוצה שתהיה בזוגיות הזו ולשבת לעשות תלאום ציפיות בין השניים כדי להבין שאתם משדרים בכלל על אותו גל....

בנוסף נשמע לי שמשהו בך עדיין לא שלם בקשר שלך עם עצמך. תשאלי את עצמך ותבדקי אם את באמת ובתמים מספיק מחוייבת לעצמך לפני שאת הולכת להתחייב לחיים משותפים עם אדם נוסף.

אולי זה רק רגליים קרות ואולי נורה אדומה- בכל מקרה, לא כדאי להתעלם...

 

[avigimel]

מעתיק לך את מה שכתבתי בשרשו

בשרשור, כי זה כבר לא קופץ, ואולי בכל זאת תראי.

חביבתי, בדרך כלל אני בעד פשרה, ולנסות לרצות עד כמה שאפשר את ההורים בענייני החתונה, כי החתונה היא גם שלהם.
אך כאן, כאשר כואב לך לעשות חתונה גדולה כשאמא שלך איננה, אני לא חושב שיש בכלל מקום ללחוץ עלייך. בן זוגך חייב להבין שלא מדובר בהתעקשות סתמית של בריידזילה אלא בקושי ריגשי לגיטימי ביותר ולא יתכן שלא יתמוך בך.
המשפחה שלו נשמעת חסרת רגישות לחלוטין. אם יש להם עוד בנים הם אולי יזכו לחתונה הגדולה אותה הם רוצים (או שלא), ובכל מקרה הגיע הזמן שיתמודדו עם העובדה שלא כל מה שהם רוצים ולא כל מה שחשוב להם הם יקבלו.
אני במקומך הייתי אומר לכל הנוגעים בדבר שההעדפה שלך היתה חתונה צנועה ביותר ברבנות, כי קשה לך שאמא לא תהיה לידך ברגע השמח הזה ולכן כמה שיותר קטן יותר יקל עלייך. אבל בגלל שלהם חשובה חתונה "אמיתית" את מוכנה להתפשר ולעשות חתונה אמתית באולם, אך קטנה.

אגיד לך עוד משהו שנשמע קשה - כשזוגות צעירים נישאים, ההורים הרבה פעמים בוחשים בקדרה (בדרך כלל האמא שתמיד כמובן עומדת לטובת העולל שלה ודואגת שבן/בת הזוג לא ינצלו אותו). לו יש מי שעומד לטובתו, מי שמייעץ לו, מי שדואג לשמור על האינטרסים של משפחת המוצא. לך אין את הגב הזה של אמא, וחמות מסוג מסויים תדע לנצל זאת היטב. לכן את חייבת כפל כפליים לעמוד על דעתך ועל רצונך ולא להתקפל מול החמולה שמציבים נגדך (בן זוגך בתוספת הוריו).