אשמח לעצתכם

[olive1258]

אשמח לעצתכם

שלום לכולם אנסה לפרט ככל שאפשר
בן זוגי ואני מעל ל-3 ביחד מתכננים חתונה בגדול, הייתה הצעה עוד לא התחלנו בהכנות...
לפני 5 שנים אמא שלי נפטרה היינו מאוד קשורות והלכתי ממש אחרי שזה קרה לייעוץ וטיפול הייתי במשך שנתיים חשבתי באותו זמן שזה עזר כנראה שלא, יש לי המון משקעים בנושא שמשפיעים על החיים שלי ומן הסתם גם על הזוגיות
מהרגע שהוא הציע לי היו לנו הרבה ריבים וויכוחים על סוג האירוע, כמות המוזמנים וכ'ו.. אותם ויכוחים שתמיד קיימים אצל כל זוג ואצל כל המשפחות לגבי האירוע לא משהו יוצא דופן בעקבות זה אמרתי שאני רוצה ללכת לייעוץ זוגי כדי שנעבוד על דברים לפני החתונה, לשמחתי הוא הסכים במיוחד לאור זה שסיבה מאוד גדולה שגורמת למתחים בינינו היא היחס שלו למשפחה שלו וההתנהגות שלהם כלפיו וכלפיי וכלפי הקשר שלנו
אמנם הם אנשים מאוד נחמדים (מעולם לא נכנסתי איתם לריב, אבל מצד שני אין בינינו יחסים חמים של קירבה לפחות בהרגשה שלי הכל מאוד מאולץ אני מעדיפה שיהיה מנומס ומכובד מאשר מתח ואווירה מגעילה) ומכיוון שזה חתונה ראשונה אצלהם במשפחה הם משתלטים אפילו יותר מבדרך כלל, חייבים להתערב בהכל, מחליטים החלטות בשבילנו, רוצים לבוא לכל מקום אומרים לנו כמה אנשים צריכים להיות וכ'ו וכ'ו וכ'ו, זה העלה לי הרבה ספקות לגבי החיים שלנו, מה יהיה בעתיד, מה יהיה כשיהיה לנו ילדים שנרצה לקנות בית ועוד... לזכות בן זוגי ייאמר שהוא מאוד משתדל לשדר אחידות הוא בעד להציב להם גבולות (הוא לא עשה את זה מעולם) הוא מבין את הבעיה ומודה שהיא קיימת וגם בטיפול הוא משתדל כן להיפתח ולקבל עזרה איך להתמודד איתם.
למרות הכל, למרות האהבה שיש בינינו החברות והעובדה שאנחנו כן מוכנים לקבל עזרה בתחום התקשורת בינינו רק בשביל שיהיה יותר טוב, יש לי המון ספקות אם אנחנו מתאימים. המשפחות שלנו מאוד שונות, באנו מרקע מאוד שונה, אני אדם מאוד אמוציונאלי והוא מאוד רציונלי. אנחנו תמיד רוצים דברים שונים, בהקשר של החתונה אני רציתי אירוע קטן נחמד מרגש לא מעבר, והוא והמשפחה שלו כמובן רוצים את החגיגה הגדולה (והיקרה) לא הייתה לי התנגדות עקרונית לזה, פשוט פחות מדבר אליי, אני יודעת שיהיה לי קשה עם זה מאוד בהקשר של אמא שלי שלא תהיה שם, הוא גם יודע את זה אבל למרות הכל הוא בשלו
אני לא יכולה שלא לחשוב שהיה מתאים לי גבר יותר צנוע, פחות שתלטן, שמבין שהחיים זה לא החתונה אלא הנישואים שאחרי, פחות קונפרמיסט שחייב ללכת בתלם, ופחות מתחשב ב"מה יגידו"...
הייתי רוצה לחגוג את היום שלי אבל לא מדברת אליי כל התעשיה הזאת וממש לא הייתי רוצה שההורים שלו ישלמו על הכל ומתוך ידיעה זאת ישתלטו בטירוף
דבר נוסף שחשוב לי לציין שהקטע של אמא שלי כן מדובר בטיפול ואני כן מנסה לעבוד על זה בשביל עצמי
למרות הכל, יש לי המון ספקות אני לא יודעת אם זה סתם עניין של רגליים קרות מהאירוע כמו שקורה לכולם או שיש משהו באינטואיציה שלי שאומרת לי שהוא לא הבנאדם הכי מתאים לי.
מקווה שסיפקתי מספיק מידע לגבי התמונה כללית תודה למי שיענה

 

[nirity1]

אני חושבת שאת צריכה

להיות יותר חזקה לגבי האמירה שלך לגבי גודל החתונה. תקחי את כולם לשיחה ותסבירי להם שיהיה לך קשה מאוד בחתונה גדולה בגלל שאמך לא תיהיה איתך. אם בן זוגך לא תומך בך בקטע הזה אז יכול להיות מאוד שהוא לא הבן אדם המתאים לך
עכשיו לגבי האינטואציה שלך. נסיוני בחיים לימד אותי שיש להקשיב לאינטואיציות. לרוב הם משקפות משהו אמיתי שקורה פה. אני לא אומרת לך שתפרקי את החתונה אבל כדאי שתבחני טוב טוב מהן הסיבות שגורמות לך להרגיש ככה ומה את רוצה לעשות עם זה

 

[מריוס זכריה]

דעתי

לגבי השאלה האם הוא האדם המתאים לך, אז כמובן שאין לי מושג. את זה רק את יודעת.

בכל אופן, אם זה לא מספיק ברור לך האם הוא מתאים לך או לא, הייתי ממליץ לעשות כרגע פוס בהכנות לחתונה, לחזור לטיפול הפרטני שלך לכמה פגישות בלי לחץ של חתונה.

---

בעניין גודל וסגנון החתונה: אם הוא לא האדם המתאים, אז ברור ששום גודל חתונה לא מתאים. את זה, כאמור, את צריכה לברר בנפרד. אבל בואי נצא מנקודת הנחה שהחלטת שהוא כן המתאים. מה יהיה עם החתונה אז?

לפי דעתי, בנקודה הזאת הטעות היא בצד שלך. אם יש צד אחד שרוצה קטן, וצד אחד שרוצה גדול, אני חושב שהפתרון הוא כן ללכת לכיוון הגדול, כמובן במימון של הצד שרוצה ארוע גדול. למה?

כי את, שרוצה ארוע קטן, תוכלי להנות גם מארוע גדול. זה רק עניין של כמה תנאים שאת צריכה לדאוג שיהיו לך, ועניין של גישה. לעומת זאת, הצד שרוצה שמחה גדולה, חתונה ראשונה, להזמין את כולם - אם הצד הזה לא יקבל את מבוקשו, מבחינתו זה כמעט בלתי אפשרי! לכן אני חושב שכן נכון לך להתפשר בנקודה הזאת, ולהבין יותר טוב את הצד שלהם.

לגבי בן זוגך (שוב, בהנחה שהוא המתאים): אני מבין שקשה לך עם זה שהוא לא מציב מספיק גבולות למשפחה שלו. זאת אכן דאגה מוצדקת. א-ב-ל - אני לא חושב שהמקום להתחיל בזה הוא נושא החתונה. כמו שכתבתי בפסקה הקודמת ,אני חושב שהנושא הזה חשוב מדי למשפחה שלו, ממש ברמה של להיות או להיות, ולכן אני לא חושב שהוא יוכל בנושא הזה לקחת את הצד שלך לגמרי ולהעמיד להם גבולות כאלה שהם יתקפלו. מה עוד שהוא עצמו לא לגמרי חושב כמוך...

לכן אני חשוב שאת צריכה לא להכניס אותו בין הפטיש לסדן, אלא להבין אותו ולתמוך גם בו. שיתוף הפעולה שלכם, והעמדת הגבולות שלו מול המשפחה שלו, צריכים להתבטא באותם צרכים ספציפיים שיהיו לך מהחתונה. כלומר, את צריכה להגדיר לעצמך מה באמת חשוב לך שיהיה או שלא יהיה בחתונה, ורק על זה לבקש את תמיכתו, ולא לנהל מאבק גורף על איך תיראה החתונה.

 

[avigimel]

איזה שטויות!

"את שרוצה אירוע קטן תוכלי להנות גם מאירוע גדול"..

חביבתי, בדרך כלל אני בעד פשרה, ולנסות לרצות עד כמה שאפשר את ההורים בענייני החתונה, כי החתונה היא גם שלהם.
אך כאן, כאשר כואב לך לעשות חתונה גדולה כשאמא שלך איננה, אני לא חושב שיש בכלל מקום ללחוץ עלייך. בן זוגך חייב להבין שלא מדובר בהתעקשות סתמית של בריידזילה אלא בקושי ריגשי לגיטימי ביותר ולא יתכן שלא יתמוך בך.
המשפחה שלו נשמעת חסרת רגישות לחלוטין. אם יש להם עוד בנים הם אולי יזכו לחתונה הגדולה אותה הם רוצים (או שלא), ובכל מקרה הגיע הזמן שיתמודדו עם העובדה שלא כל מה שהם רוצים ולא כל מה שחשוב להם הם יקבלו.
אני במקומך הייתי אומר לכל הנוגעים בדבר שההעדפה שלך היתה חתונה צנועה ביותר ברבנות, כי קשה לך שאמא לא תהיה לידך ברגע השמח הזה ולכן כמה שיותר קטן יותר יקל עלייך. אבל בגלל שלהם חשובה חתונה "אמיתית" את מוכנה להתפשר ולעשות חתונה אמתית באולם, אך קטנה.

אגיד לך עוד משהו שנשמע קשה - כשזוגות צעירים נישאים, ההורים הרבה פעמים בוחשים בקדרה (בדרך כלל האמא שתמיד כמובן עומדת לטובת העולל שלה ודואגת שבן/בת הזוג לא ינצלו אותו). לו יש מי שעומד לטובתו, מי שמייעץ לו, מי שדואג לשמור על האינטרסים של משפחת המוצא. לך אין את הגב הזה של אמא, וחמות מסוג מסויים תדע לנצל זאת היטב. לכן את חייבת כפל כפליים לעמוד על דעתך ועל רצונך ולא להתקפל מול החמולה שמציבים נגדך (בן זוגך בתוספת הוריו).

 

[אייבורי]

כדאי

שקשיבי לאינטואיציה שלך

 

[סטנגה Joe]

אולי כדאי לך לנסות

למשוך את הדברים לקצוות שלך ולראות מה תהיינה התגובות.
לפי התגובות תוכלי להחליט מה הכוון.

 

[נומלה]

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך

אני מציעה שתתני לעצמך את העצה שלך. תסבירי לעצמך ש...החיים זה לא החתונה אלא הנישואים שאחרי,. ושמה שהוא רוצה לגיטימי לפחות כמו מה שאת רוצה. ואם באמת זה לא כל כך חשוב למה לא לעשות את זה אם זה כל כך חשוב לו?

כי במאבק הכוחות הזה גם את לא טלית שכולה תכלת. גם את מנסה למשוך למה שמתאים לך בלי להתחשב בו יותר מידי. את נגועה באותו נגע שבו את מאשימה אותו. אולי תדברו אחד עם השני תוך הבנה שאתם אוהבים איש את רעהו ואת תחשבי עליו ועל מה את יכולה לעשות כדי ללכת לקראתו בקטע הזה. כי אחרי הכל באמת החיים זה לא החתונה אלא הנישואים שאחרי.

 

[chenby]

תראי

מצד אחד את אומרת שהתעשייה הזו לא מדברת אלייך ושזה לא החתונה אלא הנישואים שאחרי.
מצד שני, את פועלת כאילו הפוך...
אני אמרתי את אותו הדבר, ומכיוון שבעלי ואני תכננו את החתונה הזו תוך חודש (עם כל חגי תשרי באמצע מה שהשאיר לנו שבועיים פחות או יותר)
השלכתי את השכל ככה פשוט. ממילא הרי ידעתי שהחתונה תהיה איך שהיא תהיה. כל מה שאני יכולה לעשות - זה להשתדל, לרצות, לכוון, אבל התוצאה, היא ממילא תהיה מה שהיא תהיה.
מכיוון שגם לא לא ממש היתה חשובה התעשייה הזו, אלא בעיקר הקידושין של החופה, האוכל והמוזיקה... לא באמת עניין אותי איפה נתחתן, אז הלכנו על מקום שנתן לנו דיל מעולה, את הדי ג'ייאית אני הבאתי, האוכל של המקום היה נחשב ממילא מעולה (כך גם העידו האורחים אני לא אכלתי ביס) והחופה, טוב זה כבר תלוי ברב שתביאו, ובסוג החופש שתרצו.. בכל מקרה, השלכתי את השכל מהשנייה שהתארסנו, בלי לדעת איך מה, איזו שמלה, בסוף התחתנתי עם השמלה שאמא שלי התחתנה בה - רק שלחתי למעצבת שתסדר אותה ותעצב לסגנון שלי, סגרנו במקום הראשון שהיינו בו, אחרי ששמענו את הדילים של השאר בטלפון, והכל היה ממש איך אומרים - בסיעתא דשמעיא מה שנקרא.. והתפללתי על זה בעיקר. לא היו לנו שום ויכוחים, פשוט זרמנו והתוצאה היתה ממילא התוצאה.. הרי ביום של החתונה, את ממילא משחררת שליטה.. הכל כבר מוכן.. ובאמת חיי הנישואין חשובים הרבה יותר. אם זה אדם שאת סומכת עליו, ואוהבת אותו, ומרגישה בטחון ואהבה ממנו, רואה אותו כאבא לילדים שלך, ולא חשובה לך התעשייה אלא להיות נשואה ולהקים משפחה, אז תני לו להחליט מה הוא רוצה. ותשמחי בו ותסמכי עליו. בכל מקרה, תהיה לך חתונה שמחה אם תבחרי בכך. השאלה היחידה שנשאלת היא - האם את רוצה להתחתן איתו. בכל חתונה שתתחתני בה, לצערך אמא שלך לא תהיה - היא תהיה. לא פיזית אבל היא תהיה. אחרי שתיגמר החתונה, ממילא תתחילו את חיי הנישואין. הוא לא שתלטן, הוא אומר מה הוא רוצה, את אומרת שלא מעניין אותך ממילא, אז מה אכפת לך? בעיני זו שליטה שלך לא פחות.

 

[שילה1]

חן-אני שמחה ש"עבד לכם" אלא ש

את משליכה מעולם המושגים והערכים שלך אל ועל הכותבת,הדברים פשוט לא מתאימים לה.
החתונה אמורה להיות בהחלט החגיגה של הכלה והחתן,לרוחה,בהתאם להשקפת עולמה ואפשרויותיהם הכלכליות.
החתונמה היא חלום של כלות רבות.מדוע שלא להגשימו על הצד הטוב ביותר?
וכן-מה שיעשו-איך שיכינו-זה מה שיקבלו.
ולכן-בהחלט חשובה כל החתונה,כל ההכנות,וכל הפרטים.
וכן-חשוב לחיות יחד בהרמוניה,להרגיש מחויבות,לתת ולקבל.להיות נשואה כדי להיות נשואה-שוב-את משליכה מעולמך.
ולכותבת-אם יש לך ספקות,חכי קצת.חשבי,הרגישי ובררי.כלום לא בוער.

 

[chenby]

לא נשמע לי שיש לה ספקות

לגביו כמו שהיא נלחצה מזה שזו חתונה ראשונה אצלו במשפחה והם ישתלטו על הכל.
אני לא משליכה כלום, אני רק נותנת דוגמא למה אני עשיתי, ומה אני יודעת.
בסופו של דבר, אם היא אוהבת אותו ורוצה להיות נשואה לו ושיהיה אב ילדיה, אזיי אין לה ספקות לגביו, אלא לדרך של החתונה. מאידך היא אמרה שיותר חשוב לה חיי הנישואין... אז מה אכפת לה לזרום עם הרצונות שלו לגבי החתונה שהרי לו זה חשוב יותר....
ברור שחשובה החתונה וההכנות והכל.. אבל אם לו חשוב יותר ממנה ענייני החתונה עצמה, אז היא בהחלט יכולה לשחרר שליטה כי זה אכן מפחיד... אבל בשביל להתגבר על הפחד לפעמים צריך לצעוד אתו.. וצעד צעד רואים שאין שום דבר מפחיד.
ואם היא תרצה, היא תדע להציג גבול למשפחה (שעדיין לא עברה גבול - זה רק הפחד שלה שחושב שזה יקרה) ועדיין היא אומרת שהוא תמיד בצד שלה ויודע בעצמו לשים גבול. וזה לא דבר של מה בכך.
וכל זה כאשר הם עדיין לא התחילו בהכנות. אז אכן כלום לא בוער.. צעד צעד. אם היא רוצה להתחתן איתו, בכל מקרה זה יהיה צעד צעד.

 

[מקיאטו שלו]

נו מה!!!!!!!!!!

הוא רוצה א' ואת רוצה ב', אז הוא שתלטן? ואת מה? לא ראיתי אותך פה מנסה להתפשר.
אה, הטיעון שלך יותר חזק? באמת עשית את זה? באמת שלפת את הקלף של אמא שלך? נמוך מאד... הרי זה קלף שאי אפשר לנצח מבלי לצאת אטום, נבזי, אגואיסט.
לפתע פתאום הוא קונפורמיסט? רדוד? אכפת לו רק מה אחרים חושבים? למה, כי הוא חולק עלייך? עד עכשיו הוא היה בסדר בשבילך, לא? אז מה קרה- הוא רוצה לחגוג את האהבה שלו עם הרבה חברים ומשפחה אז הוא קונפורמיסט? הוא רוצה מסיבה וכיף אז הוא רדוד? מה זה רצח האופי הזה? לא כל מפלגה שאת חולקת על המצע שלה היא מושחתת, מותר גם לא להסכים על הכל.

גם אני מעדיפה חתונה קטנה ומרגשת, אבל אני מתכוונת לעשות את השכנוע- אם יהיה צורך- בהגיון ובהגינות.

 

[chenby]

צודקת מאוד, אבל למה את כועסת?

 

[מקיאטו שלו]

חחחחח

כי אני לא אוהבת שכשחולקים על מישהו אז הופכים אותו למפלצת. גם אדם נפלא עשוי לחשוב אחרת.

 

[avigimel]

יש הבדל בין

לחשוב אחרת, לבין להביא לתגבורת את המשפחה שלו, כשלה אין, ולהפעיל עליה לחץ מבלי להבין את הקשיים הנפשיים שיש לאחר מות אם.
בין אם תרצי ובין אם לא, יש מקרים שהנסיבות מכתיבות שצד א הוא זה שצריך להחליט, וצד ב צריך להבין שבסיטואציה הזו צד א בוחר.

 

[seeyou]

האם הוא הבנאדם הכי מתאים לך?

שאלה מצויינת שלאף אחד אין תשובה.

היו לך 3 שנים להבין מה הוא מצפה/רוצה ממך-האם את האישה המתאימה לו?

בינינו כאנשים בוגרים- לאישה בדרך כלל יש הרבה "תפקידים" בחיי הנשואים פרט לתפקיד הביולוגי -ללדת
הכוונה שלי ל"תפקידים" עבורו כגבר

יספרו לך על שיוויון בין המינים

קחי את זה בע"ם.

בקשר להורים שלו-מבחינת אימו עוד לא נולדה בחורה מתאימה לבנה לכן אל תצפי לאהבה/חברות

עוד פרט קטן בקשר להורים שלו-גם אם ישלמו או לא בדרך כלל ההורים ינסו להיתערב בנשואים שלכם לא מכוונה רעה אלא פשוט מתוך דאגת ההורים
עם סבלנות ותקיפות מנומסת תוכלי לשרוד

בהצלחה
יוסי

 

[Cade Foster]

ערבבת פה בשר, חלב והוספת גם פרווה

1. מה הקשר בין מותה המצער של אימך לנושא? מילא אם לא היית רוצה להתחתן בכלל כי היא לא תהיה שם, אבל חתונה תהיה בכל מקרה ומוזמנים אחרים יהיו בכל מקרה. אז מה ההבדל בין אירוע עם 50 איש ללא האמא, לבין אירוע עם 500 איש ללא האמא?
2. מפחיד אותך שהמשפחה שלו משתלטת, והפחד מוצדק כמובן. אבל איך זה קשור לנושא החתונה? הרי הוא בעצמו רוצה חתונה גדולה. לפי מה החלטת שהם משתלטים והולכים להכתיב לכם את החיים?
3. אם אין לך התנגדות עקרונית לזה אז מה אכפת לך לבוא לקראתו? למה את עושה מזה כזה עניין? כמו שאת רוצה שכל האנשים הקרובים אלייך יהיו נוכחים בחתונה שלך, ככה גם הוא. מה לעשות שהתא המשפחתי/חברתי שלו יותר גדול משלך?

שימי לב לדפוסי החשיבה שלך. תראי באיזו מהירות זה הפך מ"אין לי התנגדות עקרונית" ל"אולי מתאים לי גבר יותר צנוע ופחות שתלטן". תראי באיזו מהירות זה הפך מרצון ההורים בחתונה גדולה ל"מה יהיה כשיהיו לנו ילדים שנרצה לקנות בית ועוד". את מתחתנת עם בן הזוג שלך, לא עם ההורים שלו וכל עוד הוא מוכן לשים את הגבולות אז אני לא רואה מה הבעיה פה. את פשוט פרנואידית לגבי כל דבר ועושה מכל זבוב פיל. שחררי!

 

[chenby]

 

[עוגיפלצת113]

עצה פרקטית לגמרי

נראה שלבן זוגך, יש מי שידבר בשבילו. יש לו את המשפחה שלו שהיא מעורבת בהכנות החתונה (יותר ממה שאת רוצה). אבל הנקודה היא שהנוכחות שלהם הפיזית ומטאפיזית, בחתונה הזו ברורה ואי אפשר לחלוק עליה. הם שם והם גם טורחים מאד להראות את זה שהם מעורבים בחתונה הזו. וזה כל כך צורב וכואב לנוכח העובדה שהצד שלך במשוואה הזו ריק. שאמא שלך לא יכולה להיות מעורבת, היא לא שם להחליט ולייעץ לך לגבי סידור השולחנות, להביע דעה לגבי השמלה שלך, ובקיצור להיות מעורבת לפחות כמו משפחת החתן. את עושה את החתונה הזו עם משפחת החתן, אבל איפה המקום של אמא שלך? שלך? בכל זה.
עצם זה שמשפחת החתן נדחפים, רק מדגיש יותר את העובדה הזו שאין מהצד שלך מי שיגלה את אותה מידה של מעורבות וזה הכי מובן שבעולם שתכעסי על ההידחפות שלהם במצב הזה.

יצא לי לשמוע ברדיו תוכנית שבה מראיינים הורים שהילדים שלהם מתו. אבא אחד עלה לשידור, הבן שלו מת בתאונת רכב בגיל 26. והמראיין שואל את האבא הזה איך הוא מתמודד עם האובדן. ואז האבא הזה ענה "אני חושב על זה כמו שאם לבן שלי היו 60 חלקים, אז אחרי שהוא מת, נשארתי עם 59 חלקים".גם אני מעדיפה לחשוב על זה בדיוק ככה. מה שהמשפט הזה בעצם אומר זה שעצם זה שמישהו הולך מאיתנו, פיזית, אז רק חלק אחד שלו בעצם הלך וחלק שהוא קטן מאד מהסך הכל, מאותו אדם. נכון, אמא שלך לא תעמוד לצידך פיזית בחופה אבל זה לא אומר שהיא לא יכולה להיות שם בכל מובן אחר. להיות איתך שם מחשבתית, רוחנית, כוונתית, והצהרתית גם יחד ולהיות איתך שם לגמרי.
ואני מציעה שכן תערבי את אמא שלך בחתונה הזו. עצם זה שהיא לא פה פיזית, לא אומר שהיא לא יכולה להיות פה ומעורבת ברגע הזה וללוות את הבת שלה לחופה.
איך אמא שלך יכולה להיות חלק מהחתונה שלך את שואלת? תתחילי לחשוב : שמלה, חופה, קבלת פנים, אלו אלמנטים את יכולה להכניס שיזכירו את אמא שלך גם? אולי משהו שהיא רקמה או תפרה שאת יכולה לשלב בשמלה שלך? הפרחים שהיא אהבה שאת יכולה לעשות כסידור על השולחן? משהו שאת יכולה לכתוב ולהקריא אחרי החופה?
מה שאת צריכה זו משמעות. לתת משמעות לטקס הזה שהיא אישית שלך. מתוך העולם שלך, מתוך המשפחה שלך. אם תעניקי לו משמעות אז מה שמשפחת החתן עושה או לא עושה כבר יהיה הרבה פחות מאיים, יהיה לך כיוון. משפחת החתן רוצים לשלם? מעולה! שישלמו על הפרחים שאמא שלך הייתה בוחרת. שישלמו על השמלה שאמא שלך הייתה מאשרת לבת שלה. קחי את זה ורוצי עם זה.

 

[olive1258]

תודה, תגובה מדהימה. לקחתי

 

[גארוטה]

מדהים ומרגש! שאפו