אשמח לעצות

[נסיה 5]

אשמח לעצות

אני בת 30 ובעלי בן 40.
חיפשנו אחד את השניה הרבה מאוד זמן...
הוא חיפש אותי 20 שנה ואילו אני חיפשתי אותו קרוב ל7 שנים....
החיפושים שלי התחילו בגיל יחסית מאוחר מכיוון שלא הייתי בוגרת במחשבה מספיק, עברתי לפניו מערכת יחסים הרסנית שהרסה את חיי ואת חיי חלק מבני משפחתי.
שנתיים אחרי מצאתי את בעלי.
אנחנו הכי אוהבים בעולם וכיף וטוב לנו ביחד
ב12.2012 התחתנו וחודש אחרי נכנסתי להריון ראשון
לפני ההריון ובזמן ההריון היינו הכי מאוהבים בעולם ואנחנו עדיין כאלה, אך עם זאת אני מרגישה משהו שונה בי.
אני תשושה, מדוכאת, ועצובה.
האהבה שלנו היא אהבה של החיים עצמם. זאת אהבה בוגרת ונבונה ואילו אהבה שהיתה לי זאת היתה אהבה של כמו בתיכון אהבתי את האקס המנוול כמו שלא ידעתי איך להרגיש והכל והוא לא אהב אותי בכלל... ופה זה אהבה בוגרת שבאה ממקום של כוויה אבל גם ריפוי
הוא אוהב אותי כל כך ואני גם מאוד אוהבת אותו
אחרי הלידה אני גידלתי ברובו את הילד שלנו, בורכנו בילד מקסים ונוח כל כך טפו טפו טפו

הוא בא מאהבה גדולה ויישאר עם אהבה גדולה של שנינו.
הוא ממש מתנה הבן שלנו.
בעלי עזר לי ועדיין עוזר לי עם הגידול בתינוק, אבל אני מרגישה שאני נהייתי שונה מעט... אני קצת מדוכאת...
ואני רוצה להתייעץ איתכם איך אני יכולה לצאת מזה?
אני מנסה לחפש את האישה שהיתה לפני הלידה בשבילי ובשביל בעלי.
אני מקווה שתבינו אותי ותוכלו לסייע לי בזה.
גם בעלי מרגיש בזה והוא לא יודע איך.
אין לנו אפשרות כלכלית לצאת יותר מדי החוצה לבלות, וכל יציאה יוצאים עם הבן שלנו היו לנו רק 3 שעות לבד ביום שישי חד פעמי וזהו...
אין לנו אפשרות לשים את הבן שלנו אצל ההורים שלי כי הם מבוגרים וחולים וגם אין לי אפשרות לשים אותו אצל אחותי כי יש לה משפחה לגדל...

 

[ד ר ל י]

הי נסיה 5

קודם כל ממש כייף לקרוא כמה אהבה יש ביניכם, כמה אתם אוהבים את התינוק שלכם ושהוא מקסים ונוח

.
מדהים לקרוא גם כמה את מעריכה את בעלך, כמה את רואה שהאהבה שלכם בוגרת ושהוא עוזר לך.
כל הדברים האלה לא מובנים מאליהם.
אני מבינה שהתינוק בן חצי שנה בערך, נכון? לפי מה שאני יודעת ומכירה, התקופה הזאת לא קלה ולהיות אמא טרייה זה לא פשוט. המון אחריות ומחויבות נופלות עלייך וזה קשה כשאין הורים שיעזרו וכשאין הרבה כסף כדי לקחת בייבי סיטר ולצאת לבלות כמה שרוצים. פתאום יש מחנק כזה, הכל מגביל.
אני לא יודעת איזה עצות לתת לך, חוץ מלהשתדל לשמוח מהדברים הקטנים, להודות לאלוקים על הטוב שיש לך בחיים, לנסות להנות מהדברים הפשוטים כמו פיקניק בפארק או על חוף הים, לדבר עם חברות, לצחוק, לעשות דברים שאת אוהבת.
הכי חשוב- לשים את העבר מאחורייך- מה שהיה מת

תסתכלי על מה שיש לך עכשיו שזה המון ועל הדברים הטובים שיבואו

מקווה שעזרתי קצת

 

[נסיה 5]

אני משתדלת יותר נכון בעלי מלמד אותי בכוח להסתכל על החצי כוס המלאה כל הזמן כי מבין שנינו אני פסימית (לפני ההריון אני הייתי אופטימית יותר)...
וואו ריגש אותי שאיכשהוא את זכרת את הגיל של הבן שלי

אני שמה את העבר מאחורי לגמרי, כן מפעם לפעם אני כותבת לפעמים אבל בלב שלם ונקי ובדעה צלולה ושלמה העבר באמת מאחורי...
אם הוא ידפוק לי פתאום בדלת אני אקלל אותו ואת כל יקיריו ואזרוק אותו על המקום בצעקות כי זה באמת מה שמגיע לו.
לצערי אני כל חיי הייתי בודדה וגם היום קשה לי למצוא אנשים שיכולה להתחבר אליהם כי הרבה מאוד הם לא הכי טובים...
אנסה לחפש דברים להעסיק את עצמי למרות שקשה מאוד למצוא אחרי יום עבודה ארוך ומתיש פיזית ושכלית ולטפל בילד עד שבעלי מגיע וישר כל מה שאני רוצה הוא לתת חיבוק ונשיקה לבעלי ולבן שלי וללכת לישון בתשע עשר בלילה....

 

[ד ר ל י]

בהצלחה

ואם בא לך תבואי לבקר אותנו כאן

 

[יונק הצוף]

את צריכה רופא משפחה

דברי איתו על הדיכאון ועל מה שאת מרגישה
כשתטפלי בזה , העולם ייראה אחרת בשבילך

 

[נסיה 5]

רופא לא עוזר לי ממש...

 

[יונק הצוף]

תראי

את צריכה לפרק את הבעיות שלך ולמיין אותם
הראשונה היא הדיכאון שנוצר מכל מיני סיבות
כשתטפלי בדיכאון - יהיה לך יותר קל להתמודד עם האחרות
ככה אני חושב
תנסי שבועיים שלושה איזה כדור ותהיי סבלנית
אחר כך תראי שאפשר למצוא פתרונות כשאת לא עם הגב אל הקיר
בהצלחה..

 

[achokler]

כל כך מוכר

תקופה מאד קשה.
רוב היום עם תינוק, השיחה מגיעה לגובה של גו גו גו.
ואז שהבעל חוזר מהעבודה, התשומת לב לילד.
ואת כבר מוטשת, והגוף לא שייך לך בכלל לילד.
ואת רוצה להיות שמחה ועליזה, רק בפרסומות.
אבל שהוא מחייך בבוקר פתאום שוכחים הכל.
ושהוא ישן לילה שלם אז פתאום זה נהיה כיף.
אין הרבה מה לעשות , מבטיח לך זה ישתפר עם הזמן.

 

[מ י ס ט ר גונס]

כמו שכתבה המנהלת

זאת תקופה לחוצה הטיפול בתינוק בבית ובכלל.

בקיצור, זאת תקופה, זה יעבור והכי חשוב שבעלך נמצא לצידך ועוזר

 

[סורגייט]

הדבר היחיד שעולה בדעתי

זה שאת סובלת ״ מדיכאון שלאחר הלידה ״
וככל שתמהרי לקבל טיפול כן ייטב.... כי ככל שעובר הזמן הבעיה רק מחמירה

 

[איש עם מסיכה]

תראי

את בת 30 היום, בעלך בן 40, הילדון בן חצי שנה

יש לך מושג מה קורה כשאת מוסיפה עוד 10 שנים על כל סעיף?
סתם סתם -בלי להלחיץ, אני אתחיל שוב


שמעי אמנם חצי שנה אחרי לידה זה לא פשוט
אבל היי, זה לא שיש לילדון אח/ות גדולים בן 3 שבדיוק נכנסו לגמילה מטיטולים ובדיוק כשהתינוק בוכה הם מחרבנים על הרצפה במרכז הסלון
שיט, שוב פעם התחלתי לא טוב ומדכא

אני אנסה שוב
ילדונת, אלו החיים - אנחנו סוחטים את עצמינו בעבודה, עם הילדים ובני זוג ובשביל מה?
בדיוק בשביל הרגעים האלמותיים והנדירים - נגיד שהילד אומר "אבא אני אוהב אותך" או שבן/ת הזוג מחייכים בגלל שאמרנו את הדבר הנכון שהם היו צריכים בדיוק עכשיו, בשביל מבט קטן שעושה את ההבדל
קחי את הזמן - שווה לחכות לרגעים האלו
מילה של מאסקי !

 

[נסיה 5]

המון תודה לכולם על העצות והתמיכה

 

[ד ר ל י]

בשמחה

תמשיכי לבוא

 

[סיגלית 2014]

מסכימה עם סרוגייט

נפלא לשמוע שיש בינך לבין בעלך כזו אהבה, קרבה ופרגון. וכמובן, כמו שכתבו לך כאן, אלו לא דברים מובנים מאליהם ואת צריכה להודות להם.
ולמרות שאת מספרת שנולד לך בן מקסים ונוח (טפו טפו טפו... חמסה, שום בצל...) עדיין, לטפל בתינוק זו עבודה קשה.
יש תגמולים ופידבקים והם החיוכים, ההברות שהוא זורק לאוויר, עם הקול המקסים (אני מתה על הריחות שלהם.... אחחחח... להסניף אותם) ועוד.
אבל את מעלה כאן מספר דברים והכי חשוב, אני חושבת, הוא המצב הנפשי שלך שמשפיע גם על נושאים אחרים.
אישה עוברת שינויים הורמונליים עד שנה לאחר הלידה ויכולה ללקות ב"דיכאון שלאחר לידה". התייעצי עם רופא המשפחה או גשי למרכז לבריאות הנפש (של הרווחה).
יש שם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיכולים לשמוע מה מציק לך ולהפנות אותך לקבל טיפול רפואי, אם יש צורך.
זה לא עושה אותך אמא פחות טובה או רעיה פחות טובה.
זו תקופה קצת קשה שאפשר לעבור אותה עם עזרה והיא עוברת (מניסיון. גם אני לקיתי בדיכאון שלאחר לידה לפני כמה שנים טובות כשגידלתי תינוקת מדהימה ונוחה).

אם המצב הנפשי ישתפר דברים יראו לך אחרת: גם מציאת עבודה וגם הטראומה שעברת עם האקס. כרגע כל זבוב נראה כמו פיל בגלל המצב הנפשי הלא משהו. את זקוקה לחיזוקים עכשו!

מאחלת לך אושר עם הבן והמשך המון אהבה עם בן הזוג.

 

[סיגלית 2014]

להודות להם= להודות עליהם