אשמה

תמרה45

New member
אשמה

למי מכן שעוד לא יודעת אני מגיעה ממשפחה ענפה באחים ואחיות, כשאני ממש בין הקטנים.
אחת האחיות שלי, היו לה לאורך כל הדרך בעיות בקליטה לכניסת הריון.
היא נפרדה ועברה הפלה בשבוע 16, יום שלישי שעבר.
כמובן שזה היה אירוע טראומתי (לפחות עבורי) אמא התקשרה אלי בהיסטריה, בכאב וברחמים עצומים על אחותי ועל העולם.
ישר שמשהו כזה קורה אני נאלמת דום ולוקחת מלא צעדים אחרים. בגלל שאמא שלי היא הנשברת ואני ה״תומכת״, לא יודעת איך מקבלים בשורות כאלה בלי להרגיש אשמה. (מה הקשר אתן שואלות?) אגב- אני היום פשוט יוצאת מהתמונה, לא מביעה שום רגש לפה או לשם, לא מתייחסת, מתעלמת. אף אחד לא לימד אותי איך נושאים כאב בלי לפגוע בעצמך..
אף פעם לא הייתה לי הזדמנות להסתדר עם האחות הזאת, תמיד היה בינינו מתח, קנאה, וחוסר קרבה אמיתית.
עד היום אני מרגישה כמו אשמה לידה, שהיא כאילו משקפת את המושלם מבחינה התנהגותית והתמודדותית. (אף פעם לא נכנסתי יותר מידי לעומק בזה אבל ידוע לי שגם לה היו סוג של הפרעות אכילה ואכילה רגשית וכו׳).
לא יצרתי קשר עם האחות הזו עד היום. כל המשפחה הענפה שלי כמובן שכולם שלחו הודעות, מתקשרים, מנחמים וכו׳.
עבורי על הדבר הזה פשוט לא אמיתי.
זה אולי עצוב אבל העבודה שלי ביומיום היא כמה שיותר לצמצם היתקלות רגשית עם מי מהם.
מה שקורה וקרה תמיד זה שאני הייתי מיכל הכאב של כולם. אני לא חושבת שאי פעם ראו אותי ואת המצוקה שלי. שכואב גם לי בעולם הזה מידי פעם. כוח הסבל שלי הוא גדול (רק כי אני פשוט מנותקת רגשית ועם אפס ציפייה עם אי מהמשפחה שלי) אז אני מצליחה לשאת את זה.
למה פתחתי בכותרת עם המילה אשמה?
כי אני מרגישה אשמה, שאני לא מתייחסת ואיך זה שלא אכפת לי ממנה כביכול,
אני מרגישה אשמה. אבל לא רוצה שמודבר אחר. נמאס ליל לאללה להיות אשמה בגללם. לעשות דברים רק כי כאילו מחויבת אליהם. יש מצב שזה הכל סרט שלי, שאין פה מניפולציות רגשיות ושרק אני היא זו שמרגישה סופר ולא רוצה שום מגע רגשי עם אף אחד מהם (נמאס לי להיות תחליף אמא בשבילם) אני מוצאת עצמי מכילה אינסוף כאב בלי שום אפשרות מושג או ידע איך לעבד אותו עם עצמי לפוגג אותו ולא להרגיש אשמה.
בדידות אני בטוחה שכולכן יודעות מה היא יכולה לעשות. עומס רגשי כזה ותחושה כזו של כאב בלתי מעובד כעס ומירמור, גם.
לא רוצה לפגוע בעצמי אבל במצבים כאלה תמיד זה נראה לי האפשרות היחידה..
מותר לצעוק פה אופפפפפפפ בלי להרגיש אשמה ורעה?? אני חייבת את זה, פורקן, הבנה וחיבוקקק!!! אופפפפפפפ
תמרה
 
הי תמרה

חושבת שקצת הצלחתי להבין אותך, אולי כי מכירה סיטואציות דומות.

יכולה להבין מאיפה מגיעה ההרגשה שכל אדם אחר היה מתנהג טוב יותר בכזה מצב,
ועם ההרגשה הזו קשה להתמודד.
אולי כדאי לזכור שאין התנהגות אחת נכונה לכולם, ויש לך את התשובה היחידה שמתאימה לך אישית ולמצב הנוכחי באופן ספציפי.

כדי להגיע עם הזמן למצב מאוזן יותר ביחסים איתם, זה נשמע לי בסדר אם את צריכה לעבור דרך קשר מינימלי ומצומצם.
(תנסי לבדוק , אם את מצליחה, שאת לא גורמת נזקים גדולים מדי שהמחיר עליהם בהמשך יהיה קשה מדי.)
איתך.
 

תמרה45

New member
איך בודקים?

כשאני טיפה מנסה לצאת מעצמי ולהתבונן במצב זה נראה שאני מזיקה אולי, כן. אבל כל יציאה מעצמי ומהמצב שלי אני מפחדת שתגרום לנפילה יותר גדולה..
אני צריכה שיטפלו בי, שיראו אותי. ואם לא זה, לפחות שאני לא אטפל בהם..
תודה
 
אצלי

זה רק לא לנתק לגמרי את הקשרים.
לשמור על המינימום כדי שיהיה לי לאן לחזור אם ארצה פעם.
למרות שעם הזמן אני יותר מבינה שאין לי הרבה מה להרוויח בזה.
ובכל זאת, משתדלת לא לשרוף לגמרי גשרים....
 
תמרה

משפחות זה דבר מורכב והקשרים בתוכן יכולים להיות מאוד מסובכים,
עם רגישויות וכאבים שונים.
אני יכולה להבין שאחרי הרבה שנים שהרגשת כבולה למתחים האלו, מפחיד להכנס לכל דינמיקה משפחתית ואת מרגישה שאת רק רוצה לברוח מזה.

אני לא שופטת וגם לא חושבת שאת צריכה להרגיש אשמה. אם את בורחת מהם, כנראה שיש לך סיבות טובות.
ובכל זאת, נראה לי שזה דווקא המקרה שבו הייתי ממליצה לאסוף כח, ואפילו באופן מאוד מלאכותי להתייחס לאחותך.
אני מאמינה שהיא עוברת זמן מאוד קשה. לאבד הריון רצוי זה דבר נוראי, שאני [וגם את] יכולות רק לדמיין איך הוא מרגיש.
אני חושבת שיש זמנים שבהם צריך להניח קצת את שאר החשבונות בצד ולתת כח למי שצריך אותו בתוך המשפחה, ובעיקר חושבת שיש רגעים כאלו שאם מפספסים אותם אחר כך קשה לפצות ולתקן.
את רואה את הכאב שלך אבל היא לא, ומבחינתה את מתעלמת ממנה בתוך שבר מאוד גדול. דבר כזה יכול להגדיל את המרחק בינכן, ואם תרצי לחצות אותו אחר כך זה יהיה עוד יותר קשה.
אפשר לעשות דברים בצורה פחות קרובה-
נגיד, לשלוח זר פרחים עם ברכת תנחומים, או אימייל מחבק, או אפילו סמס שבו תספרי שקצת קשה לך לדבר איתה על הנושא אבל את חושבת עליה ומקווה שתתחזק. כל מחווה קטנה תוכל להיות שער לדיבור יותר קרוב כש או אם תרגישי שזה נכון.
כמובן, כל זה נאמר בלי להכיר מקרוב את המשפחה ואת אחותך. רק דעתי מרחוק.
 

תמרה45

New member
ממש זה מה שהיה

שלחתי לה הודעה
ממש מאותן הסיבות שמנית פה
היה לא קל לאסוף את פיסת הבגרות הזו לעבר הצעד הזה
אבל ידעתי שזה מה שנכון
התגובה שלה הייתה לא ברורה ונתונה לפרשנויות שנמנעתי מהם (כמו תמיד לאחרונה)
אבל העיקר שהצעד נעשה
תודה על ההבנה הרחבה שלך את הדברים כתמיד רחלוש :) על היכולת לראות מעבר, לנחם ולחזק!!
 

תמרה45

New member
אני גם, הלוואי

בינתיים היא לא נחמדה אליי, גם אם סיבותיה עמה זה עדיין ממש לא כיף,
מבאס ומרחיק..
אבל פחות מתמקדת בזה..
 

תמרה45

New member
שיתוף ופורקן

אני עובדת בעבודה שיש בה מנת סבל לא קטנה עבורי מידי יום ביומו
קיבלתי אתמול הצעה לעבודה אחרת -הרבה פחות טריגרית אבל עדיין קשה ואינטנסיבית- (מאוד קשה לי להתמודד עם אינטנסיביות מטורפת) ואני מפחדת נורא לעשות את השינוי הזה.
המטפלת שלי נקטה, כמו שאומרים, בשיטת הניעור, דיבור לפנים בלי שום פיסת נימוס או ניחום או ליטוף.
היא צודקת בכל מילה אבל אני עדיין משותקת מפחד!
ותכלס שתיהן עבודות קשות מאוד ללא גמול גדול מידי.
אין לי מושג מה יגרום לי לעשות את הצעד הזה של השינוי חוץ ממה שאומרים לקפוץ למים אבל איך עושים את זה? כולי שקשוק!!
 

תמרה45

New member
אני חייבת לחפור עוד קצת

סורי!!
זו סוגיה מאוד מורכבת אצלי בגלל שלאורך השנים ההורים שלי התכחשו לזה שאני סובלת מהפרעות אכילה אז פיתחתי בעצמי מחשבות מאוד ביקורתיות כלפי עצמי וכלפי המחלה שלי, שאני מפונקת וכל מיני כאלה. ההורים שלי בשום פנים ואופן לא יכולים לקבל את זה אז חשבתי תמיד שאני אשמה ושיש לי ים של בעיות. למה אני אומרת את זה? כי אין לי תמיכה בכלל. תמיד איפה שהביטחון שלי גם ככה ברצפה ואני חייבת לעשות איזה שהוא צעד אני לא עושה אותו רק מתוך פחד ושקשוק וכי אין לי את התמיכה והדחיפה שהייתי צריכה לקבל (ולפעמים זה ההפך, אפילו רק ביקורת ועוד ביקורת וחצים).
אני כאילו יודעת מה נכון אבל לא עושה את זה.. מתבוססת..
מתסכל ומבאס ממש!!!
 

תמרה45

New member
ההבנה וההכרה שאני חולה??

שלגיטימי שיהיה לי קשה מאוד לעבוד עם אוכל?
שלגיטימי לקבל את ההכרה שאני ״בעייתית״ עם אוכל?
אני עובדת במקום עבודה שאמא שלי דחפה אותי לעבוד בו רק כי אין לה שום כח, הבנה ורגישות להבין שאני חולה ושקשה לי!! בכיתי לפני שהתחלתי לעבוד שם אבל מבחינתה הייתי חייבת..
(יש לציין לשבח את המטפלת שלי שממש הייתה נגד, אבל מבחינתי ברור שאמא שלי מנצחת את המערכה.. נו ברור, אמא..)
ההכרה שאמא שלי לא מסוגלת להכיל אותי אפילו טיפה?
שכל דו שיח איתה זה עימות? התחושה שאני מגדלת את עצמי ללא שום יד מכוונת מעליי?
מעבר לזה, שאני יעבור לעבודה החדשה אני אצטרך לחזור גם לנוהל קפדני של יומן אכילה וכו׳ כי אני יעבוד בעבודה עם הרבה סטרס ובמצב כזה אני פשוט לא אוכלת.. לא יכולה.
אני עוד רק במצב של חיפוש השקט שלי.. כך שאני צריכה להיות כל הזמן עם יד ואצבע על הדופק כדי לא ליפול ולשקוע...
אני כובשת בתוך תוכי מקומות וזה ממש קשה.
וגם, זה שהמטפלת היום שלחה לי מייל בועט כזה זה היה לי קשה נורא!! אני רגילה למילות ניחום והכלה ולא למילות בעיטה וניעור.. זה טילטל אותי.. (אני רגילה לכל הקטע הזה של אהבה בלי גבולות וכו וכו)
 

תמרה45

New member
עוד מה-

אין לי תמיכה בלעשות את הצעד הזה.
לא משנה כמה אני אסביר שזה סבל עבורי.. הם לא מבינים.
ואז- במה אני צריכה להשקיע את עצמי ובלהפנות המון מהאנרגיה שלי?
בלהלחם בהם, {ובעצמי}, שאני בסדר..
אז כל הזמן אני צריכה להזכיר לעצמי שאני לא אשמה בזה שקשה לי,
וזה גם מלחמה מבאסת כל כך, כי למה אני צריכה להשקיע את עצמי בלהוכיח דבר כזה?
או בלשכנע את עצמי שאני לא אשמה..?
מבינה?
 

levshavur

New member
תמרה יקרה

שלום לך
מותר לך לא להיות הספוג של כל המשפחה! אני חושבת שכנראה אחת הסיבות לזה שפיתחת ה"א זה כי היית צריכה להמחיש לעולם שמסביבך שגם לך יש כאב, שגם לך מגיע מקום בעולם!
דווקא כשיש משפחה גדולה הייחודיות והמקום האישי של כל אחד מיטשטשים ומתחילות המריבות על הצומי...
את לא צריכה להרגיש ריגשי אשמה, כי כל אדם מגיב אחרת ויש אנשים שמגיבים בצורה יותר ריגשית ויש כאלה שיותר עם השכל....כך שאם מרגיש לך לתפוס מרחק , אז כניראה שזה הדבר הבריא ביותר לעשות.
לגבי אחותך: נכון הפלה זה דבר עצוב, אבל זה לא סוף העולם. צריך לברר מה הייתה הסיבה להפלה וישנה האפשרות שבפעם הבאה ההיריון יצליח עד הסוף. הייתה לי מטופלת שבאה אחרי הפלה, ורצתה ללדת, אז התחלתי לעשות איתה בירור ומה שגיליתי שהיא שתתה מיץ אלוורה (שאסור בהריון!) ולכן היא הפילה. אמרתי לה להימנע מהמיץ ואחר כך היא שיתפה אותי שהיא נכנסה להיריון וילדה תינוקת בריאה!
. חוץ מיזה אם יש לה חששות, היא יכולה לקבל סידרה של טיפולי רפלקסולוגיה. היה איזה מחקר ששמעתי עליו של תמיכה בטיפולי פוריות ע"י רפלקסולוגיה. חשוב שהיא גם תשמור על תזונה טובה ואורח חיים בריא עד כמה שהיא מסוגלת. אם אין לך כוח להגיד לה את זה בעצמך, את יכולה להעביר את המסר עם אחת האחיות שבקשר טוב איתה או לאמא שלך (שככה תקבל קצת תיקווה ותפסיק להיות "הנשברת") את צריכה ללמוד לשים למשפחה שלך גבולות, וזה, בסופו של דבר, יהיה גם לטובתך!
חיבוקי

לבשה.
 
למעלה