אשמה
למי מכן שעוד לא יודעת אני מגיעה ממשפחה ענפה באחים ואחיות, כשאני ממש בין הקטנים.
אחת האחיות שלי, היו לה לאורך כל הדרך בעיות בקליטה לכניסת הריון.
היא נפרדה ועברה הפלה בשבוע 16, יום שלישי שעבר.
כמובן שזה היה אירוע טראומתי (לפחות עבורי) אמא התקשרה אלי בהיסטריה, בכאב וברחמים עצומים על אחותי ועל העולם.
ישר שמשהו כזה קורה אני נאלמת דום ולוקחת מלא צעדים אחרים. בגלל שאמא שלי היא הנשברת ואני ה״תומכת״, לא יודעת איך מקבלים בשורות כאלה בלי להרגיש אשמה. (מה הקשר אתן שואלות?) אגב- אני היום פשוט יוצאת מהתמונה, לא מביעה שום רגש לפה או לשם, לא מתייחסת, מתעלמת. אף אחד לא לימד אותי איך נושאים כאב בלי לפגוע בעצמך..
אף פעם לא הייתה לי הזדמנות להסתדר עם האחות הזאת, תמיד היה בינינו מתח, קנאה, וחוסר קרבה אמיתית.
עד היום אני מרגישה כמו אשמה לידה, שהיא כאילו משקפת את המושלם מבחינה התנהגותית והתמודדותית. (אף פעם לא נכנסתי יותר מידי לעומק בזה אבל ידוע לי שגם לה היו סוג של הפרעות אכילה ואכילה רגשית וכו׳).
לא יצרתי קשר עם האחות הזו עד היום. כל המשפחה הענפה שלי כמובן שכולם שלחו הודעות, מתקשרים, מנחמים וכו׳.
עבורי על הדבר הזה פשוט לא אמיתי.
זה אולי עצוב אבל העבודה שלי ביומיום היא כמה שיותר לצמצם היתקלות רגשית עם מי מהם.
מה שקורה וקרה תמיד זה שאני הייתי מיכל הכאב של כולם. אני לא חושבת שאי פעם ראו אותי ואת המצוקה שלי. שכואב גם לי בעולם הזה מידי פעם. כוח הסבל שלי הוא גדול (רק כי אני פשוט מנותקת רגשית ועם אפס ציפייה עם אי מהמשפחה שלי) אז אני מצליחה לשאת את זה.
למה פתחתי בכותרת עם המילה אשמה?
כי אני מרגישה אשמה, שאני לא מתייחסת ואיך זה שלא אכפת לי ממנה כביכול,
אני מרגישה אשמה. אבל לא רוצה שמודבר אחר. נמאס ליל לאללה להיות אשמה בגללם. לעשות דברים רק כי כאילו מחויבת אליהם. יש מצב שזה הכל סרט שלי, שאין פה מניפולציות רגשיות ושרק אני היא זו שמרגישה סופר ולא רוצה שום מגע רגשי עם אף אחד מהם (נמאס לי להיות תחליף אמא בשבילם) אני מוצאת עצמי מכילה אינסוף כאב בלי שום אפשרות מושג או ידע איך לעבד אותו עם עצמי לפוגג אותו ולא להרגיש אשמה.
בדידות אני בטוחה שכולכן יודעות מה היא יכולה לעשות. עומס רגשי כזה ותחושה כזו של כאב בלתי מעובד כעס ומירמור, גם.
לא רוצה לפגוע בעצמי אבל במצבים כאלה תמיד זה נראה לי האפשרות היחידה..
מותר לצעוק פה אופפפפפפפ בלי להרגיש אשמה ורעה?? אני חייבת את זה, פורקן, הבנה וחיבוקקק!!! אופפפפפפפ
תמרה
למי מכן שעוד לא יודעת אני מגיעה ממשפחה ענפה באחים ואחיות, כשאני ממש בין הקטנים.
אחת האחיות שלי, היו לה לאורך כל הדרך בעיות בקליטה לכניסת הריון.
היא נפרדה ועברה הפלה בשבוע 16, יום שלישי שעבר.
כמובן שזה היה אירוע טראומתי (לפחות עבורי) אמא התקשרה אלי בהיסטריה, בכאב וברחמים עצומים על אחותי ועל העולם.
ישר שמשהו כזה קורה אני נאלמת דום ולוקחת מלא צעדים אחרים. בגלל שאמא שלי היא הנשברת ואני ה״תומכת״, לא יודעת איך מקבלים בשורות כאלה בלי להרגיש אשמה. (מה הקשר אתן שואלות?) אגב- אני היום פשוט יוצאת מהתמונה, לא מביעה שום רגש לפה או לשם, לא מתייחסת, מתעלמת. אף אחד לא לימד אותי איך נושאים כאב בלי לפגוע בעצמך..
אף פעם לא הייתה לי הזדמנות להסתדר עם האחות הזאת, תמיד היה בינינו מתח, קנאה, וחוסר קרבה אמיתית.
עד היום אני מרגישה כמו אשמה לידה, שהיא כאילו משקפת את המושלם מבחינה התנהגותית והתמודדותית. (אף פעם לא נכנסתי יותר מידי לעומק בזה אבל ידוע לי שגם לה היו סוג של הפרעות אכילה ואכילה רגשית וכו׳).
לא יצרתי קשר עם האחות הזו עד היום. כל המשפחה הענפה שלי כמובן שכולם שלחו הודעות, מתקשרים, מנחמים וכו׳.
עבורי על הדבר הזה פשוט לא אמיתי.
זה אולי עצוב אבל העבודה שלי ביומיום היא כמה שיותר לצמצם היתקלות רגשית עם מי מהם.
מה שקורה וקרה תמיד זה שאני הייתי מיכל הכאב של כולם. אני לא חושבת שאי פעם ראו אותי ואת המצוקה שלי. שכואב גם לי בעולם הזה מידי פעם. כוח הסבל שלי הוא גדול (רק כי אני פשוט מנותקת רגשית ועם אפס ציפייה עם אי מהמשפחה שלי) אז אני מצליחה לשאת את זה.
למה פתחתי בכותרת עם המילה אשמה?
כי אני מרגישה אשמה, שאני לא מתייחסת ואיך זה שלא אכפת לי ממנה כביכול,
אני מרגישה אשמה. אבל לא רוצה שמודבר אחר. נמאס ליל לאללה להיות אשמה בגללם. לעשות דברים רק כי כאילו מחויבת אליהם. יש מצב שזה הכל סרט שלי, שאין פה מניפולציות רגשיות ושרק אני היא זו שמרגישה סופר ולא רוצה שום מגע רגשי עם אף אחד מהם (נמאס לי להיות תחליף אמא בשבילם) אני מוצאת עצמי מכילה אינסוף כאב בלי שום אפשרות מושג או ידע איך לעבד אותו עם עצמי לפוגג אותו ולא להרגיש אשמה.
בדידות אני בטוחה שכולכן יודעות מה היא יכולה לעשות. עומס רגשי כזה ותחושה כזו של כאב בלתי מעובד כעס ומירמור, גם.
לא רוצה לפגוע בעצמי אבל במצבים כאלה תמיד זה נראה לי האפשרות היחידה..
מותר לצעוק פה אופפפפפפפ בלי להרגיש אשמה ורעה?? אני חייבת את זה, פורקן, הבנה וחיבוקקק!!! אופפפפפפפ
תמרה
על היכולת לראות מעבר, לנחם ולחזק!!
