אר אי אס פי אי סי טי

[Yin]

גם אני לא

כן ניו-אייג' או לא ניו-אייג', עשיה תוך כדי פחד או שימוש בפחד כמניע לעשיה יתנו תוצאות פחות טובות מאשר עשיה ללא פחד. לגבי טאואיזם, זהו כל הקטע. טאואיזם הוא סך הדרכים והשיטות להתחבר לטאו. עדי

 

[chataka]

עדי

המחשב שלי עושה בעיות, אינ לא אהיה כאן בימים הקרובים להמשיך ולדבר על הנושא. לטובה...כרגיל אתמול בלילה בערך ב3-4 לפנות בוקר הסערה הגיעה לקרשנדו באיזו התפרצות ברק-רעם מחריד, היה נדמה לי שהתפוצץ בניין. כל השמיים היו מוארים בלבן סטרילי וסטטי כמה שניות טובות. לא פחדתי אבל הייתי.. המממ.. mezmerized. ההכרה בעוצמה אולטמטיבית, שמבטלת את כל אמות המידה- אני חושבת שהיא משותפת לרמות המזוקקות של אהבה ויראה. אני מסכימה איתך שאהבה אינה רגש.אולי אפשר לומר שהיא כוח קיומי. מה שעניין ומעניין אותי לגבי עניין הכבוד\ הוא להבין אם הוא גם קיומי. אם הוא חלק נחוץ ומוטמע בקיום עצמו. אני מניחה, שאם כן, אפשר יהיה למצוא את הדינמיקה שלו בהרבה צורות שונות- גם ביחסים בין אנשים וגם בטבע וגם בכלל, באיך שהדברים עבדו ויעבדו ועובדים. אז זו היתה השאלה שלי, האם כבוד הוא מופע תרבותי או שהוא תשתית לתרבות. אני לא חושבת שאפשר לפתור פחד ויראה וכבוד כקונספירציה לשליטה בהמונים, גם אם ככה משתמשים בהם בפועל. באינטואציה, בתגובה לדיון על דברי המהרל.. הייתי אומרת שיראה היא זיכוך, או "הרגש האנושי האחרון" אל הקיום, והרמז שנתן שמעון לגבי פחד המוות, הפחד מחוסר קיום, הוא שהוביל אותי למחשבה הזו. אבל רגע אח"כ, בספירה שאולי קשה לקרוא לה אנושית...נותרת רק אהבה. כרגע נראה לי שכבוד הוא עניין מאוד מאוד יסודי בהתנהגות אנושית, וכתמיד- יכול להיות מופעל ע"י מוטיבציות שונות, או לממטרות שליטה ורכושנות ופוליטיקה לסוגיה, או למטרת קיומו של סדר. דיון מעניין, בשבילי הוא גם חשוב תודה נ.ב. אין לי מושג מי אמר על מה ולמה, רצונו של אדם כבודו. אבל אם יש בזה אמת (וזה מדד הכבוד הראשון שלי) יש בזה לומר שכבוד הוא אלמנטרי ומיסתורי כמו רצון. ואם כך, כפי שוו ווי אינו אי עשייה אלא עשייה "ריקה". כך אולי ייתכן כבוד "ריק". ובכל מקרה מתחזק הקשר בין עשייה (קרמה) ומה שלא מסתתר שם מאחורי המילה "כבוד".

 

[isaacl]

רצונו של אדם

מצאתי מקורות מן הספרות הרבנית המאוחרת במאות שנה האחרונות. מעניין באמת מה המקור.

 

[isaacl]

מצאתי../images/Emo124.gif

מצאתי את המקור הקדום לביטוי רצונו של אדם כבודו, והוא מן התלמוד ירושלמי במסכת פיאה פרק א הלכה א: "אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו. אמר להן [=אמרה להם]: געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרו איפשר לית [=אין] רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו? אמרו לה: מה עבד ליך [=מה עשה לך]? אמרה כדו נפק מבית וועדה אנא בעיא משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שביק לי [=כאשר יצא מבית הועד, מן הישיבה, רציתי לשתוף את רגליו ולשתות את המים והוא לא הרשה לי]. אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה". תודה לchataka. זהו מקור מדהים שמצאתי אותו בזכות שאלתה. יצחק

 

[Sensei]

Isaacl

See KIDUSHIN Daf -lamad Alef,amud bet. 'Tosfos' (Hamatchil) "R. Tarfun Havah Leih".The Yerushalmi is brought down there.​

 

[isaacl]

תודה