אריגת שתי וערב...

אריגת שתי וערב...

בנויה בצורת אריגה אלנכוסית.. וכל פעם.. שמישהו הוסיף לי חוט אתה באת ושיחררת.. כמו שיחחרת ציפורים מהלב ואבנים מהכאב.. ומתי שסיימת.. לשחרר ציפורים באו אחרים והוסיפו על האריגה אלנכוס... מתקתק.. קשה לשבירה.. את כל העבודה הקשה שלך הרסו ככה.. בשניה.. ברגע.. מילה לא במקום.. אכזבה, כאב.. כל פעם ששיחרת לי אבן, או ציפור, או חוט... אהבתי אותך...
 
כש...

כשהבלבול מכריע ואין כוח לחשוב אני חושב עליך ואיכשהו נהייה לי טוב רק החיוך הוירטואלי שלך גורם לי לחייך ואת יפה כל כך והכל כל כך אמת דבר קצר לומר לך נשיקה וירטואלית רטובה ואהבה אהבה ועוד אהבה
 
אתה יודע?

גם אני....
 
ואני עדיין פה

אבל לא יכול להתחבר או להתקשר או אוהב בתורה אחרת כי המחשבה שלי שונה קיצונית רדיקאלית ושהכל ישרף אז מה? מה משנה עכשיו? הכל נרקב מגע זעיר ואהבה
 
אתה עדיין פה...

אבל ראיתי אותך מתקרב ומתקשר.. וכלום לא נרקב יקירי.. רק מבשיל.. ולהבשיל זה טוב לא?
 
למעלה