מה כל זה קשור ל"ארחות לוחמים"???
הרי זו לא סדנא של המרכז הישראלי לטאי-צ´י וגם לא של ניר מלחי לבדו. לגבי החוזרים בתשובה במרכז: אני לומד אצל ניר מלחי רק 13 שנים, ולא ראיתי שהוא מלמד יהדות בשיעורים בהם אני הייתי. נכון שמדי פעם הוא מדגים דברים ע"י סיפור שמקורו יהודי, אבל הרבה יותר פעמים הוא מדגים ע"י ביטויים מהווי הצבא וסיפורים על חוויותיו ביפן וטאיואן. בין האנשים שאני מכיר שחזרו בתשובה - אצל כולם זה לקח הרבה זמן, עם הרבה התלבטויות וזיגזג, ובטח שלא כתוצאה מסדנא אחת, כזאת או אחרת. אם יש מישהו שרואה את זה כ"צל", שיהיה. אני רואה את זה קצת אחרת. אחותי חזרה בתשובה לפני שנים, וראה זה פלא - היא נשארה בחיים. וטוב לה בדרכה. היתה תקופה של הרבה ויכוחים כל פעם שנפגשנו (כל שאר המשפחה נשארה חילונית), ובסוף הבנו שלא נשכנע אותה והיא לא תשכנע אותנו, אבל אנחנו בכל-זאת משפחה וכדאי לנסות להבין מה עובר עליה, ואיך היא חושבת. וראה זה פלא - גם אנחנו נשארנו בחיים. הייתי בשני סמינרים של "ערכים", ולא רק שנשארתי בחיים - גם לא חזרתי בתשובה. אולי זה עוד יקרה - אני לא מפחד מזה, ולא מפחד ללמוד מאנשים שאני מעריך. מוזר לי שאנשים שהיו מוכנים ללמוד הכל על בודהיזם, טאואיזם ושינטו, מגיבים בפחד כשמישהו חוזר בתשובה. מה ההבדל בין אדם שנעשה דתי לאדם שנעשה בודהיסט? מדוע אחד מפחיד, מעורר עוינות, והשני לא? דבר אחד אחרון: כולנו לומדים אמנות לחימה כדי להתחזק. ב"ארחות לוחמים" פגשתי אמני לחימה שאומרים שהיהדות חיזקה אותם כלוחמים. וונג פו-לאי, המורה של ניר, דיבר לא מעט פעמים על זה ש"הפילוסופיה הדתית" של ניר עזרה לו להתגבר על מכשולים באמנות הלחימה (המתרגם היה אריק הונג, אני מתרגם את המונח מאנגלית). אני לומד אצל המורה שלי 13 שנים. סמכתי עליו כשהוא אמר לי שאם אעשה תנועות מוזרות, אלמד להילחם - וזה עבד; סמכתי עליו כשהוא אמר לי שאם אעמוד עמידות משונות, כאבי הגב שלי יעברו - וזה עבד; סמכתי עליו כשאמר לי שאם אקפיד על יציבה מסוימת כאבי הברכיים שלי יעברו - וזה עבד; סמכתי עליו בהמון דברים, ועד היום הוא לא מעל באמוני ולו פעם אחת. למה שאחשוד בו עכשיו שהוא רוצה לפגוע בי??? המורה שלי אומר שבעזרת אמנות הלחמה אפשר להגיע עד רמה מסוימת של "כוח". מעבר לזה, צריך (לדבריו) יהדות. באתי למורה שלי כדי להתחזק. ואני סומך עליו. למה שלא אבדוק על מה הוא מדבר? אתם, עשו כרצונכם.