גם תפילה אין לי בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום..." (חחחחחחחחח תסלחו לי, אבל אין הנאה כמו מצחצוח חרבות משובח חחחח) וסתם הערה קטנה: אפשר לקלוע למכנה משותף גבוה ועדיין להיות קומוניקטיבי ולא להישאר כל כך בדד. סתם הערה.
1. הפיסקה האחרונה נראית לי נבואה יומרנית: מאין לך? אולי דווקא בברבות השנים היא תתגעגע לבגד הראשון ההוא? קשה לדעת לאן החיים ייקחו אותנו ולכן עדיף להתרכז בכאן ועכשיו . לא בעבר, אבל גם לא בעתיד שאינו בשליטתנו. 2. בעידן שלנו המאופיין בצרכנות כאורח חיים, מתי לאחרונה מישהי ניסתה להלביש מישהו בבגד משומש?...(לא התאפקתי...)...
