ארוך וכואב...

וואו זוועה אמיתית

קודם כל חייבת לציין את הפתיחות הראויה להערצה בינך לבין ביתך טוב שנתת לכך מקום והרשת לה להשאר... אני חושבת שאל לך להשאירה מול כל התופת הזו לבד וכן, את צריכה לפעול בשני מישורים האחריות - קרי עולם המבוגרים (מחנכת , יועצת, מנהל ואם צריך משרד החינוך) והילדים - קרי מתן תמיכה מלאה לנסיכה. אני חושבת שכדאי לטפח חברה אחת או שתיים , להזמין ולפנק ואפילו לספר להן (רק אחרי שממש תסמכי עליהן) ולהפוך אותן לחברות שנרתמות בשעת צרה... אילו זו היתה הבת שלי היא לא היתה נשארת שם רגע במצב שתארת הייתי נכנסת בהם בכל כח אפשרי. מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה לך ולה ומהר.
 

אור לנו

New member
מצטרפת לקודמותיי

ומסכימה עם כל מילה שכתבה ענת שמר. הילדה שלך כרגע מתנהגת כקורבן שעבר תקיפה. היא לא רוצה שיענישו את אלו שעשו לה את זה וחושבת שאם את כאמא שלה תעשי איתם דברים "כיפיים" הכל ייפסק. להבדיל אלפי הבדלות - נערות שעוברות תקיפה מינית מילדים בביה"ס - מילדים שהם מכירים, הרבה פעמים ממשיכות להיות הקורבן ולא מספרות גם מפחד וגם מתוך ראייה מעוותת שאם הן ישתפו פעולה הן תהיינה מקובלות. אם זה היה קורה לילדה שלי - אני הייתי "מרימה" את ביה"ס ולא שותקת, מגיעה עד למשרד החינוך ודואגת שיבינו עם מי יש להם עסק. הייתי מערבת את ההורים של הילדים התוקפים, הייתי דואגת להיות יום יום בביה"ס, הייתי אפילו מפחידה את הילדים התוקפים ע"י תלונה במשטרה - אם היא בכיתה ז' זה אומר שהילדים כבר בני 13 והם ברי שיפוט. לא מעניין אותי מה היו חושבים עלי - קודם כל טובת הילדה. לא מקובלת עלי תשובת ביה"ס שהכל קרה בגלל שהילדה לא מבינה סיטואציות חברתיות, כאן בדיוק מגיע התפקיד שלהם והוא לחנך!!! לא לעוד הצלחה במבחן אלא חינוך לאהבת האדם באשר הוא, חינוך לקבלת השונה ועזרה לחלש. בנוסף אתם חייבים להתחיל לעשות עבודת שטח - קודם כל מול הבת שלכם, היא חייבת להבין שאספרגר זו לא מילה גסה ושהיא חייבת לקבל חונכת ובמקביל לחזור לפגישות עם פסיכולוג כדי להקל עליה!!! אני הייתי משקיעה את מירב המאמצים בלעזור לה לקבל את הלקות ולא להתבייש בה. לנסות ולבדוק אם מי היא כן מתחברת ולהדק את הקשר עם ילדים אלו אחה"צ. מספיק שיהיו לה 2 -3 חברים שיהיו איתה וסביבה בביה"ס ואני מאמינה שאז ילדים אחרים לא יעזו להציק לה. הפשוש שלי רק בן שנתיים וחצי אבל ברור לי שהוא יגיע לבי"ס רגיל ואנחנו כבר מעכשיו מחזקים קשרים עם ילדים שיהיו איתו בביה"ס וגם בגן המועצה כאשר הוא יגיע לשם. אצלנו זה יותר קל כנראה כי מדובר בישוב קטן והילדים ממשיכים יחד עד לסוף התיכון אבל הוא ייפגש עם עוד ילדים מישובים אחרים ואני מקווה שעצם זה שיהיו לו חברים שמכירים אותו ואת הלקות שלו הרבה מאוד שנים יעזור לו. חיזוק הקשרים האלו הרבה פעמים נעשה דרך ההורים -אנחנו מחזקים קשר איתם והם יודעים בדיוק מה הקשיים של הפשוש. היות וברור לי שאם מנהלת ביה"ס היסודי תישאר אותה מנהלת גם כשהפשוש יגיע לביה"ס אנו נתקל בבעיות, אני כבר עכשיו מכינה את הקרקע ובעזרת הילדה הגדולה שלי היא מבינה שאנחנו לא שותקים על כלום ומתערבים בהכל - יודעת בדיוק עם מי יש לה עסק. כאשר הבת שלי ה"רגילה" היתה בכיתה א' - כמה ילדים מהכיתה הציקו לה, לא נתנו לה לצאת להפסקה ולא נתנו לחברות שלה מהכיתות המקבילות להיכנס לכיתה שלה לשחק איתה. היתה לה מחנכת גרועה בשנה זו והיה לנו ברור שממנה לא תגיע הישועה ולכן אבא שלה בא איתה לכיתה, קרא לילדים המציקים והודיע להם שבפעם הבאה שזה יקרה הוא מטפל בהם - בצורה עדינה כמובן, ללא איומים אבל הם הבינו שלא כדאי להם להתעסק איתה. מאותו היום יש לנו שקט מהם. אני כשמדובר בילדים שלי הופכת להיות לביאה - לא שותקת, מתערבת ודואגת שלהם יהיה טוב ככל האפשר. בהצלחה.
 

mayarel

New member
רק מזכירה

יש ילדים ויש מצבים שבהם החינוך המיוחד מתאים יותר. זו לא אופציה לא טובה וצריך מאוד לזכור את זה. הילד הוא העיקר פה ולא החזון של ההורים. הרבה הורים "יודעים" מראש מה יהיה עם ילדם ואיך אם הם רק יעשו X Y ו-Z הילדים יתאימו למשבצת הנבחרת. צריך לעצור ולבדוק האם הדרך נכונה והאם הבחירות מתאימות לילדים עצמם. אני לא יודעת באיזה בית ספר רותם יהיה. אני כן יודעת שהוא יהיה בבית הספר שיתאים לו מתוך מקסימום התחשבות בצרכים שלו. הרצון הטוב של ההורים לקדם את הילד לא מספיק כאן. חייבים לשמור על הראש קצת יותר פתוח. מסגרות החינוך המיוחד לא הוקמו לחינם. הילדים שם לא פחות טובים. הם לא יגיעו פחות למימוש הפונטציאל שלהם. ובאשר ללקות של רותם אני לא מתביישת בכך ומספרת בלי הרבה עניין. היחיד שבו אני אתחשב בעניין יהיה רותם אם ירצה לשמור זאת לעצמו. אני מקווה שלא כי האוטיזם הוא חלק ממנו ואני לא רוצה שיתבייש במה שהוא, אבל כאמור זה שייך לו וזכותו גוברת על רצונותי.
 

אמא יעל

New member
העיקר אישיות חינוכית ואחראית

כפי שכבר כתבו לפני, המפתח לפתרון מתחיל באישיות של מחנכת או מנהלת חינוכית באמת, חזקה ואחראית, שתיקח על עצמה אישית את האתגר לשלב את ביתך. אינני יודעת איפה אתם גרים, מציעה שמטרת החיפוש אחר מסגרת חליפית תתמקד באיתור מנהלת /מחנכת כזאת. פחות חשוב אם מדובר בחינוך רגיל או מיוחד. מה שחשוב - בית ספר עם דמויות מחנכות שבו לערכים חברתיים עדיין יש משמעות. נראה לי שברגע כזה של אמת גם ביתך מבינה שחל מפנה בחייה, ואם את תקחי את המושכות לידייך היא תודה לך בסופו של דבר. אחרת תצטרכי לקחת את המושכות מאוחר יותר, כשהנזק יהיה יותר גדול. מחזקת אותך ומחבקת אותך. יעל
 

ל י ל ך פ

New member
מסכימה עם כל מילה של אור לנו!!

מעבר ללקות של הבת, מה שקורה כאן - וזה המסר שחשוב להעביר - יש בבית הספר אלימות!! והצוות לא מטפל!! אני בעד להעביר את המסר בתחילה למנהלת ולמחנכת, שאת דורשת - לא מצפה, לא מבקשת!! דורשת מהן לטפל בעבריינים הצעירים בלי כפפות של משי!! הם היכו? הם יושעו, לא הבת שלך תשב בבית! איזה מין בית ספר מחורבן זה, שהצוות שלו נותן גיבוי לתוקפים ומחפש דרכים להאשים את הקורבן?! הבת שלך, אני מתארת לעצמי, הגיעה לבית הספר כשהצוות יודע מה הלקות שלה, ומסכים לקבלה. סביר להניח שגם וועדת השמה של מח' חינוך נתנה גיבוי לשיבוץ שלה. אז אם הם הסכימו לקבלה, הם צריכים לדאוג לה! ובשלב הבא, אם את רואה שאין התייחסות מצד המנהלת ושאר תרנגולותיה, לגשת למפקחת המחוזית, ואני במקומך הייתי מגישה גם תלונה במשטרה. ואת יודעת מה? להרים טלפון לכתבת צהובה של העיתון המקומי שלכם, שתכתוב כתבה מזעזעת. תוך שבוע זה גם בעיתונות הארצית! סליחה על הכעס וריבוי סימני הקריאה, אבל אני פשוט מזועזעת. לא יכול להיות מצב כזה! והלוואי שהפושעים הצעירים כבר בגיל האחריות הפלילית, זה יכול יופי להלחיץ את ההורים שלהם. תחזיקו מעמד, שולחת לכם חיבוק ענק, ושוב סליחה על הרתיחה..
 

אופשיר

New member
תודה... בקשר לעזרה פסיכולוגית;

דוקא השנה הרגשנו עטופים יותר מאי-פעם בעזרה. עזרה מצד המתי"א, שבאלה לידי ביטוי בשיעורי תגבור במסגרת בית-הספר וביבליותראפיה אחר-הצהריים אחת לשבוע. התברכנו גם בחונכת מדהימה, שבאה אלינו 3 פעמים בשבוע. הויתור על ההליכה לפסיכולוגית הרתיע אותנו, אבל אני מאמינה בבחירה של בתי. היא הסבירה לי, אגב, שהיא יודעת שהפסיכולוגית מאוד עוזרת לי ולבן זוגי, אבל לה - לא! טענה, שהיא מכניסה אותה לפינות, מהן היא לא מצליחה לצאת. בזמנו, כשהיתה כבת 6, היא אמרה, שהיא כבר לא צריכה ללכת לפסיכולוגית (אליה הלכה מאז היתה בת 3), אבל כעבור שנה אמרה, שהיא חושבת שכדאי שהיא תפגוש שוב את הפסיכולוגית... ולא לפעם אחת בלבד...
 

vered73

New member
אופשיר היקרה

קשה לקרוא כפליים את הפוסט שלך כשדמות שתיכן עולה לנגד עיני. אנחנו לא בקבוצת הגיל הזו, אבל פרט ל
אני רוצה להוסיף כמה דברים למחשבה מתוך תקופה קצרה בה עבדתי כמדריכה חברתית בבית ספר יסודי (אם כי היא קצת יותר גדולה מגיל 12) ילדים, יודעים לזהות את החלש שבהם. נכון, שהסבר על הקושי עשוי לעזור מעט, ואולי להחזיר קצת את חברת הבנות לקרבתה, אבל - לעניות דעתי - אם אין סנקציה כלפי הילדים המתעללים, לא יעזור שתבואי ותציגי אותה כחלשה. (כך יתפסו הילדים את השונות שלה) זהו תפקידו של צוות בית הספר, אם כי אני חושבת שהדבר צריך להעשות בשיתוף איתך ובליווי של אדם חיצוני נטול רגשות שיכול להסביר או להעביר פעילות על השונות שבחברה. אם את תבואי אישית ותספרי עליה, תחשפי אותה (את עולמה, רגשותיה, והכאב שממנו ניזונים הילדים המחרידים הללו) בצורה שלא תועיל לה אלא אף יכולה להזיק. אם היא לא רוצה להיפגש עם הפסיכולוגית, יתכן והפסיכולוגית למעשה לא עונה על הצרכים שלה עצמה (כפי שהיא רואה אותם) או שעלה קושי מסוים ופגישות נוספות יכריחו אותה לעסוק באותו קושי. אולי אפשר למצוא קבוצה חווייתית (אולי היא נמשכת כמוך למוסיקה ו/או לאומנות?) שדרכה תוכל להביא את הקשיים לידי ביטוי או לבטא אותם מילולית עם מישהו בן גילה. צר לי, ילדה כל כך מקסימה ויפה. קשה להאמין שמישהו רוצה להרע לה, עם כל זה שחברת הילדים תמיד אכזרית.
 
שולחת לך חיבוק ענקי

לצערי אני מסכימה עם ענת, כל מילה דלה בסלע. מערכת החינוך מתקשה להתמודד עם מעשי אלימות ולרוב מאשימים את הקורבן שהכל באשמתו גם כשזה מגיע לאונס ותאמיני שאני יודעת על מה אני מדברת (לצערי) לפני שנה נאנסה ילדה בתחום בית הספר בשירותים במשך כמה חודשים וכשהסיפור התפוצץ המערכת סובבה את הגב לילדה ובעצם האשימה את הילדה . הילדה נאנסה פעמיים (למרות שהאונס התמשך כמה חודשים טובים) פעם על ידי החברים לכיתה ופעם שניה ע"י הצוות החינוכי. עצוב כמה המערכת משותקת מול מעשי זוועה כמו אלימות מילולית או פיזית ושלא נדבר על אונס. כך שכמו שענת כותבת הוציאי את הילדה מבית הספר והעבירי אותה למקום טוב יותר עבורה. מאחלת לכן המון הצלחה אושר ואור
 
שאלה

היא הייתה משולבת עם חונכ/ת? אולי זה פיתרון..אולי היא זקוקה לעזרה אם יש קושי במקומות מסויימים? הסיפורים שלה נשמעים באמת קשים ואין ספק שצריך לטפל בעניין אך גם מראה סימנים של השתתפות בסיטואציות חברתיות מורכבות מאוד שבאות בגיל הזה. ומעבר לכך נראה לי שההפסקה אצל הפסיכולוגית לא טובה לה ואפשר לשקול חזרה לצורך התמודדות קלה יותר. בכל מקרה להתיעץ ולשתף ולא להתמודד לבד..
 
שולחת לך ולה חיבוק ומקווה שתמצאו לה

אופשיר יקרה, הסיפור עצוב ומכעיס- גם הפגיעה של הילדים, כולל חברותיה בעבר, וגם ההתנערות המרגיזה של המערכת החינוכית. מרגיז ביותר! קיבלת פה המון טיפים עם המון חשיבה ולכן לא הייתי רוצה לחזור על דברי כולן, אך חשוב לי להדגיש כי מהסיפור נראה כי המקום איננו טוב עבורה. אולי אם תעשי הרבה בלגן ותלחצי חזק מאד על המערכת ליצירת תוכנית חינוכית, יחד עם המחנכת והצוות- אולי אולי, הם התגייסו. אך יש לי תחושה שגם ביתך איננה רוצה לחזור לשם. אולי היה טוב למצוא לה מסגרת אחרת ושם לעשות עבודת הכנה מסודרת מראש וליצור התגייסות א מ י ת י ת של הצוות החינוכי ולא התנערות והאשמות כמו במקום הנוכחי. אישית אני חושבת שעדיך היה לה אם היא תהיה שם עם משלבת בעלת ידע והכשרה, שתוכל לעזור לה ליצור קשרים אישיים וגם, כן, מה לעשות, לשמור עליה מפני ילדים רעים. המשלבת תוכל לעשות הרבה פעילויות שתוכלנה לגייס את הילדים ומספיק למצוא לה שניים שלושה ילדים שיהיו איתה בחוד חברתי מובנה, כל שבוע, ויתגייסו לטובתה בכיתה ובחצר. התוכנית של נירית באומינגר, הכשירה הרבה מורים ואנשי חינוך בדיוק לנושא זה. כדאי שתבדקי עם המתי"א מי מהאיזור עברה הכשרה ותוכל לעזור בתחום החברתי. זה ייתן לה קרש קפיצה מתאים לחזור ולהיות חלק מהכיתה והחברה שסביבה. לגבי החינוך המיוחד- אני דווקא חושבת שילדה עם יכולות כשל ביתך, צריכה להישאר בחינוך הרגיל ולא להישלח למיוחד, אך נכון שזה דורש יותר התגייסות למענה.
ומקווה לטוב בהמשך, תלמה.
 
לבי איתך. ממש כואב מה גם

שהתעללויות (ואפילו אלימות או על גבול האלימות) של נוער בחטיבה ובתיכון הן בימינו לצערי ממש ממש תופעה נפוצה. לא כל בתי הספר יודעים לטפל בתופעה, אבל יש כאלה שכן. הבת שלי (לא בספקטרום), סבלה בשלוש שנות החטיבה מהתופעה. למרות שההתעללויות לא היו מופנות נגדה דווקא, היא סבלה רק מלראות את התופעה הזו כל כך נפוצה סביבה. בשנה שעברה בדקתי בסביבתינו בתי ספר תיכוניים נוספים, והשנה היא עברה לבית ספר תיכון אחר, אמנם מרוחק יותר ממקום מגורינו ואנחנו נאלצים להסיע הרבה... אבל זה ממש שווה לנוכח האושר שלה. אין הרבה בתי ספר , ושוב, אני כותבת זאת בצער גדול ובכאב, בארץ אבל עדיין יש כמה. שווה ללכת ולבדוק, למצוא את המקום שבו כן שמים לב, שכן מקיימים תכניות חינוכיות המחנכות ומדרבנות נוער לקבל את האחר ביושר, סבלנות ואהדה. בנוסף, יש להעיר ולהתריע בבית הספר ללא הרף, ולהגיע ליועצים, פסיכולוגים ומנהלי בתי הספר ישירות, ולא להרפות ולא לאפשר שתופעות מסוג זה יקרו לילדים שלנו. ובמיוחד לבנות ההופכות לנערות.. ונמצאות בסיכון גם לתופעות של ניצול. כואב שההורים צריכים להיות שוטרים של מערכת החינוך על מנת לקבל מהם את היחס הראוי. אבל זוהי המציאות והמחויבות שלנו היא בראש ובראשונה לילדים שלנו, הנמצאים בסיכון מתמיד בתוך מערכת החינוך.
 

שירה1122

New member
אופשיר יקרה

כואב הלב לקרוא מה עובר על ביתך וטוב ונכון לדעתי, שהוצאת אותה משם ושידרת לה קודם כל שיש לה על מי לסמוך ושטוב שפנתה אליך. מאחר ונראה שלביתך יכולות גבוהות ביותר אולי כן כדאי לנסות להשאיר אותה בבי"ס רגיל, גם אם לא באותו בי"ס בו נמצאת כיום. נראה שהיא יוצרת קשרים בקלות אבל מתקשה לשמור עליהם. ליווי של משלבת טובה יכול לעזור וגם להגן עליה מאלימות. כשילד נקלע למצוקה כל כך גדולה בבית הספר זה מעיד לעיתים על חוסר הבנה או תשומת לב של הצוות המקצועי. יתכן שלא מבינים את מהות הקושי שלה, וצריכים הנחייה כיצד לעזור לה. האם יש עם מי לדבר בבית הספר? המחנכת מעוניינת לעזור? מוכנה להרתם לעניין? קבלת השונה היא מטרה חינוכית מהחשובות ביותר עבור כל מחנכת, כערך חשוב וכחלק מהחיים, לא רק עבור ביתך. אבל הירתמות לנושא תדרוש פעילות מקיפה בכיתה ובבית הספר ולא בטוח שיש שם מי שיעשה את זה. אם אין שיתוף פעולה, אולי כדאי, למרות סירובה של ביתך לעבור כיתה או בית ספר ולבחור כיתה בקפידה לאחר שפגשת את המחנכת. ביתך נשמעת מקסימה ונראה שמסוגלת להתמודד בכיתה רגילה עם תמיכה של משלבת. לעבור לחינוך המיוחד תמיד אפשר אם שוב לא יהיה מוצלח. נראה שבהחלט יש לה על מי לסמוך. בהצלחה! ושתהיה שוב מאושרת.
 

doroniz

New member
מציאת פתרון לילדה המקסימה

שמחתי שהחלטת לשתף את הפורום המכובד הזה במצב המיוחד אליו נקלעתן. צר לי שזהו הנושא בו את משתפת אותנו, הייתי רוצה לקרוא ולשמוע על חוויות טובות יותר שעליהן את מספרת. הופתעתי מאוד לשמוע על הסיפור בשיחת טלפון שקיימנו לפני מספר ימים והעלנו מספר רעיונות לקידום העניין. הצעד המיידי שיש לעשותו הוא בירור עם הנהלת ביה"ס לכך שבתך תוכל לחזור למערכת החינוך. האחריות היא של בית הספר: המפקחת, המנהלת, מרכזת השכבה, המחנכת, צוות המורות והמורים. כאמא של הילדה המקסימה וגם לאור הכשרתך אני משוכנע שאת תנווטי ותובילי את המהלכים בדרך הנכונה. המשתתפים בשרשור נתנו לך סדרה של רעיונות מאוד יצירתיים. אני משוכנע שכולנו כאן נמשיך ונלווה אותך ואת בתך בדרך אל האושר ושמחת החיים. שבוע טוב, דורון.
 

אופשיר

New member
אתה נשמע כל-כך אופטימי... זה רחוק..

קשה לי לכתוב את מה שאכתוב עכשיו, אחרי כל התובנות להן הגעתי בעזרתכם, חברים מופלאים. לפני כשעה שוחחתי (מיוזמתי) עם מרכזת השכבה של בתי. בעודי מנסה לנסח בבהירות את ההחלטה של בתי ושלי - שלא לחשוף את הלקות של הבת - היא קטעה אותי ואמרה, "שהיא רוצה לעזור לי" - אם אני רוצה להוציא את הבת מבית-הספר - זו זכותי! מחיתי המומה - לא זו היתה השורה התחתונה של דברי, אלא הבקשה, שיעסקו באלימות, לא בבתי! אבל גם את זאת היא דחתה על הסף - הם עסקו, עוסקים ויוסיפו לעסוק באלימות. "תקראי במקומון של סוף השבוע - שם מדובר על מקרי אלימות של ממש!". צ'פחות זה לא אלימות. היא סיפרה (בגאוה?) איך הילדים, כשרואים אותה במסדרון, חוזרים בקול על המנטרה שלה "ידיים בכיסים!". אבל אלימות כזו או אחרת תהיה. "כי הם ילדים". נשארתי ללא מילים.
 

תירתיר

New member
גועל נפש ../images/Emo31.gif../images/Emo31.gif../images/Emo31.gif../images/Emo31.gif

זה מה שיש לה להגיד? מקווה שתמצאי שם איזשהו יצור יותר אינטיליגנטי. וטוב שהיא התנדבה לעזור לך להוציא אותה משם, לפני שביקשת... לדעתי אם היא תישאר שם, את חייבת איש קשר מהימן, מתוך המערכת, שידווח לך אובייקטיבית מה קורה עם הילדה. בהצלחה... לנו יש בעוד 4 שנים לחוות את הסיוט של מעבר לחטיבת ביניים.
 

doroniz

New member
לא יאומן

השארת אותי חסר מילים..... למרכזת השכבה יש ילדה שלא מגיעה לביה"ס בגלל חששותיה מהילדים בשכבה וזו תשובתה?????? הולך לקחת את הכלבה לטיול להירגע קצת...... גועל נפש....טמטום.....חוצפה...... טוב, הנה, חזרו לי חלק מהמילים.
 

אור לנו

New member
באמת לא יאומן

אני הייתי מתקשרת מחר בבוקר למפקחת ביה"ס ובמקביל מערבת את משרד החינוך - מגיעה עד יולי תמיר אם צריך. מרכזת השכבה צריכה לקבל על הראש - ומהר. איזו מין תשובה זו? היא לא ראויה להיות מורה ובטוח שלא מרכזת שכבה. אל תוותרי!!!
 

daphna26

New member
למערכת בשום פנים ואופן

אין שום כוונה לטרוח מעבר לרוטינה של 8-13 בהן היא מעבירה את החומר הלימודי שנקבע על ידי המשרד ועמידה בסטטיסטיקת ההישגיות, קרי: רמת הציונים של אותו ממסד בהשוואה לאחרים.. אין כאן שום כוונה או רצון לחנך ומשרד החינוך לא חושב אפילו בכוון של חינוך. המטרה היא לגמור עוד יום בשלום ולעמוד ברמת הציונים בהשוואה ל.... לכן הכי נוח למערכת פשוט להעיף החוצה את המקרים שעלולים "להכביד" על המערכת , ואם ההורים לא מסיקים את המסקנה הזו, אז מגיעות היועצות "ועוזרות" להם להגיע להחלטה. טובת הילד ועתידו ממש לא מעניינים. לכן עדיין את נותרת עם אותן 2 אופציות : להשאר ולהלחם ( מה שדורש התגייסות ומאבק עצומים ובלתי פוסקים) או לוותר וללכת לאן שהם דוחפים אותך ואת בתך - לחינוך המיוחד. וזה ממש נתון לשיקולך.
 

dannychn

New member
כשלון צורב לבית הספר

מאוד היה לי עצוב לקרוא על ביתך. עצוב שבית הספר אינו עושה דבר, וה"סיוע" היחיד שמוכן "להעניק" (מרכזת השכבה) זה לסייע במעבר למסגרת אחרת. אני סבור שהדבר הטוב ביותר הוא בכל זאת למצוא אלטרנטיבה אחרת גם אם כרוכה בקשיים עבורך, אפילו לשלוח לבית ספר רחוק ממקום מגוריכם. לביתך נגרם נזק, ובית הספר אינו מוכן לסייע. אני בעד לשתף את ביה"ס (הצוות הרלבנטי) ומידע לתלמידים (שלא בנוכחות הילדה). בשלב זה אינני מעוניין לחשוף את הסיפור שלנו, אולם אצלנו המצב הפוך באופן קוטבי מהמצב אצל הן מבחינת הצוות בבית הספר והן מבחינת התלמידים המתגלים בבגרותם ובנכונותם לסייע.
 

shavririt

New member
זו מחנכת ורכזת שכבה?!

פשוט מדהים. זה דורש פרסום וטיפול עד למעלה.. ואני חושבת לעצמי איזה תירוצים היא משמיעה כדי לכסות ולחפות על אוזלת היד. במקום לקחת את הילדים בכל הכיתות, לשיחה על התופעות של אלימות שיכולות להיות מכוונות אל כל ילד אחר בזמן אחר, היא עוד מציעה להסביר לכולם כי הבת היא יוצאת הדופן והילדים פשוט צריכים להיזהר איתה כפליים, כדי שהיא לא תבין את ההצקות האישיות כאילו הן מופנות אליה דווקא...(זה ה"עונש" של ילדה אשר מנסה באמת להשתלב, במקום "להיעלם" בצד כדי שלא יציקו לה- מה שנהגה לעשות הבת שלי). זה כואב וזה קורע לב. ולבסוף, היא מברכת על הרעיון להוציא את הבת מבית ספרה. עונש נוסף, הוספת חטא על פשע... כמה שאני קוראת יותר ומשוחחת איתך יותר, אופשיר, ככה מכעיס אותי יותר. אבל אני בכל זאת מציעה לך לחשוב ולבדוק היטב את כל האפשרויות ולראות האם יש גורם המסוגל לעזור.
 
למעלה