ארוחה משפחתית
יום שישי. שמונה בערב. ארוחת שבת בבית. עם האישה, הילדים, וההורים שלי ושלה. הבית עמוס, מחניק, מפוצץ. הארוחה מסתיימת. כולם מסדרים ועוברים לסלון, מחכים לקינוח. אני מת לסיגריה. וכמובן שאסור לי לעשן בבית. (ואני תמיד חשבתי שבגיל 45 אפאחד לא יגיד לי מה מותר ומה אסור בבית שלי). אני עולה לגג. אני דווקא אוהב את הגג, כאן הכל שקט ורגוע. האוויר החם של סוף הקיץ חודר לנחיריים, מעורר בי זכרונות וערגונות. פה, בגובה חמשת הקומות שלנו אני יכול להשקיף על כל העיר ועל הים. אני עוצם את עיניי ומתמכר לתחושה, שואף אוויר מלוא ריאותי. לפתע דמות נוספת מצטרפת אל הגג. אני מצליח לזהות את עדי, הילדה של השכנים, ומיד נעמד לי הזין. היא ואני תמיד נפגשים לזמן קצר בכניסה, או במדרגות, תמיד היא זורקת לי הערות מתגרות על כמה שאני מושך לגילי וכאלה, כאילו בצחוק, תמיד בצחוק ועדיין, עשרות פעמים שיפשפתי את איברי וחלמתי על הישבן השחום הנפלא שלה ושדיה כפרי במרחק פסיעה מבשלות
יום שישי. שמונה בערב. ארוחת שבת בבית. עם האישה, הילדים, וההורים שלי ושלה. הבית עמוס, מחניק, מפוצץ. הארוחה מסתיימת. כולם מסדרים ועוברים לסלון, מחכים לקינוח. אני מת לסיגריה. וכמובן שאסור לי לעשן בבית. (ואני תמיד חשבתי שבגיל 45 אפאחד לא יגיד לי מה מותר ומה אסור בבית שלי). אני עולה לגג. אני דווקא אוהב את הגג, כאן הכל שקט ורגוע. האוויר החם של סוף הקיץ חודר לנחיריים, מעורר בי זכרונות וערגונות. פה, בגובה חמשת הקומות שלנו אני יכול להשקיף על כל העיר ועל הים. אני עוצם את עיניי ומתמכר לתחושה, שואף אוויר מלוא ריאותי. לפתע דמות נוספת מצטרפת אל הגג. אני מצליח לזהות את עדי, הילדה של השכנים, ומיד נעמד לי הזין. היא ואני תמיד נפגשים לזמן קצר בכניסה, או במדרגות, תמיד היא זורקת לי הערות מתגרות על כמה שאני מושך לגילי וכאלה, כאילו בצחוק, תמיד בצחוק ועדיין, עשרות פעמים שיפשפתי את איברי וחלמתי על הישבן השחום הנפלא שלה ושדיה כפרי במרחק פסיעה מבשלות
