ארגז הכלים של הפורום

מתלבט13

New member
זה ההבדל בין דתיים לחילונים

אצל דתיים יש רק אמת אחת. כשאתה לא דתי, ואתה אדם טוב שרוצה לעזור למישהו, תחשוב מה יהיה לו יותר טוב. וםא יותר טוב לו להאמין בבודהה או להיות חרדי, לא יפריע לך. זה מרגיז התחושה הזאת של חוסר סימטריות. וכבר כתבו על זה אחרים. (לא שאני יודע איפה) מאידך, וכי נקריב את היחיד שעדיף לו להיות דתי, למען הכלל = המטרה הקדושה שכולם יהיו חילוניים?
 
אפשר לומר

שחלק מהדמוקרטיה זה זכותו של המיעוט להיות לא דמוקרטי.. אבל בוא לא נחפור.
 
אחים תתעוררו!

לחצו על סרטי פרסומות ואחר כך על התרנגול הראשון בצד ימין יש עוד פרסומת כזו בטמבלויזיה אבל משום מה היא לא נמצא באתר
 

Le Fay

New member
לא יודעת איך אתה. כשאני מתלבטת -

הדבר האחרון שרוצה הוא שיפעילו עלי לחץ נוסף מבחוץ ובוודאי לא הייתי רוצה שיגררו לזה את כל מכרי. על פי מה ששמעתי עד כה משבתאי (הוא פירט כאן, בבלוג וגם בספרו החדש) וממשתתפי פורום רבים אחרים, ארגוני התמיכה האמוניים יורים לכל הכיוונים ואינם בוחלים בשום סוג של לחץ שעשוי להשאיר את המתלבט במסגרת קרובה אליהם, בכלל זה על מוריו, חבריו ובני משפחתו, בלי שום התחשבות שהיא בזכותו לפרטיות; ושהבעיה העיקרית אינה הגבלת הגישה לארגונים כאלה, אלא דווקא למענים אלטרנטיביים. לדעתי זו לא רק דרך גרועה אלא גם מסוכנת לשלומו של השואל. אם הוא אינטלקטואל ששקוע בהתחבטות תבונית - הייתי מפנה אותו לספרים ומאמרים של הוגים המבטאים קשת רחבה של עמדות, ומניחה לו להתקדם משם בקצב שלו. אם התרשמתי שהבעיה היא נקודתית, הייתי מציעה שיתחיל מתחום זה (למשל רפואי, זוגי, נפשי, משפטי, סוציאלי או משטרתי). ואם הוא מגיר ריר, הייתי מציעה לו טישו ושיחפש את החברים שלו בסיבוב.
 

מתלבט13

New member
התלבטות על התחלנות מול קשיי הסתגלות

אין ספק שארגוני תמיכה כאלה אינם הכתובת למתלבט ברצינות האם להיות חילוני או דתי. השאלה היא על כאלה שקשייהם קשורים לאורח החיים החרדי ולאו דווקא רוצים לצאת בשאלה. מישהו שרוצה לעבוד והוריו מתנגדים, וזה גורם לו לצאת בשאלה (כמדומה שהיה כאן אחד שהצהיר שהוא רוצה להיות דתי אלא שאינו רוצה ללמוד בישיבה). מישהו שלומד בישיבה נורא דתיה והוא רואה סרטים ויוצא עם בחורות. והוא מרגיש שאינו יכול לחיות עם הלחץ של ההורים והישיבה. דיכאון. חוסר סיפוק. לעתים אנשים נגררים ליציאה בשאלה, כאשר יש להם פיתרון מספק במסגרת החרדית. מתוך תחושה של חוסר ברירה. כפי שכבר הזכרתי, מי שפונה לארגונים כאלה, צריך להיזהר שלא להזכיר שיש לו מחשבות על התחלנות. וודאי לא מחשבות מעשיות.
 

rigoletto111

New member
בחייך במה "יסייעו" לו?

שיבואו לראש הישיבה ויגידו שיזרקו אותו כדי שלא יקלקל אחרים? אם החרדי או הדתי מעוניין בספר על "אמיתות התורה" בטח יש לו עשרות כאלו בישיבה ממילא. לא צריך להושיט "יד לאחים" (הושטנו נבוט , לא הלך, אז מושיטים את היד)
 
אני חושב שמי שכבר הגיע להלל

עבר כבר את המסלול, כלומר הוא לא רוצה להגיע ליד לאחים וכדו'. איך שאני רואה את זה, וגם כיון שיצא לי לפגוש כל מיני "מסעסקים" ובעצמי הייתי חלק כלשהו מהענין, הדברים האלה לא מובילים לשום מקום, בית חולים מתחת לגשר, עם רופאים בלי דיפלומה אולי רק מוניטין, ואחים חובבניים. את האחיות המטופלים מוצאים לבד, הרופאים מנסים לנתק אותם מהאחיות.
 
ארגז כלים ויקיפדי?

אני לא רואה שום סיבה להפנות בחור לערכים לדוגמא. מה הם יעזרו לו?? ישטפו לו תמוח שהדת נכונה ובגיל 30 עם 7 ילדים הוא יצא בשאלה? ספקות אפשר להדחיק לא להעלים. מה שכן אם הוא במצוקה כדאי להפנות אותו לאירגונים כמו יד שרה או יד אליעזר. ואגב זה בין הפורומים היחידים שאין בו פינה קבועה לשאלות נפוצות.
 
אם הבנתי את השאלה בצורה נכונה..

אני יכולה לענות מהמקום שלי- אני חושבת שהמקום שלנו, בכל נקודה בחיים, גם מבחינת הדת, וגם מכל בחינה אחרת..-להשתדל לא להיות סובייקטיביים, להציג את הדברים באור נקי כמה שאפשר להראות את הצדדים החיוביים והשליים באור נקי ואובייקטיבי כמה שניתן לפרוש את הדברים (וכמובן שרק מהטון, מהניסוח ומהמימיקה ניתן לדעת את העמדה הסובייקטיבית שלנו) כמו שהם, מכל הבחינות, ואח"כ לנסות להבין מה האדם בעצם רוצה, ולהגיע איתו למקום שהכי טוב ל-ו, ונכון ל-ו, בלי להיות מושפעים ממה שנכון ל-נ-ו ומה שאנחנו רוצים, בעצם. בלי לעשות השלכה של עצמנו- עליו. ז"א, בוודאי לספר על הנסיון שלנו, אבל להראות את הדברים בצורה אמיתית. אצלי ישנה הדוגמא של רפואה משלימה, בה אני עושה שימוש ובהחלט הסבר ברוב גווני הרפואה הקונבנציונלית ומסבירה למטופליי מה האופציות שלהם. (שרוב המטפלים למשל מחרימים את הרפואה הקונבנציולנית, ולא סובלים אותה, וההיפך- הרופאים לא אוהבים להשתמש במשלימה.. וכל אחד מביא דוגמאות לשלילה על הצד השני) או אישה הרוצה להפיל- אני מסבירה את הפלוסים, המינוסים, כל האפשרויות. ואני, למשל, גם אם אני לא הייתי מפילה- אני מסבירה לה את כל החיובי בדבר, את כל מה שקורץ לה שם.. את ה"קלות" שבה ההליך נעשה.. וכן, בהחלט, אני נותנת לה את כל האופציות. אחרת איזו מין תמיכה בא-ד-ם- עצמו זו? זו השלכת רגשותיי ובחירותיי- עליו. זו תמיכה בי. זו מניפולציה ומסיונריות..
 
דעתי הלא נחשבת

בשום אופן לאאאא כפי שכתבו כאן לפניי, הארגונים הללו "מטפלים" בצעירים כאלו בצורה לא הוגנת ומן הסתם גם אגרסיבית ולכן ממש לא כדאי לפנות לעזרתם, אם יימצא-ואני לא מאמין שזה יהיה ב50 שנה הקרובות- אירגון חרדי הוגן שיטפל בצעירים מתלבטים בצורה אחראית והוגנת אז כמובן התשובה תהיה שונה.
 
למעלה