אם הבנתי את השאלה בצורה נכונה..
אני יכולה לענות מהמקום שלי- אני חושבת שהמקום שלנו, בכל נקודה בחיים, גם מבחינת הדת, וגם מכל בחינה אחרת..-להשתדל לא להיות סובייקטיביים, להציג את הדברים באור נקי כמה שאפשר להראות את הצדדים החיוביים והשליים באור נקי ואובייקטיבי כמה שניתן לפרוש את הדברים (וכמובן שרק מהטון, מהניסוח ומהמימיקה ניתן לדעת את העמדה הסובייקטיבית שלנו) כמו שהם, מכל הבחינות, ואח"כ לנסות להבין מה האדם בעצם רוצה, ולהגיע איתו למקום שהכי טוב ל-ו, ונכון ל-ו, בלי להיות מושפעים ממה שנכון ל-נ-ו ומה שאנחנו רוצים, בעצם. בלי לעשות השלכה של עצמנו- עליו. ז"א, בוודאי לספר על הנסיון שלנו, אבל להראות את הדברים בצורה אמיתית. אצלי ישנה הדוגמא של רפואה משלימה, בה אני עושה שימוש ובהחלט הסבר ברוב גווני הרפואה הקונבנציונלית ומסבירה למטופליי מה האופציות שלהם. (שרוב המטפלים למשל מחרימים את הרפואה הקונבנציולנית, ולא סובלים אותה, וההיפך- הרופאים לא אוהבים להשתמש במשלימה.. וכל אחד מביא דוגמאות לשלילה על הצד השני) או אישה הרוצה להפיל- אני מסבירה את הפלוסים, המינוסים, כל האפשרויות. ואני, למשל, גם אם אני לא הייתי מפילה- אני מסבירה לה את כל החיובי בדבר, את כל מה שקורץ לה שם.. את ה"קלות" שבה ההליך נעשה.. וכן, בהחלט, אני נותנת לה את כל האופציות. אחרת איזו מין תמיכה בא-ד-ם- עצמו זו? זו השלכת רגשותיי ובחירותיי- עליו. זו תמיכה בי. זו מניפולציה ומסיונריות..