אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
ארגון כשב- מי מכיר?
- פותח הנושא yuval r
- פורסם בתאריך
היות ומדובר באירוע
שהיה לפני יותר מעשר שנים, הרי שדבר אינו רלוונטי מהאירוע הזה. בניגוד לאירוע שחל לפני עשר שנים - דבריו של צלף נכתבו לפני שלוש שנים ןיחלפו עוד ארבע שנים טובות לפני שגם הם לא יהיו רלוונטיים. משום כך נכונים הדברים שכתבה מזכירת האירגון, בעיקר כשהוא עצמו מודה שהדברים נכתבו "לפי שמועות", וכך נראים דבריו של מי שניזון משמועות. אין צורך להציג שום "גירסה הפוכה" ואין צורך "לברר" דבר, בעיקר כשמזכירת האירגון כבר הביאה בפורום את גירסתה המלאה לדברים שהיו, ועל כך מגיעה לה מלוא ההערכה. הפורום אינו בית משפט שדה, ובוודאי לא לאירגון שאינו קיים.
שהיה לפני יותר מעשר שנים, הרי שדבר אינו רלוונטי מהאירוע הזה. בניגוד לאירוע שחל לפני עשר שנים - דבריו של צלף נכתבו לפני שלוש שנים ןיחלפו עוד ארבע שנים טובות לפני שגם הם לא יהיו רלוונטיים. משום כך נכונים הדברים שכתבה מזכירת האירגון, בעיקר כשהוא עצמו מודה שהדברים נכתבו "לפי שמועות", וכך נראים דבריו של מי שניזון משמועות. אין צורך להציג שום "גירסה הפוכה" ואין צורך "לברר" דבר, בעיקר כשמזכירת האירגון כבר הביאה בפורום את גירסתה המלאה לדברים שהיו, ועל כך מגיעה לה מלוא ההערכה. הפורום אינו בית משפט שדה, ובוודאי לא לאירגון שאינו קיים.
מזכירת הארגון
New member
על כשב ז"ל - ליובל ולכל השאר
שלום לכם, צלף הביא לתשומת לבי את שאלותיו של יובל, אז הטרחתי עצמי להירשם לפורום משום שנראה, שאני היחידה שמסתובבת עדיין בסביבתכם מכל ה"אבות המייסדים", או נכון יותר, מה"אמהות המייסדות". אני הייתי ביניהם מהרגע הראשון כמעט, כשעדנה כהן ז"ל הקימה את ארגון כ.ש.ב. בקיץ 1985. בחודש מאי אותה שנה התחלתי לעבוד כמזכירת הארגון בחדר קטן בחצר האחורית של רחוב גורדון 9, ליד הים בתל אביב. בוועד כשב היו אמריקאית אחת בשם סוזן בולובה שהיתה שכנה של עדנה, שאול מונדרי, גדעון מדויל, ג'רי רייכשטיין נתן את חסותו, כרגיל, וסליחה אם שכחתי מישהו. סך הכל עברו כבר קרוב לעשרים שנה מאז, אז הזיכרון שלי קצת חלוד ומלא חורים. ההתחלה היתה צנועה, כאמור. הייתי עושה את רוב עבודת המשרד לבדי בחדרון ההוא, וגם דאגתי ליחסי ציבור לארגון, לפרסום כתבות בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה כדי להעלות את המודעות לבעיית כבדי השמיעה. אל תשכחו,שבאותם ימים לא היו קיימים המון דברים שקיימים היום מבחינה טכנולוגית, אבל אז זרענו את הזרעים הראשונים למודעות בצורך של כבדי שמיעה בהגברה באולמות ציבור, ואף התחלנו ביישום התקנת לופים ומאוחר יותר מערכות אינפרא אדומות. חלק ממה שאתם רואים היום ב"בקול" הוא המשך הרעיונות של כ.ש.ב., כי סך הכל האמצעים השתכללו, אמנם, אבל בעיקרון נשארו אותו דבר, וכך גם הצרכים והרעיונות כיצד להביאם בפני הציבור הרחב. בחינוך הציבור חלה התקדמות, אבל לא מספקת, ולצערי עד היום אנשים אינם יודעים כיצד לדבר עם לקויי שמיעה, ואפילו רופאים במרפאות עדיין צועקים לי לתוך האוזן, ממש כמו שעשו לי לא פעם, לפני עשרים ושלושים שנה. אז מה באמת השתנה? בכשב, בהמשך, היו כמה מנכ"לים, אם אני לא טועה, אבל אני עבדתי שם רק במשך שלוש וחצי שנים, עד לסוף שנת 1988, שאז היה מנכ"ל בשם סילביו ברומברג, שלא עשה הרבה. מה שהפיל את כ.ש.ב., לדעתי, למרות שלא הייתי עדה לסופו המר, היה - קודם כל - מאבקי כוח בין חברי הוועד וחוסר יכולת להגיע להחלטות. עדנה כהן רצתה לשלוט בכל דבר ולא היתה מסוגלת להעביר סמכות, וכך גם סוזן בולובה, והמנכ"לים היו כנראה אנשים שלא גרמו ל"בעיות" אצל עדנה כי לא היתה להם יותר מדי יוזמה. על פשיטת הרגל שמעתי, אבל את הפרטים אינני יודעת. הכוונה היתה טובה, והיו המון רצון טוב, אלא שלא היה די כסף, לא היה מי שיגייס תרומות, לא היתה מעורבות של חברים כי כולם ציפו שיעשו בשבילם הכל ולא רצו לעשות כלום פרט לכמה חברים שעבדו ותרמו מזמנם וממרצם. הרבה פעמים עמותות כמו כשב מתפרקות בגלל אותן סיבות - חוסר כסף, מאבקי כוח, בזבוזים ועוד. זה תהליך שחבל שהוא קורה, אבל אינו ייחודי לכשב. אני מקווה ומאחלת מכל הלב ל"בקול" שלא יקרה לו מה שקרה לכשב, אבל הדרך עוד ארוכה. להכניס אמצעי הגברה לבנייני ציבור זה יפה מאוד, אבל צריך קודם כל לחנך את נותני השירותים לדעת להשתמש בהם, ולצערי נוכחתי שהרבה פעמים המיכשור מותקן והוא שוכב ומעלה אבק. אז זהו בינתיים. מי שרוצה לדעת עוד מוזמן לשאול או להגיב, ואם אוכל ואדע - אשמח לענות. יום טוב לכם.
שלום לכם, צלף הביא לתשומת לבי את שאלותיו של יובל, אז הטרחתי עצמי להירשם לפורום משום שנראה, שאני היחידה שמסתובבת עדיין בסביבתכם מכל ה"אבות המייסדים", או נכון יותר, מה"אמהות המייסדות". אני הייתי ביניהם מהרגע הראשון כמעט, כשעדנה כהן ז"ל הקימה את ארגון כ.ש.ב. בקיץ 1985. בחודש מאי אותה שנה התחלתי לעבוד כמזכירת הארגון בחדר קטן בחצר האחורית של רחוב גורדון 9, ליד הים בתל אביב. בוועד כשב היו אמריקאית אחת בשם סוזן בולובה שהיתה שכנה של עדנה, שאול מונדרי, גדעון מדויל, ג'רי רייכשטיין נתן את חסותו, כרגיל, וסליחה אם שכחתי מישהו. סך הכל עברו כבר קרוב לעשרים שנה מאז, אז הזיכרון שלי קצת חלוד ומלא חורים. ההתחלה היתה צנועה, כאמור. הייתי עושה את רוב עבודת המשרד לבדי בחדרון ההוא, וגם דאגתי ליחסי ציבור לארגון, לפרסום כתבות בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה כדי להעלות את המודעות לבעיית כבדי השמיעה. אל תשכחו,שבאותם ימים לא היו קיימים המון דברים שקיימים היום מבחינה טכנולוגית, אבל אז זרענו את הזרעים הראשונים למודעות בצורך של כבדי שמיעה בהגברה באולמות ציבור, ואף התחלנו ביישום התקנת לופים ומאוחר יותר מערכות אינפרא אדומות. חלק ממה שאתם רואים היום ב"בקול" הוא המשך הרעיונות של כ.ש.ב., כי סך הכל האמצעים השתכללו, אמנם, אבל בעיקרון נשארו אותו דבר, וכך גם הצרכים והרעיונות כיצד להביאם בפני הציבור הרחב. בחינוך הציבור חלה התקדמות, אבל לא מספקת, ולצערי עד היום אנשים אינם יודעים כיצד לדבר עם לקויי שמיעה, ואפילו רופאים במרפאות עדיין צועקים לי לתוך האוזן, ממש כמו שעשו לי לא פעם, לפני עשרים ושלושים שנה. אז מה באמת השתנה? בכשב, בהמשך, היו כמה מנכ"לים, אם אני לא טועה, אבל אני עבדתי שם רק במשך שלוש וחצי שנים, עד לסוף שנת 1988, שאז היה מנכ"ל בשם סילביו ברומברג, שלא עשה הרבה. מה שהפיל את כ.ש.ב., לדעתי, למרות שלא הייתי עדה לסופו המר, היה - קודם כל - מאבקי כוח בין חברי הוועד וחוסר יכולת להגיע להחלטות. עדנה כהן רצתה לשלוט בכל דבר ולא היתה מסוגלת להעביר סמכות, וכך גם סוזן בולובה, והמנכ"לים היו כנראה אנשים שלא גרמו ל"בעיות" אצל עדנה כי לא היתה להם יותר מדי יוזמה. על פשיטת הרגל שמעתי, אבל את הפרטים אינני יודעת. הכוונה היתה טובה, והיו המון רצון טוב, אלא שלא היה די כסף, לא היה מי שיגייס תרומות, לא היתה מעורבות של חברים כי כולם ציפו שיעשו בשבילם הכל ולא רצו לעשות כלום פרט לכמה חברים שעבדו ותרמו מזמנם וממרצם. הרבה פעמים עמותות כמו כשב מתפרקות בגלל אותן סיבות - חוסר כסף, מאבקי כוח, בזבוזים ועוד. זה תהליך שחבל שהוא קורה, אבל אינו ייחודי לכשב. אני מקווה ומאחלת מכל הלב ל"בקול" שלא יקרה לו מה שקרה לכשב, אבל הדרך עוד ארוכה. להכניס אמצעי הגברה לבנייני ציבור זה יפה מאוד, אבל צריך קודם כל לחנך את נותני השירותים לדעת להשתמש בהם, ולצערי נוכחתי שהרבה פעמים המיכשור מותקן והוא שוכב ומעלה אבק. אז זהו בינתיים. מי שרוצה לדעת עוד מוזמן לשאול או להגיב, ואם אוכל ואדע - אשמח לענות. יום טוב לכם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.