ארבעה וחצי חודשים...

[go ask alice]

נגעת בי. חיבוק ענקי ../images/Emo201.gif

 

[העבמ]

ליבי איתךו!

איש יקר קראתי את מיכתבך ואנסה כמיטב יכולתי לנחמך: ראשית שתדע שאין מקריות בעולם כלל והכול צפוי !!! הרי ידוע שאין לאדם שום שליטה מיום שנוצר ועד יום המוות ואף לאחריו שבו הוא נותן דוח" על פעולותיו בזה העולם: אבל מה למרות שיום אחד הוא או קרוביו אמורים להיפרד מהעולם מטבע האדם להדחיק את הנושא: בבחינת לי זה לא יקרה!! וכשזה קורה לצערנו אנו נישברים לרסיסים ומאבדים תיקווה ובצדק הלוא ידוע שעזה כמוות אהבה!!! אחי היקר שתדע שזמן הוא המרפא לכול הפצעים ושיום מן הימים תיפגוש את אהובתך ותיתאחדו מחדש בעולם שכולו טוב!!! ובינתיים אתה חי ויש לך ילדה לגדל : תיאחז בכל מה ומי שתוכל בכדי שתוכל לברוח מהצער הכבד בו אתה נתון: תיפגש כמה שיותר עם אנשים תדבר תספר מה שקרה לך תיכתוב תאסוף סביבך אנשים חמים ובמיוחד אנשים שחוו חוויה דומה לשלך ויאמר בך באתי להיתנחם והיתנחמתי!!! נתינה=קבלה אקווה שניחמתי אותך ולו במעט: אשמח אם תיהיה איתי בקשר באהבה גדולה עוזי

 

[גניפר14]

מחלה ערורה ערורה

אני כמטפלת טיפלתי בחמישה חולים במחלה הקשה הזו ראיתי את המוות בעיניים שלי דרכם. אני ממש מבינה אותך יודעת מה עברת ומה אשתך עברה גיהנום עלי אדמות. קח את הזמן תנשום עמוק אל תרוץ לשום מקום יש לך בת לגדל ולפחות אשתך השאירה זיכרון ממנה את ילדתכם המשותפת. תקח יום ביומו על תעשה תוכניות לאט לאט הזמן יעשה את שלו אף פעם לא שוכחים אבל החיים יותר חזקים מאיתנו. אולי תוכל לכתוב למשל כשתרגיש יותר בנוח מה עבר עליכם אלו מסקנות הסקת מהמחלה הזו מה אתה יכול לעזור לאחרים בגילוי מוקדם למשל של המחלה האם אתה ממליץ למישהו אחר על אותם טיפולים על אותו בית חולים או ממליץ דברים אחרים. אתה יודע שיש הרי הרבה חולים והם חסרי אונים ומבולבלים מהמחלה הזו אז קצת מידע אולי יתן עזרה לאחרים. זה בטח קשה לך אבל בעזרה לאחרים אולי זה יהיה מן תיקון כזה כנגד המחלה הערורה הזו.

 

[natalier1]

מרגש עד דמעות

אתה כותב מקסים ריגשת אותי כשקראתי את המכתב שלך כיאילו לקחת לי את המחשבות מתוך הראש נטלי

 

[נסיכת הכוכב]

את גם אלמנה?

את מוזמנת להצטרף ככותבת בפורום המיוחד שלנו נשמח לקרוא את הנמחשבות שלך נשתדל לתמוך בך כך שהחיים ימשכו טוב יותר פה את לא לבד , פה יודעים מה את עוברת ברוכה הבאה לפורום שלנו

 

[natalier1]

גם אני אלמנה

אלמנה חודש ויומיים. יש לי שתי בנות קטנות (כמעט 4 וכמעט שנתיים) מחפשת נואשות את הדרך להתמודד עם האובדן, כשכמעט כל הזמן שלי מלא בעבודה או עם הבנות.... אז רק בערב אני נשארת עם האובדן, וקשה, ואין עם מי לחלוק... אין קבוצת תמיכה מתאימה... יום ועוד יום ועוד יום והזמן עובר - וקשה יותר יותר, הגעגועיום לא מרפים

 

[נסיכת הכוכב]

יש פה כמה אנשים כמוך

יש לי הצעה בערב שאת לבד בואי לפה קראי את מה שכותבים אנשים כמו יואב וכמו דובי ותראי יקירה שאת לא לבד בסיפור הזה ואחד לשבוע ביום ראשון בערב אנחנו נפגשים בצט של הפורום לקבוצת תמיכה משלנו וחוץ מזה יש אותי פה כל ערב תכתבי ואבוא לדבר איתך ובנתיים שולחת לך ים של אהבה וחום והבנה

 

[תמרה311]

הגעתי מהראשי

קראתי וזלגו לי דמעות...

 

[Natalila]

הגעתי מהראשי

ולא יכלתי להישאר אדישה למה שכתבת. המילים שלך נגעו בי, אני בוכה ולא באמת יכולה לתאר את שאתה מרגיש...

 

[Comonist]

וואו בנאדם ../images/Emo7.gif

אני רוצה בכנות להשתתף בצערך, ולאחל לך שתהיה חזק. אני לא מצאתי ת'אהבה שלי, אבל אשריך שזכית לה ולו גם לפרק הזמן שזה היה.. אני רוצה שיהיה לך את המייל שלי לכל מקרה, אם סתם בא לך לדבר, לפרוק, להתייעץ, לצחוק, לשתף, או כל מה שיעלה על דעתך, יש לך פה חבר [email protected]

 

[liran 707]

כל כך מרגש - תהיה חזק למרות שקשה (בשביל תמרי)

 

[רותם ותמר]

יואביו

מי ידע כאבו של אדם שנפרד מהחצי השני שלו , אהובתו בלב ונפש, ואם ילדתו. תנחומי הכנים. בסוף המכתב רשימתי נ.ב. - משהו משני) יחד עם זאת, אני יכולה בלב שלם להמליץ לך על המאמנת אירית שעל. פשוט תקליק בגוגל אירית שעל. כאשר, תודה לאל בנסיבות אחרות, אני הייתי בשפל המדרגה, כאשר ראיתי כי עתידי כבר מאחורי, קבלתי את מתנת חיי. האמון שלה. מאד רצינית. משקיענית. חרוצה, בקיאה במקצוע - האימון האישי. אכפתית ו מ ק ס י מ ה. למשך מספר חודשים אימנה אותי. סיימתי את האימון אצלה. יחד עם זה, עד עכשיו, כאשר אני נזקקת, אני קובעת אתה פגישת אימון. (למרות שאני מהמרכז והיא מהצפון, אין בעיה להפגש.) שבעזרת השם תקבל רק בשורות טובות. נ.ב. משהו משני: היום אני לא צעירה. אבל כאשר אני נולדתי, אמי נפטרה, בגיל 41, והשאירה את אבי עם ילד בן 15, ילד בן 7, ואותי תינוקת. כעבור 3 וחצי שנים נשא לאשה נפלאה, שהיתה לאמי. כולנו אהבנו אותה. אבל אבי ואחי לא זנחו את אמי ובקרו את קברה ביום השנה וביום כיפור. כשהייתי בת 15, אבי סיפר לי על קיומה ולקח אותי לקברה וגם אני נהגתי לבקר את קברה, עד היום.

 

[osnat b t]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

אין לי מילים...............

(נכנסתי "במקרה" דרך ההודעה הראשית בתפוז, לא יודעת אם זה היה נכון לי...) משתתפת בצערך

 

[מטריף חושים המקורי]

גם אני מרגיש ככה.

מאוד כאב לי מה שרשמת, מקווה שתהיה חזק בשבילך ובשביל הקטנה. שבת שלום!

 

[goldy]

נסה 28 שנים ../images/Emo122.gif

 

[נסיכת הכוכב]

ברוכה הבאה

אני מזמינה אותך להצטרף לפורום שלנו מבטיחה שנעזור לך להוציא מחשבות כואבות ולהביט קדימה בתקווה

 

[מאiהבת בפנטזיה]

הגעתי מהראשי.

עצרת לי את הנשימה, איזו כתיבה מרגשת. איבדת אהבה גדולה, ואתה מתמודד עם זה כמו גדול בשביל הבת שלך.. לא נותר לי כי אם להעריץ אותך, ולאחל לך שבקרוב תשקם את הריסות חייך, אה, וגם לנגב ת`דמעה הסוררת שזלגה על לחיי.. מי יתן ולא תדע עוד צער לעולם!/tapuzforum/images/Emo201.gif

 

[Shani Brenner 123]

יואב,

אני כותבת לך את ההודעה הזאת בזמן שדמעה זולגת מעיני וגוש בגרון. ריגשתי אותי כל כך שהדמעות פשוט זלגו. קראתי את ההודעה דרך העמוד הראשי. מרגש, אין מילים. אי אפשר לנחם אז פשוט אני אגיד לך שריגשת אותי ותשמור על הקטנה שלך. נשיקות חמות.

 

[דוביבר]

צועד לצדך

יואב איש יקר, אשף מילים ולהטוטן רגשות, נגעת בי וכתבת אותי מבלי דעת ברבים מדבריך. בודאי לא שמת לב כי היית שקוע בצדק בצערך, התמודדותך, ובעיקר במשיכת עצמך מתוך תהומה הארור של מפלצת הייגון אל עבר בתך היקרה שכה זקוקה לך ונותנת/נוטעת בך חלק מהכוחות שדרושים לך, אבל אני צועד לצדך, ממש במקביל אליך בשביל הסמוך. ארבע חודשים וחצי, גם אצלי - ממש (סוכות. ושמחת בחגך). המספרים קצת אחרים: ארבעה ילדים - הקטן יחגוג 3 בעוד שבועיים, הגדול בן 14 ובאמצע עוד אחד ואחת. 17 שנות נישואין. פרפור פתאומי ולא מוסבר של הלב, מתוך שינה. ללא הזדמנות לפרידה, שיחה על מה שצפוי ומה שרוצה, אפילו לא דקה או חלקיק של שנייה. מוות פתאומי מתוך שינה, מרחק הושטת יד ממני. שבוע ללא הכרה - וזהו. ללא מחלה או כל אתראה, אזהרה ואפילו לא ברירת קנס. אבל המהות של ההתמודדות עם תוצאות האסון - כה מקבילה ודומה ואכזרית. שאין לי, אלא לדמוע יחד איתך ולצדך - עלי ועליך ועל כולנו. ולהושיט לך יד מחזקת של שותפות והעצמה שאולי תעזור לשמור על הפרופורציות שהזכרת - של מה שצפוי מול הנורא שקרה ןבפנים בפנים לדעת שלמרות הכל - בסוף, כשהכאב מלווה בכל עת וללא הפסקה - ה דברים יסתדרו, הכוחות יימצאו ורגעי השלווה, הנחת ואפילו החיוך והצחוק - ימצאו את מקומם. כי כך אני בוחר להאמין ולחיות. לא כי אין ברירה. דווקא כי יש - ואני בוחר להפנות לה עורף ולצעוד הלאה בלב קרוע ובעיניים דומעות. חזק ואמץ דובי

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif