אקרא לך nami

אקרא לך nami

רביבים של ערב שיורדים עוד מעט, ואוספים את היום שעבר עם חיוך בנשמה, נותנים בי מחשבות של כאן ועכשיו, שאשמח לחלוק עמך… לתוך העצבות שחיממה אותי במהלך השבועיים האחרונים, התקרבת בזהירות, פתחת דלת, והבטת פנימה, לראות אותי שם מכורבלת בתוך העצוב והכואב, ורק המבט השתיקה הלהיות, הם המסו את העצבות לחוטים דקים דקים שקושרים עצב לזיכרונות. ובמקום העצב רקמת לי פרחי דובדבן לבנים על מצע ירקרק, ועיטרת אותו בהווייתך למרחב הנשמה.
 
אקרא לך nami (המשך)

nami היא הקואלה של נשמתי, מעולם לא ראיתי אותה, אך תמיד אהבתי אותה, מביטה לתוכי מותירה אותי בתחושה של… כמו עכשיו אתך. היא מחבקת אותי בטפרים הגסים שלה בעדינות מטרפת ומקרבת אותי אליה בנשימה אחת, רק להיות לידה זה כמו לשמוע את האני חי, אני הנע בין השקט לשקט, בין סערה לריגוש, בין חישה למגע ביד חשופה. להקשיב למלותיך כמו מסע בארץ האגדות, הייתי יושבת לידך ליד מדורה בלב יער עם עצים גבוהים שבקושי רואים מבעדם שמים, ומקשיבה לך, על המסעות מבחוץ, על המסעות מבפנים, על שכשוך רגלים במי הפלג, ולהריח עמך ריח פריחות מרהיב לעצום עיניים ולצלול בך.. הנך ממלא אותי בתחושת חיות, נוטע בי כוח לחזור ולהיות אני. ממש כמו ש- nami עושה.
 
למעלה