אפשר שוב לבכות???

[גב פלפלת1]

אפשר שוב לבכות???

אוי, אני מרגישה כ"כ סמרטוט... בקושי מתפקדת, עצבנית, כבדה ועוד כל מיני דברים ששכחתי איך קוראים להם. העברנו את פלפלוני חדר, יותר נכון סדרנו לו את החדר וחשבנו להעביר אותו רק בתחילת השבוע, אבל הוא החליט ביום רביעי שהוא כבר מוכן לחדר משלו. מאז, אף-אחד לא ישן בבית. הוא נרדם לבד אחרי סיפור בסביבות 20:30, ואז יש קצת שקט (מבורכים) והחל משעה 01:00 כל שעה עגולה הוא מתעורר בקריאות "אמאאאאאאאא", קמה מכסה יושבת ליד 5 ד' וחוזרת למיטה (לא לפני שנכנסתי לשירותים, בכל זאת שבוע 34) עד שמוצאת תנוחה ואז "אמאאאאאאאאאאא", קמה מכסה יושבת ליד 5 ד', הפעם הוא לא מוכן להתכסות, נכנסת לשירותים, מכסה, הוא מתעורר, יושבת ליד 5 ד', נכנסת שוב לשירותים, חוזרת למיטה ואז "אמאאאאאאאאאאאאא". השקמה סופית 05:30-06:00. אז נכון שאני בשמירה וישנה שעתיים-שלוש ביום, אבל זו לא אותה שינה. מה גם שאני צריכה מעט לתפקד עד שאני ישנה. וגם חוסר השינה העצבנות גורמים לי עוד יותר להתכווצויות בבטן. לפלפל אין הרבה תפקיד בעניין, חוץ מזה שהוא מתעורר. פלפלוני לא מוכן שיגש אליו והוא גם יותר "קצר" ממני, כך שאני מעדיפה ל"טפל" בעניין לבד. אני לא מבינה איך הקטן הזה לא עייף??? עכשיו, כמובן, שבגלל שהוא קם מוקדם אנחנו משנים תוכניות ונשארים בבית למען האמת, מאז שנולד אף פעם לא ישנתי מעל לשעתיים רצוף ועוד הבטחתי לעצמי שלא אקלט שוב להיריון לפני שאשן לפחות לילה אחד שלם... פחחחחחחחח... עכשיו אני לא ישנה מעל 60 ד' רצוף ואני בהריון.... אני יודעת שעשיתי איתו את כל הטעויות האפשריות בקשר לשינה. בכל זאת, הוא בן 2.8 ורק עכשיו העברנו אותו לחדר משלו, המיטה שלו היתה מוצמדת לשלי וגם אז הוא היה מתעורר כל 5-6 פעמים בלילה ומבקש יד. אבל עכשיו בגלל שזה בחדר ליד זה מאלץ אותי לקום מהמיטה וכבר דיברנו על זה שאני לא במיטבי. אז מכל האימהות לילדים גדולים, מתי סוף-סוף ישנים לילה שלם?

 

[בוטן ובוטן]

אני כאן כדי לתת

הילדים שלי כבר בני שש ורק בשנה האחרונה אני זוכה ללילות שלמים בלי השכמות. עדיין יש לילות שהם מתעוררים מחלום רע/צריכים פיפי/צמאים/וכו'... כמה שהם עצמאיים ביום בלילה הם ממש תלותיים... כשהם היו קטנים התייעצנו עם מומחה להפרעות שינה ויועצת שינה. התחושה היתה שאנחנו עושים הכל בסדר, לפי ה"ספר" אבל עדיין אין שינה רציפה. בדיעבד, וזה מה שאני רוצה להמליץ לך, הייתי מתייעצת עם יועצת שינה טובה ואם צריך שגם תבוא אליכם הביתה לפעם/פעמיים. שווה כל שקל אם תחזרי לישון לילות שלמים. ודבר אחרון- שבעלך יגייס את כל הסבלנות שלו שלו כלפי הילד ויהיה יותר שותף. הדבר האחרון שהוא רוצה זה שתלדי עכשיו ו"תבלי" שבועיים בפגייה. את חייבת מנוחה ורגיעה כדי לא ללדת לפני הזמן!!! מצטערת שאני כ"כ נחרצת. רק מיש חווה פגייה יכול לדבר ככה.

תעדכני

 

[לורליי פלוס]

קודם כך - חיבוק

לגבי ההשתתפות של האבא בהתמודדות - אני חושבת שזו טעות לתת לילד להחליט מי ייגש אליו בלילה. גם לנו היתה תקופה כזו, לקראת הלידה של השני - היא הסכימה שרק אמא תיגש אליה. החלטנו שאי אפשר לתת לה להחליט בשבילינו מי יהיה יותר עייף מחר בבוקר, והודענו לה שגם אבא נכנס לתמונה. היא באמת פחות אהבה את זה, והיו כמה לילות קשים ומאכזבים מבחינתה, אבל היא התרגלה מהר מאוד למציאות. נראה שזה הופך לענין של שליטה שלו בכם, ולדעתי צריך להפוך את "מאזן האימה" - הוא צריך להבין שאתם מחליטים, ושגם אבא הוא פתרון בשבילו כשהוא קם בלילה (אחרי הלידה זה לא צפוי להפוך להיות יותר קל - ממליצה להתחיל כבר מעכשיו).

 

[מאיהתי]

בוקר טוב

נשמע דיי דומה למה שעברנו עם הקטנה. היינו אצל פסיכולוגית שינה שהנחתה אותנו וגם אמרה שמומלץ לבצע שינויים במקום חדש (חדר חדש). והיו כמה ימים קשים אבל זה השתלם בהמשך. ממליצה דווקא שהבעל כן ייגש אליו. צריך להכנס לחדר, לא לדבר בכלל, להחזיר למיטה (להשכיב) ואחרי דקה לצאת החוצה. אם הוא בוכה לחכות מחוץ לחדר 5 דק' וכך חוזר חלילה. בלילה השלישי כבר נרשמה הקלה משמעותית ולאחר מכן זה רק הסתדר. גילוי נאות, הקטנה היתה בת 8 חודשים (אבל קמה חמש פעמים בכל לילה והגענו לאפיסת כוחות). ממליצה לאזור עוד קצת כוחות ותראי שזה יסתדר. תחזיקו מעמד ואל תישברו. בהצלחה רבה מאיה

 

[אלחוטית מטומקת]

מצטרפת לחיבוקים ולאמירה

שככה את באמת תקרסי ושלא הילד מחליט מי יגש אליו ושגם אם בן הזוג "קצר" יותר או מתנהל לא בדיוק כמוך, זה בסדר. אתם שונים והוא עדיין האבא שלו. רק מלקרוא אותך בא לי לקרוס למיטה

אצלנו אני הייתי קמה בלילות אבל - לא עבדתי (או שעבדתי מהבית) ובן הזוג שלי לא מתעורר בלילה ואם כן אז הוא מאד אפוף (מתוקף התפקיד שלו בצבא הוא מקבל הרבה טלפונים, מדבר עם מי שמתקשר, ובבוקר לא זוכר כלום

). אבל בבקרים הוא היה קם ואני המשכתי לישון (שבתות). וכשהתחלתי לעבוד אז בלילות היינו מתחלקים. לא היתה ברירה. ולגבי הלילות - זה מאד תלוי. אני זוכרת לילות כאלה רק בגיל מאד צעיר (אבל שניהם היו בחדר שלהם כבר בגיל כמה חודשים). מנגד, היא ישנה פחות שעות ממנו ועד היום היא מתעוררת פעם או פעמיים בלילה (אפופה כמו אבא שלה).

 

[זיברה]

הוא מנסה אותך.

הוא לא ישן לילה שלם כי יש לו אינטרס - בכל פעם שהוא מתעורר את באה, מכסה, יושבת 5 דקות - מקדישה תשומת לב. מה שאני יכולה להציע זה כשהוא מתעורר בלילה אחד מכם (לא, לא דווקא את, להפך) קם אליו, מכסה אותו, בלי לדבר מילה או מקסימום עם "לישון!" תקיף, וחוזר מיד למיטה. בלי לדבר איתו, בלי להקדיש לו תשומת לב, בלי לשבת לידו. הוא ילד גדול. באמת שכן. הוא מבין היטב, הוא יודע היכן האינטרס שלו. הוא גם יודע (או יכול לדעת) לחזור לישון לבד. תנו לו את הצ'אנס, תנו לו להתמודד לבד ולהירדם לבד. צריך סבלנות, כן, זה פרוייקט, כן, אבל אם תהיו עקביים ונחושים אז עם קצת מזל תוך כמה לילות השינוי יקלט, הוא ידע שאתם רציניים ויגיב בהתאם. זה אפשרי, בחיי. שלי בת 3 וישנה לילות שלמים כבר המון זמן. גם אם מתעוררת בלילה זה כי רוצה או צריכה משהו, ומיד חוזרת לישון... יש תקווה

וכמובן המון המון

לך, תחזיקי מעמד...

 

[צפלולית9]

מסכימה ומוסיפה

צפי כמובן להתנגדויות בפעמים הראשונות. בכי / קריאות אומללות / כעס. אם תהיו עקביים מבטיחה שזה יחלוף יותר מהר ממה שאת חושבת. ועדיף שלא את תקומי אליו, עם כל הקושי של לשמוע אותו קורא לך. מבינה מה שאת עוברת, עברתי את זה בגילים יותר צעירים אבל עם בכי קורע לב ואבא מסמורטט אחד שעמד בכל מבחן שלהם. שהלילה יחזור להיות שקט במהרה וטוב טוב טוב שאת עושה את זה לפני הלידה.

 

[זיברה]

 

[שhira]

מבינה את הקושי וממליצה.. מנסיון

תני לבעלך להכנס לסיפור. אמא בהריון צרכה לנוח מי שעוזר לך בלילה זה אבא. תראי שאחרי כמה לילות יהע=יה לך שקט. אומנם הוא יחסית צעיר אבל גם עם אחת הבנות שלי היה אותו סיפור (והיא לא ישנה לידי כמעט 3 שנים) וברגע שהחלפנו צדדים במיטה כך שאבא היה נגיש יותר וגם הודענו שאבא עוזר בלילה היתה ירידה תלולה בתדירות. כן הוא הרבה יותר צר ממני מה שלפעמים גורם לי להמשיך בשלי כי קשה לי לראות את "הקוצר שלו" אבל.. המון פעמים בדיעבד אני רואה שאכן חוקים גבולות ואסרטיביות עובד. ואת בעצמך אומרת שעשית את כל הטעויות וסביר להניח שאת עדיין עושה. הוא לא מתעורר מקושי הוא מתעורר מהרגל הוא מתכעורר בשביל לבדוק שהוא עדיין מחליט מה ומי כן נשמע רע שאני כותבת את זה אבל לרוב זה נכון. יכולה להגיד לך שעברנו תקופה מאוד קשה בנושא זה עם הבת כשהיתה כבר בת 5+ וזה היה פרופר עניין של שליטה שלה. זה לא שהיא אומרת לעצמה עכשיו אני אראה להם מי שולט זה פשוט מעין בדיקה שלהם שהם אכן יכולים להחליט. ומתי סוף סוף ישנים? לרב זה ברגע שההורים עושים מה שצריך ומציבים את הגבול. בלילה לא צריך יד מאמא אתה בוגר ויכול ומסוגל אחרת לא היתי מצפה ממך לזה.

 

[לורליי פלוס]

אני פה כדי להשתומם על החלפת הצדדים

לא ידעתי שזה בכלל אפשרי. חשבתי שכל אחד נולד מהונדס גנטית עם העדפה ברורה ודומיננטית לצד מסוים במיטה, ואין בלתו.

 

[מתקתקים]

אני בשביל

 

[גב פלפלת1]

קראתי, הפנמתי, איישם חלק כבר הלילה

אבל עכשיו בכנות, כולן כתבתן שפלפל ישכיב את פלפלוני למרות שכרגע אני לא עובדת (שמירה) והוא עובד משעה 07:00-19:00. זה לא נראה לי פייר שהוא יתמודד עם פלפלוני בלילה. כאמור, אני יכולה לתפוס נמנום בצהריים - הוא לא...

 

[אלחוטית מטומקת]

אבל...

את "עובדת" בלהיות בהריון

אני חושבת שאתם צריכים לשקול את העניין ולחשוב יחד. מה היה עושה הורה יחיד? מה אם חלילה וחס היית מאושפזת? או שהיית נוסעת? אז נכון שלרוב יש חלוקה וגם אני לקחתי על עצמי את הלילות כשלא עבדתי (כתבתי את זה בהודעה הראשונה שלי) אבל את מתארת מצב שבו את קורסת ושהוא לא לוקח חלק פעיל בכלל. הורות זה לא דבר נוח. זה קשה, מתיש, סוחט ומה לא. נראה לי שכל זוג צריך למצוא לעצמו את המקום בו יש מין תנועה של שני הצדדים, לטוב ולרע. <ואל תקראי אותי בבקשה בטון מאשים או דוחק. זו ממש לא הכוונה. אני מלאת אמפטיה ואולי אני עלולה להיקרא חסרת הטון הזה>

 

[זיברה]

תשמעי...

זה לא חייב להיות רק הוא, אבל יתכן שעם הקושי כרגע, הוא יתמודד יותר טוב עם הגישה המוצעת. עם זה - זה לא חייב להיות רק הוא. גם את יכולה, בתנאי שתצליחי להישאר קרת רוח והחלטית - לא לתת שום תשומת לב בזמן הקימה. וכמו שאמרה החכמה מעלי, גם להיות בהריון, ולהיות אמא בבית זה לא בדיוק חופש. בכל מקרה, התקווה היא שמדובר בכמה לילות בודדים, אני חושבת שזה בסדר אם הוא יעשה את המאמץ לכמה לילות האלו.

 

[סו אלן מישקי10]

אבל מה תעשי עוד מעט כשתלדי?

גם אני הייתי ככה- קמה בלעדית לגדולה שלי ואז כשילדתי פתאום מצאתי את עצמי מניקה חצי לילה ולא יכולה לבוא. היה לה קשה לקבל את אבא והיו הרבה בכיות קורעות לב ״אמא אמא״. כך או אחרת, בקרוב הוא יצטרך להתרגל לאבא בלילה, אז כבר תנצלו את המומנטום כרגע, כשהוא עדיין רק אחד ויותר קל להתמודד.

 

[h 3]

חייבת להגיד משהו בנושא הזה...

גם אצלנו, הוא עובד במרחק שעה וחצי נסיעה לכל כיוון, ואני עובדת בבית... ואני מתה מפחד שהוא יהיה עייף בנסיעות. אבל אם כשאני קמה אליה, זה תמיד נגמר בהנקה, במיטה שלנו, ולרוב היא לא מסכימה שאני אחזיר אותה, ולפעמים נשארת אצלנו, ואני לא ישנה חצי לילה, וכשהוא קם אליה, הוא אומר לה "אמא ישנה עכשיו" ומקסימום נותן לה מים והיא חוזרת לישון תוך 2 דקות, אז לעיתים עדיף שהוא יקום. ומניחה שגם אצלך, כשהוא יבין שאמא לא באה. הוא פשוט יילך לישון. תנסו את זה שניים - שלושה לילות. מבטיחה לך שיהיה שיפור (אם בעלך ישתף פעולה, כי פה לא תמיד הוא משתף...) H

 

[קסם מעשית]

אל תחשבי ככה. זה ממש לא נכון.

גם אני הייתי בבית, והוא עבד. וריחמתי עליו, וקמתי בלילה לתינוקת בת כמה חודשים, כל לילה כמה פעמים. היו ימים שהייתי ישנה שעתיים לא רצופות בלילה, ולמחרת לא ממש אפשר להשלים שעות שינה עם תינוקת, וילדה, ובית ולימודים. בסוף עצמתי עיניים על ההגה ומצאתי את עצמי בצד הלא נכון של הכביש. מזל שפתחתי אותן, מזל שזה היה כביש קטן בכניסה למושב ושלא היה אף רכב בנתיב מולי. פשוט מזל. אחרי הרבה בכי מצידי, הוא לקח את העיניינים לידיים, והתחיל לקום אליה בלילה. ביום הראשון הוא לקח אותה להורים שלו כדי שאני לא אשמע את הבכי ואני אנוח כמו שצריך (והסיפורים של אימא שלו קרעו לי את הלב), אבל אחרי כמה ימים היא הפסיקה לקום בלילה, ושהיא קמה לא שינה לה מי מגיע, הוא או אני. אז אחרי שהתאוששתי והצלחתי לישון כמה שעות כל לילה חזרתי לקום אליה, כי היה לו קשה לתפקד, וכמו שאת אומרת, אני יכולתי לישון צהריים, אבל את השלב הראשוני הוא עשה. הימים הראשונים באמת קשים, אבל את חייבת את זמן המנוחה לעצמך. את הרי בשמירה, לקראת סוף ההריון, את לא יכולה להתיש את עצמך, ואם כל הכבוד לשעות העבודה הארוכות של פלפלון, יש לו אחריות כלפי הילד וכלפייך. כמה ימים קשים וזה יעבור

 

[שhira]

אצלנו היה הקטע שאני חוזרת לישון

תוך שניה ברמות שלפעמים אנטי היתי מתעוררת בבוקר ושמחה על הלילה השקט ורק כשנכנסת לחדר של הבנות רואה אצל כל אחת 2 בקבוקים גמורים שהמשמעות שקמתי לפחות פעמים אם לא 4 פעמים. ואילו הוא.. יכול להתעורר מזה שקמתי אליהםן ואח"כ לא להרדם שעתיים. ולכן כל השנים אני קמתי ואז.. הוחלט על החלפת הצד והוא קם ולפעמים קשה לו להרדם ולפעמים זה הורס את כל הלילה אבל זה חלק מהתפקיד שלו

 

[h 3]

אז ככה אני... לא מצליחה להרדם חזרה...

אלא אם אני ממש ממש עייפה, מה שקורה לרוב אבל יש לילות... הלילה למשל קמתי אליה ולקח לי אולי שעה לחזור לישון, וזה ממש מבאס... הוא נרדם בשניות, אבל לרוב בכלל לא מתעורר כשהיא בוכה... רק אם אני אעיר אותו... H

 

[נושי 14]

ענק

יכולה לספ לך מה עשינו עם פיצית. פיצית שמהיום הראשון סירבה לישון במיטה\עריסה שלה (5 חודשים ישנה באמבטיה של העגלה וגם זה רק אחרי 4-5 הנחות),התעוררה בלילה טוב לפחות 4 פעמים ואבוי אם היא היתה מתעוררת ואני לא לידה. היינו בטוחים שזאתי לא תישן לעולם. בגיל שנה וחצי החלטנו שדי,עד כאן .אנחנו רוצים לישון כמו בני אדם ועוד לעשות את זה במיטה שלנו (החצי ישן חצי מהתקופה בסלון או שהיינו ישנים לרוחב של המיטה ולא לאורך). העברנו אותה למיטת מעבר בחדר עם אחיה (וכחלק מההחלטה גם אין יותר הנקה בלילה). אבא שלה עבר לישון לידה על הרצפה (אחרי הסלון או המיטה לרוחב זה לא כזה הרעת תנאים) וכל פעם שהיא התעוררה הוא היה לידה. בצורה מאוד מפתיעה היו שלושה ימים יחסית קשים (הייתי בטוחה שהם יהיו יותר קשים) ואחר כך היא הסתגלה וישנה בלילה כמו אחיה (שמגיל 6 שבועות היה ישן 10-12 שעות בלי להתעורר). בקיצור אני חושבת שאתם צריכים להבין שזה שינוי בשבילו ואתם צריכים להיות שם עבורו. אם איתך קשה לו יותר אז שאבא שלו יהיה איתו. אבל לדעתי חשוב באמת להיות איתו ולא לבוא לתת נשיקה וללכת.