אפשר שאלה?

לילי אן

New member
אפשר שאלה?

אני מהמציצים הפאסיביים. אבל יש משהו שמאד מסקרן אותי. אני מקווה שתתיחסו. החוויה של הסשן כל כך חושפנית. אני יודעת שיש המון דברים בגוף שלי שאני מתביישת או לא מרוצה מהם. איך אפשר להיפתח לחלוטין, להרפות את השליטה, כשכל הזמן יש צורך לכסות ולהסתיר. או שלכל העוסקים יש גוף נפלא
?
 
מה הוא גוף נפלא ???

תקן ערוץ האופנה ? החוייה, החיבור, הסאב ספיס, ההתמסרות עוברת דרך ויתור, ותרי על התחושות שלך לגבי עצמך, ותרי על חשיבות עצמית, עצמי את עיניך ותתמסרי, את הגרוע מכל את כבר מעניקה לעצמך , את מתחבאת מהחיים כבר עכשיו בתרוץ של פיגמי גוף, אז מה כבר יכול לקרות יותר גרוע ? ותרי לעצמך רק תרוויחי מזה,,,, בוקר טוב,
 

nerissa

New member
יש גדולים מעט יותר

שחורים. קיבלתי זוג כזה ליום ההולדת. כואבים הרבה יותר מאלה שבתמונה. נורא. אי אפשר להרכיב אותם ליותר מכמה שניות.
 
מצאתי

שהסיבולת לכאב (גם כן בגבולות) תלויה במצב הנפשי, וב"רצון" לספוג את הכאב. התגובה לאותם מצבתי פיטמה ( אני מכיר שחורים גדולים עם "כריות" צהובות ) היו שונות. כאשר היא היתה אחרי כמה גירויי כאב ובסאב ספייס יכולת הספיגה שלה של הכאב היתה רבה יותר. במצב הזה אחריותי (האחריות הדומית ) גדולה משום שהגנת גבולות הכאב שלה אינן מגינות אליה. לאחר הסשן היא סיפרה על עוצמה גדולה של חוייה ושל הגירוי עמוק בעת ישום המצבטים השחורים.
 

nerissa

New member
מסכימה במיליון אחוז

אבל חייבים לקחת בחשבון שאסור לדחוק גבולות קשים תחת ספייס. זה כמו לעשות זאת כשהכנוע מסומם או תחת השפעת אלכוהול.. זה קל לגלוש תחת ספייס ולעשות דברים שבמלוא חושינו לא היינו עושים. לדוגמה - כבר חשבתי בעבר שאולי רק תחת ספייס אוכל לדחוק את גבול הביזאר שכיום אצלי הוא קו אדום ובל יעבר. עד שהבהירו לי שבאותה מידה אני יכולה להתמסטל או להשתכר, להרדים את ההכרה וההבנה ולקפוץ מבניין של עשר קומות. כמו שאמרת, אורי - האחריות כאן היא עצומה דווקא משום שהפיתוי גדול. גם אם זו החלטה משותפת לדחוק גבול רך (כמו זה שתיארת.. גבול של סיבולת כאב) - חייבים לקחת בחשבון את ההשלכות הנפדיות שיגיעו אחרי. וכן - מדובר על השחורים עם "כריות" משוננות שחייבים לשייף כי הן חותכות את העור.
 
הכאב

שאני משיט עליה מעורר בי תחושות חזקות אחרי שאני צובט/מחמם/מזקיף/מכין את הפטמה לקראת האחיזה של המצבט מתעוררת בי התרגשות שנמצאת בסוג של מתאם עם תחושת ההמתנה לכאב שלה. כאשר המצבט מוגש לפטמה ואחיזתי בו משתחררת לאט לאט במקביל להאחוזותו בגופה התרגשותי מתפתחת יחד עם תגובתיה הגופניות השונות. ",,,,,,,,,,סשן כאב" כל "הסט" שתכננתי לאותו הסשן תפוס בגוואה על גופה, כל ניע קטן של הגוף שולח בגופה גלים של תחושות, גלים של כאב, גלים התמסרות. שקט המתוח נכר על פניה חסומי המבט. אני משחרר את ידיה המונפות למעלה על ידי מנוף, ומורה לה ללכת בחלל הסטודיו, ההילוך מושפע מזירמי התחושות שזורמות בגוף. אני מכוון אותה ללכת עלי. שם אני ממתין לה עם נר בוער, היא מתקרבת לאט בחוסר בטחון עד הרגע שבו חום הנר עוצר אותה. החלב החם שמטפטף על גופה הוא שיא חדש. לה ולי.....
 

nerissa

New member
אבל אי אפשר ככה באמצע העבודה!

רשע מה יש? נגמרו התאורים הפולניים? רק ככה????????
 

תבור.

New member
אפשר אפשר ../images/Emo41.gif

תמשיך כך ואפילו תגביר... היא תמיד עושה לנו את זה
באמצע העבודה...
 

nerissa

New member
זהו! אני מתגרשת ממך!

חוצמזה אתה אשם.. כל המצגות האלה מוציאות אותי מאיפוס
 

תבור.

New member
../images/Emo140.gifתשמעי "אשתי"...

פשפשפשתי ופשפשתי וממש לא מצאתי חוזה נישואים אבל אם כבר אני אשם הרי לך עונש ראוי - אני אפסיק לשלוח לך מצגות...
 

אייבורי

New member
מסכים לכל מילה

היופי תמיד נמצא בעיני המתבונן ולכולם יש פגמים פה ושם (חוצמלנריסהסוויטיולי)
 
למעלה