אפשר לשפוך?

[זק המקורית]

שכחתי

פסיק אחרי ה"ולא, זה לא ......"

 

[זואילי]

יפה, בדיוק על זה אני מדברת!

ואולי מרוב שדיברתי אז בכלל לא הייתי ברורה? גם זה קורה לי. או כמו שפרופ' שיף אמר לי פעם, את אמנם מקרקרת כמו תרנגולת, אבל עדיין - הביציות שלך הן לא ביצים של תרנגולת. למה זה קשור? לא יודעת...

 

[קרנון32]

משום מה אני לא מאמינה לכן...

אתן רוצות להגיד לי שכל מה שאנחנו עוברות בגלל המחלה ובעקבותיה אף פעם לא ערער לכן את תחושתן כאישה??? אוי באמת מה קורה לכן? זה לא בושה להודות בכך? לא מאמינה שאני היחידה לא מאמינה שרק אני זו שחושבת שאם אין לי הכוחות מספיק להיות בשביל עצמי קודם כל (נעזוב לרגע את הזוגיות) בתפקוד היומיומי אז זה פוגע לי בערך/דימוי עצמי לא מאמינה שאם אנחנו צריכות לקבל עזרה חיצונית בשביל להביא חיים לעולם הזה לעומת נשים אחרות שמביאות ילדים אחד אחרי השני ללא עזרה, זה לא עובר לכן בראש??? האם אני פחות אישה... נשית... עצם זה שאעדיף לנו לא להיות במחזור ולא להרגיש את מחזוריות גופינו לא מערער אתכן??? אוי באמת אז איפה אתן ברגש כלפי עצמכן אין בעיה להדחיק ולהגיד שלא...זה לא נוגע לכן בנשיות.. ברור שאני אישה נולדתי כאישה וכנראה שגם אסיים את חיי כאישה יש בי אברי מין נשיים (ללא חצוצרה אחת) אני מרגישה מאד נשית ויפה וחזקה ועדינה וכו'.... אבל כן זה נוגע בכל עניין הנשיות (ללא כל קשר לנקיונות הבית) הכל נאמר באהבה

 

[מייקילולי]

התלבטתי אם להגיב...

יכול להיות שאת לא היחידה, אבל יש גם כאן את הצד השני של אלו שלא מרגישות כמוך. אז נכון שעדיין לא התחלתי בנסיונות להרות ואין לי מושג אם תהיה בעיה או לא, אבל אם תהיה בעיה זה לא יערער את הנשיות שלי. ואין פה שום עניין של בושה. זה כמו שתגידי על אותו משקל שבגלל שאין לי בן זוג אני לא ממשת את הנשיות שלי- ולא אני ממש לא חשה כך! אני אישה !וזו אני לטוב ולרע עם כל החבילה (בדיוק כמו שזוזו כתבה). ולגבי המחזור, מאז שקיבלתי לראשונה, שנאתי כל רגע, הרגשתי מלוכלכת ורק חיכיתי שהוא הסתיים - אז לא זה שאין לי מחזור לא מערער אותי לשניה, להפך אני מרגישה אם זה הרבה יותר טוב ואת יודעת מה אוסיף ואומר שאני שמחה שיש לי סיבה רישמית שאני לא צריכה לחוות את המחזור מידי חודש. את יודעת מה מנחם אותי שלפחות אני יודעת אם תהיה לי בעיית פוריות מה הבעיה, מספיק להיכנס לפורום פוריות ולראות הרבה נשים שמנסות להרות ללא הצלחה ואין לאף אחד מושג מה הבעיה, אז לפחות אצלנו יודעים מה הבעיה. אני לא באה להתקיף או משהו, פשוט צרם לי מה שרשמת שאנו מתביישות להודות במשהו שלפחות לגבי אינו נכון.

 

[זואילי]

רק באהבה ../images/Emo24.gif

אני מאמינה לך. למרות שאת לא מאמינה לי. אבל זה לא משנה את העובדה שאני מאמינה לעצמי. ב 100%. מה שעברתי ואני עוברת עם המחלה לא עירער לי את תחושתי כאישה. מחלה מבאסת? כן. אבל אין בי שום בושה במחלתי ובמה שהיא עוללה לי. אין לי גם בושה כשאני מדברת על כל תופעה שהיא, בין אם אני משתפת פה, או מחוץ לפורום - שקשורה באנדו. אני אך ורק בשביל עצמי - קודם כל, ויעידו על כך הבחירות שאני עושה עבור עצמי - יום יום. אח"כ אני עבור הוריי. זאת אני. כל מי שמכיר אותי יודע מי אני ומה הגישה שלי לחיים, וזה מעבר לדיבורים. כי אני עושה רק מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה ומשתדלת שיהיה לי טוב - והכל במסגרת היכולות שלי. אני לא מציבה לעצמי אתגרים מעבר לקצה גבול היכולת שלי כי אני יודעת מי אני ומה אני מסוגלת לעשות ומה לא. ואין לי בעייה עם הלא. הלא, לא ממעיט מערכי. ואני לא משווה עצמי לאף אחד אחר. אני בשום אופן לא פחות אישה אם אני צריכה עזרה בלהביא חיים לעולם הזה. אני אפילו לא צריכה בנזוג בשביל שיהיה לי ילד. אני יודעת מה אני רוצה עכשיו בעניין הזה, ואני אהיה אמא בכל מקרה. עם בנזוג או בלי, עם הריון או בלי. אני צריכה רק לבחור. וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. ואני עדיין הכי אישה. המחזור שלי מעולם לא נתפס אצלי כמשהו שמאפיין את הנשיות. נבר אבר ייחסתי לו חשיבות מלבד נחיצותו בשביל הריון. מהרגע הראשון שקיבלתי מחזור שנאתי אותו בדיוק כמו שאני שונאת אותו היום ואין לי שום בעייה לחיות בלעדיו. כי כשאני לא מדממת אני פורחת. ובגלל שאני מדממת אני חולה. אז בטח שאני מעדיפה חיים נטולי מחזור. ואני לא מדחיקה שום דבר. קרו לי מספיק דברים בחיי הרבה יותר קשים, מסובכים וכואבים מהאנדו. אז אני לא מתעסקת בלחפש את הנשיות כשזה משהו שממילא קיים בי ומעולם לא התערער. את לא חייבת להאמין לי, אבל זאת אני. באמת.

 

[annabell Lee]

../images/Emo190.gifכרגיל אני נגד הזרם-זהירות ארוך..........

כן בהחלט..הרגשתי פגומה..בייחוד שאמרו לי שאני לא יכולה להביא ילדים, בגיל 26, שאפילו לא חשבתי עליהם. הרגשתי שוב פגומה, כמה שבועות אחרי כריתת הרחם, כאשר העובדה הזו חלחלה לי לראש..שבעצם..אין לי יותר רחם. צביטה בלב..עד היום. אבל..בהחלט לא מרגישה פחות אשה, כאשר אני לוקחת עזרה בבית...וגם לא מרגישה חוסר שיוויון או ממעיטה בערכי בהכנת קפה או בלנקות את הבית... הכל בא מהראש. בן זוגי הוא אדם שלא יודע לנקות-ולשם הגילוי הנאות, אציין שהוא גם לא יזהה לכלוך..או אי סדר..פשוט לא מפריע לו. אני גם מכירה זוגות שהם הפוכים לגמרי..היא יכולה לגור על ערימת בלגן שמגיעה עד התקרה והוא ההיפך..אי שיויון או ענין של אופי? אני לעומת זאת-הנסיכה על העדשה...כל פירור על הריצפה גורם לגרוני לשאוג "הבית מזוהם!!"....ובזמנים טובים יותר, היה הפירור הנ"ל גורם להצפת הבית בדליי מים.. היום זה אחרת...לצערי..כי אני מודה..שאני אוהבת לנקות!....גורם לי להרגשת טיהור..ומכורה לריחות חומרי הניקוי (הטובים, לא האקונומיקה)...... א-ב-ל....זה לא קשור להרגשתי כאשה...ואני לא חושבת שזה התפקיד שלי..ושלא בא לי, אז אני לא עושה כלום... שיויון? זה מצב משתנה...כשנולדו הילדים, היה לי ברור שאני קמה בלילה..כי הוא צריך לקום מוקדם למקום העבודה...וממש לא בא לי שהוא יהיה עייף על ההגה...ואם אני בבית..זה בהחלט טיבעי שאני אקום בלילה...ואין לזה בכלל קשר לחלוקת תפקידים של גבר/אשה..אלא להיגיון...אם אני הייתי יוצאת בבוקר-הוא היה קם בלילה. אבל הוא גם מכין לי קפה...לפעמים..אז מה זה אומר? בקיצור...חלוקת התפקידים בבית..היא אכן לא תמיד שיויונית..אבל מכאן ועד הרגשת חוסר ערך, זה משו שמתחיל הרבה מעבר לחלוקת התפקידים הפיזית..זה מתחיל בראש, באופי המעורבים בענין... באופן אישי, אני עושה כמעט הכל בבית..אבל בן זוגי ייפול יתגלגל מצחוק על הריצפה במחשבה שמישהו עלול לטעות ולחשוב שאני "לא עובדת" או "עקרת בית"...יתגלגל? יתפוצץ מצחוק....ברור לו שאני היא העובדת קשה מבין שנינו...וגם ברור לו שהעבודה שלי היא החשובה יותר ואבוי למי שיעיז לרמוז אפילו בצחוק שהשהייה שלי בבית היא "משפילה/ממעיטה בערכי"..להיפך...אני מגדלת את ילדינו ומכינה אותם לחיים..דואגת שיהיה להם, ולנו, קן נעים לגור בו....וזוהי העבודה הכי חשובה שיש...אז רק חסר שמישהו יבוא להמעיט בזה.

 

[galim29]

משהו ממני

זה יישמע מוזר בטח עבורך אבל אני מרגיש הרבה יותר מחוברת לנשיות שלי מאז המחלה. עד שאיבחנו לי הייתי תמיד הבעייתית והמוזרה שלא יודעים מה יש לה כשהכול אמור להיות בסדר. ואחרי הניתוח וההבנה של מה יש לי, אני מרגישה יותר מחוברת לעצמי, לנשיות שלי, יותר מחוברת לנושא החשיבה בכלל על היריון, על זוגיות, על ההשלכות של המחלה לחיים שלי. המודעות לחוסר המחזור בחיים שלי וההשלכות של מה זה עושה לי, הרבה יותר מקרבות אותי ופחות מערערו אותי. אז את רואה? לי זה נותן יותר שליטה ומודעות לגבי עצמי והנשיות שלי שלפני המחלה הייתה קטע רע עבורי. אני הרבה יותר שלמה עם מי שאני (חיצונית ופנימית). אז לכל מטבע יש 2 צדדים והכול עניין של השקפה ואופי וזה מה שיפה - שכל אחת מרגישה אחרת ולפעמים נקודת מבט אחת משנה את השנייה ונותנת כוחות חדשים. כל אחת נמצאת במקום אחר בחיים, ויכול להיות שמחר ארגיש אחרת אבל כרגע רציתי להגיד לך את מה שאני מרגישה ואני מאוד מחוברת ברגש שלי לעצמי. כנ"ל לגבי זוזו שלמדתי ממנה המון... בלי ביקורת או בלי להכעיס ותמיד עם

 

[זק המקורית]

עכשיו תורי אנסה לקצר אין הבטחות.

מבחינתי אני נשית עם ווסת בלי ווסת עם עבודות בית או בלעדיהם.....אבל תמיד שנאתי את הווסת ועכשיו יותר אחרי מה שהיא עשתה לי. עבודות בית - גם אני גדלתי בבית שאמא עושה הכל ....ואבא עובד.....וגם בעלי גדל כך......אבל שנינו לא מתנהגים כך....לפני הגעת הילד...שנינו התחלקנו בהכל......גם עובדים בחוץ וגם בנקיונות הבית.....לאט לאט גילתי שאני שונאת לנקות תריסים / מקרר / שירותים אמבטיה / אבק......אוטומטית זה עבר אליו.....ואני עשיתי את השאר.......ואז נכנס האנדו לחיינו......הכל הוא עשה.......אני התאוששתי מכל הניתוחים......לאחר התאוששות חזרתי לשיגרה עבודה בחוץ....שגם את זה חילקנו.....מכיוון שאני סובלת בחורף והוא אוהב חורף....הוא עובד בחורף אני בקיץ.......ועבודה בבית אני עושה רק דברים קלים ....כי אחרי כל מעמסה אני מדממת....והוא את כל הקשים והכבדים........ובכל התהליך הזה לא הרגשתי פחות נשית .......להפך החצי תמיד נתן לי להרגיש הכי נשית שבעולם גם עם בטן חצויה וסטומה מחוברת אליה....גם ללא שתי החצוצרות וללא שחלה. בהחלט התבאסתי שאני לא יכולה להיות כמו פעם......והרגשתי רע עם העובדה שלא אוכל ללדת ....אבל הבנתי שזה המצב וזה לא פגע לי בנשיות......אז אני אהיה אמא מאמצת .......ונשית לא פחות....מאמא שילדה. הדבר היחידי שפגע לי אז בנשיות זה שרזיתי המון......הגעתי למצב באמת מחפיר ......... כשנכנס הבוביק לחיינו החלטנו שאחד מאיתנו נשאר עם הילד....וזו אני....לא מרגישה שוויתרתי על משהו כאן .....להיפך ניהנת מכל רגע ....שמחה שאני היא זו שמגדלת את הילד שלי ואני מחכנת אותו ולא אף אחד אחר....החצי עובד בחוץ......משתדלת להוריד ממנו כמה שיותר ומשאירה לו כמה שפחות לעשות בבית.....ולפעמים ....שמחה שהוא לוקח קצת את הבוביק ....כדי להספיק דברים ..... היום, היום אני עסוקה בלהיות אמא ושום דבר אחר לא מדאיג אותי..... ובנימה זו חייבת להמליץ לכן על הספר של ליהיא לפיד "אשת חייל"......ספר המתאר איך החיים עם הילדים וכל ההשלכות שמסביב....(וממש אמיתי) אני מאוד אהבתי........

 

[galim29]

מצטרפת לזוזו../images/Emo45.gif

גם לי קשנה להרים דברים כבדים, אני מתעייפת מהר ולנקות זה מתיש מאוד וגורם הרבה פעמים לכאבים. אז למה להתענות? מאז שעברתי לדירה החדשה שלי אנחנו מביאות עוזרת פעם בשבועיים ולא תאמינו אבל לשותפה שלי אין אנדו אבל יש כאבי גב... אז אני נהניית מהחיים הטובים ונותנת למישהו אחר לקרצף את הבית. מה גם שלא מצטיינת בתחום... ולא מרגישה פחות נשית. להיפך...

 

[annabell Lee]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[annabell Lee]

זה היה לזוזו-אמנות השרשור..

 

[galim29]

חייבים לקטר פה.. זה החוק../images/Emo9.gif

הזכרת לי עכשיו חברה טובה מהפורום שלא ממש נמצאת פה בזמן האחרון אבל קיבלה ממני את ההרצאה של החיים שלה + שטיפה רצינית כשהתבאסה שלא מצליחה לנקות את הבית עם כל הכאבים.. לסדר, לבשל, לדאוג לכולם. תבכי... מותר לך. לא הייתי פה בזמן האחרון אז לא זוכרת מה מצבך מביינת בדיקות, הגעה למרפאה בתל השומר אבל אל תזניחי את עצמך ותמצאי את הכוחות להגיע למרפאה כי כאבים לאורך זמן זה ממש לא טוב, לא לנפש ולא לגוף ובטח לא לאנדו, אם זה מה שיאבחנו...

 

[קרנון32]

כנראה באמת שכשחיים

בזוגיות זה טיפה שונה תודה זק על הדיוק

 

[maytalita]

ניק, איך את היום?

מקווה שמרגישה קצת יותר טוב!

 

[הניק שלי זמני]

כל זה בגללי?.. ואוו ../images/Emo12.gif

אז לכל מי ששאלה בשלומי... אני חיה! (ונהנת לקרוא את השירשור שיצא

) הכאבים היום היו ילדים טובים, כמעט ולא הציקו (אם אין ילדים אז נעשה ילדים, לא?

) בסוף המשמרת יצא לי לדבר עם אחת הבנות, מסתבר ששתינו מטופלות עם אותו רופא (והיא עשתה לי "ואוו" בעיניים נוצצות, וכבר "קבענו" שנלך יחד אנחנו והבעלים לכללללל הבדיקות

) אז היה דווקא טוב לפרוק אצלה את הכאבים שהתחילו שוב להצטבר (והיא פרקה אצלי את הכאבים שלה, אירחנו אחת לשניה אחלה חברה!) ולעניינינו

אני טיפוס שלא יכול לשבת במקום אחד כשאני רואה "עבודה", אני לא רגועה כשיש הר של כביסה בסל, לא רגועה לראת את המטבח הפוך (היום הגעתי להחלטה לעבור לחד פעמי עד כמה שאפשר), לא רגועה לראות כביסה לא מקופלת, והשבוע עשיתי את הלא יאמן (שמכתה ח' לא עשיתי) ודחפתי את כל הערמות של הכביסה לארון כמו שהן

בעלי מבין שכואב לי, מבין שקשה לי, אבל לכו תנסו להסביר לגבר למה להכין ביצה קשה זה מה שיפרק אותך סופית

אני כבר יומיים חופרת לו כמה הכאבים איומים וכואבים ומתישים ומעייפים ו............... ו.......... ו.......... היום כשרציתי להתחיל "נאום חוצב להבות" אחר הוא קטע אותי דיי בהתחלה ודיקלם לי את הנאומים של הימים הקודמים

בקיצור... אם הייתי יכולה להעביר לו עשירית מהכאב לדקה אחת זה היה נפלא, אבל העולם רחוק מלהיות מושלם ובינתיים צריך להתמודד עם זה

ולעניין נוסף

קראתי את כל התגובות לעניין הנשיות והשובניזם או איך שכל אחת קוראת לזה... בבית שלי אמא היתה עושה הכל (בהתחשב בעובדה שאבא נכה ואמא עובדת אחה"צ או ערב אז זה נתפס בהגיון בצורה טובה), לא הכרתי משהו אחר. גדלתי, יצאתי, והבנתי שבבית נורמלי עם זוג הורים מתפקדים שניהם אמורים לגרום לבית לתפקד... רק מה? הסקאלה שלנו כנראה קצת שונה... כשדיברתי עם גיסתי שהתרברבה ש"בעלה מפנק אותה" ו"בעלה עוזר לה" שאלתי אותה אם הוא שוטף כלים לפעמים או מכין אוכל או מוריד כביסה.... התשובה המיידית היתה "לא, מה פתאום! הוא עוזר לי- יוצא עם הילדים לטייל" ולא לגמרי האמינה לי שבעלי כן שוטף כלים לפעמים וכן תולה או מוריד כביסה (יש לו פחד בלתי מוסבר מתליית כביסה... עוד לא הבנתי למה...) ומכין אוכל ואפילו עוזר לי לשטוף רצפה אם צריך... אני שחייתי במקום בו אמא עושה הכל וחיה במקום שאשה עושה הכל (ועוד אומרת תודה לבעלה שלקח את הילדים כדי שתספיק לעשות עוד כמה דברים בבית...), אני כן מרגישה במקום מסויים שאמא לא מתפקדת זו פגיעה כלשהי בילדים (הפוטנציאלים, כן, בינתיים יש אפס ילדים ודאגות לשבע השנים הבאות

), כי אני יודעת לאיזו סביבה אביא אותם ובאיזו סביבה יגדלו, וכן חשוב לי שידעו איך מנקים ואיך מכינים, ואיך מנהלים (בקטנה אמנם) משק בית... אני לא רוצה שתהיה לי ילדה שתפחד להחליף נורה או לטפס על סולם, או סתם שיום אחד תעמוד במטבח מול הר של כלים מסריחים ולא תדע איך להוציא את הריח מהם (ותתפלאו, יש כאלו!), אני רואה בזה סוג של עצמאות, ואת הדברים האלו (כמו עוד הרבה דברים אחרים) אני אוכל להוריש להם בצורה האולטימטיבית ע"י דוגמא אישית (שככל הנראה לא תהיה להם...), בדיוק כמו שאמא שלי הורישה לי, ובדיוק כמו שאני רואה אצל חמותי. ולגבי הנשיות- אולי עני עדיין יכולה להתעסק במחשבות כאלו כי אני רק בהתחלה, ואולי בהשך יטרידו אותי דברים אחרים שאני אוכל רק לצחוק על מה חשבתי פעם, אבל אני כן רואה באי תפקוד שלי סוג של פגיעה בנשיות שבי, כי אני אשה, צעירה מאד, (ואפילו מאד מאד), בנות גילי נמצאות כרגע בשיא פריחתן (רובן עדיין לא נשואות, וחלק גדול מהן בשלבי הדייטים וההתאהבויות...) ואני מה? אשה זקנה בת מאה שבקושי מסוגלת להרים את הכלי של הסוכר, שכל דבר כואב לה וקשה לה, אשה זקנה שכבר לא מסוגלת לתפקד בבית... סליחה שאני משווה (ובאמת אין מקום להשוואה, אבל זו הדוגמא היחידה שעולה לי בראש ותסלחו לי כולם), אבל זה כמו אשה שהיו צריכים לכרות לה את החזה... היא נשארה אשה אבל בהרגשה ה"נשיות" איפשהו הלכה יחד עם החזה... טוב, חפרתי מספיק ל12 בלילה

 

[הניק שלי זמני]

יצא ארוך ../images/Emo18.gif../images/Emo5.gif

 

[קרנון32]

בוקר אור ../images/Emo24.gif

טוב... לכל הנשים היפות שהגיבו כאן ונכנסו לשרשור של ניק אני מאד מעריכה אתכן ואת כל מה שאנו עוברות. כנראה שבכל אחת מאיתנו זה נוגע אחרת ומציף דברים אחרים. ניק מאד הזהתי עם מה שרשמת. כנראה שאנחנו באות מבית קצת דומה. וכך חונכתי שהאישה היא זו שדואגת לבית והיא לא צריכה להיות תלויה באף אחד/ת ולעיתים קשה לנטרל את מה שהוטבע מקטנות למזלי בן זוגי מאד מאד עוזר ומנסה לנטרל חלק מהדברים. זואילי בהצלחה בבחירות שלך. לי קשה להיות ולחשוב רק על עצמי... כזו אני... הלוואי ולו קצת הייתי מצליחה

 

[הניק שלי זמני]

צהריים טובים! ../images/Emo24.gif

היום "שוחחתי" עם בעלי (בטוח כמה בנות כאן יזדהו עם ה"שיחה"

) "מה אתה מרגיש?" "מרגיש במה?" "בחיים, ביחס שלך אלי, ביחס שלי אליך" "לא יודע, מה את מרגישה?" "שאלתי מה אתה מרגיש, התשובה שהבאת לא עונה לשאלה שלי" (ככה אני

) "אני לא מרגיש כלום, מה אני אמור להרגיש?"

היום הייתי במיון נשים.. אני כבר לא יודעת אם אני היפוכונדרית או שהכאבים אמיתיים

הרופאה בדקה שתי שניות, אמרה "אין כלום" (לא שמעה אפילו לתלונות שלי

) ושלחה אותי עם הפניה לרופא משפחה

היום לא הלכתי לעבודה, מה שאומר שמחר ביום החופשי שלי אני אמורה לעבוד, כי נראה לי שלאנשים שם למעלה קצת נמאס... אין איזה אחוזי נכות או משהו על הדבר הזה? אני גם ככה מרגישה קשישה שצריכה את הפיליפינית הצמודה שלה

 

[מייקילולי]

מה עם משככים?

תתייעצי עם רופא המשפחה על משככים חזקים.

 

[הניק שלי זמני]

חזק יותר מאיבופרופן פורטה?

היא אמרה שזה "אולי" דלקת בשתן (ובכלל כעסה שבאתי אליה ולא לרופאת משפחה

) טענה שהבדיקות בקופ"ח של האחיות לא תקינות ולא מדוייקות (מישהי הבינה? אני לא..) ושלחה אותי להמשך בדיקות... אני לא יודעת מה זה, אני יודעת שזה "כאבי מחזור" שמלווים אותי כל החודש, בתוספת של כאב חדש שהגיע לביקור והפעם הכאבים לא מרחמים עלי וכבר לא נבהלים מהאיבופרופן פורטה... האנדו יכול להיות גם בטיפול (פיקוח) של רופא משפחה? או רק רופא נשים/פריון? (בלי קשר לטיפולי פוריות שאנחנו בתחילתם..)