אפשר לשפוך?

[הניק שלי זמני]

אפשר לשפוך? ../images/Emo7.gif

תחילת השבוע הסתמן בצורה טובה, הכאבים פחתו, המשמרות בעבודה היו נוחות מאד, סוף סוף הצלחתי "לנוח" מהכאבים... אתמול הייתי אצל חמותי, "בסך הכל" קיפלתי כביסה, ו...... שוב הם חזרו!

הבטן, הגב, הרגליים........

למזלי היו גם 2 הגיסות שלי כך שבמטבח לא הייתי נחוצה... אז ישבתי (וקפאתי!! כולם התעלפו שם מחום ולי פתחו מזגן ותנור 2 ספירלות צמוד לרגליים

) אחרי האוכל עוד ישבנו, דיברנו, צחקנו... הדעתי הביתה במצברוח של "לנקות גם מתחת לבלטות" (אתן לא רוצות לדעת איך נראה מטבח ששבועיים לא נגעתי בו בצורה מסודרת, או ערמות כביסה שאין לי כח אפילו להתחיל איתן

) אז הכנסתי בגדים למכונה, תליתי כביסה... ו... הופ! נגמר הכח! הרגשתי כאילו יום שלם עבדתי ללא הפסקה!! עמדתי במטבח, עייפה מכאבים, ופשוט התחלתי לבכות

אין לי כח יותר!! הכאבים האלו מתישים אותי פיזית ונפשית!! אני לא ישנה בגללם בלילה, אני לא מתפקדת בגללם ביום, אני לא מכירה את עצמי!! ומשככי כאבים עוזרים, אבל לא לנצח (ולא משפרים לי את השינה..) הבית שלי קיבל צורה של ארוות סוסים, שלפעמים אני מרחמת על בעלי שצריך לגור בבית כזה

להזמין עוזרת לא בא בחשבון- המצב הכלכלי לא מרשה (כמו שלא מרשה עוד הרבה דברים אחרים..) היום אני צריכה לעבוד, אבל עם כאבים כאלו וחוסר חשק כזה... מי בכלל רוצה לצאת מהמיטה! (ואין אף אחד שיחליף אותי, כי בשבת צריכים את כולם

) בכיתי בלילה, בכיתי בבוקר, בוכה עכשיו... והכאבים?... לא מתרשמים... אין בהם רחמים... אני מרגישה מפורקת

 

[אניש קאפור]

ליבי איתך

אני רק יכולה להציע לך מה שאני עשיתי, בעקבות התקף הכאבים האחרון שלי, החלטתי לקחת את העניינים לידיים ולעשות מה שצריך. זה קשור לתזונה. זה לא קל אך מתגמל ביותר. אם תרצי עוד פרטים את מוזמנת להשאיר לי מסר. תרגישי טוב במהרה, אניש.

 

[קרנון32]

תרגישי טוב ../images/Emo201.gif

אני מצטערת שאני לא זוכרת... היית כבר בתל השומר לבדיקה? מה הציעו לך? הכאבים שלך מאד מוכרים והחוסר כח... ליבי איתך

 

[הניק שלי זמני]

תודה, קרנון!

עדיין לא הייתי בתה"ש, הכל עוד בגדר "חשדות" שמבוססים יותר מידי

כולי תקווה שהיום אצליח לתפוס את הרופא שלי ולבקש ממנו להכין תקציר או הפניה לתה"ש... (אחרת מה הוא אמור לעשות עם החשד הכבד הזה?)

 

[הניק שלי זמני]

בוקר טוב, אניש!

ביום יום אני משתדלת להקפיד על התזונה פירות הדר כבר כמה שנים לא אוכלת (קישרתי אותם לכאבי בטן, מה שמסתבר כנכון|!!) קופאין וחלב בכל מקרה הייתי נמנעת בתקופת הדימום ושבוע וקצת לפני אז השינוי הוא לא משמעותי כ"כ (השינוי נמצא בלחם שגם אותו אני לא כ"כ אוהבת) אבל כשהולכים להתארח, והאוכל הוא דגים מטוגנים ופיתות (כי אי אפשר להקים ארוחה מתבולי וחומוס...), מה אני אמורה לעשות? לשקוע באורז שלי? לשכנע מישהו להדליק לי מנגל בחוץ כדי לאכול דגים לא מטוגנים בלי פיתות? (ובחיי שהשתדלתי לא להתפרע, ולאכול עד שארגיש "לא רעבה"...) זה מתגמל, כן, אבל על כל דבר קטן אני משלמת ועם ריבית גבוהה

 

[דוביבי35]

זה כל כך מוכר שזה כואב

אני קוראת את מה שאת מספרת ואני מזדהה איתך לחלוטין. גם בכל מה שקשור למצב של הבית. גם אני במצב של חוסר יכולת מוחלט לתפקד ואני לאחר החזרת עוברים. מרגישה לא משהו ונראה לי שזה לא הולך להיות אופטימי. חשוב לא להיות בלחץ (אני מדברת גם אל עצמי) תרגעי, תנסי להירגע, קחי לך פסק זמן מהעבודה ותארגני את עצמך. אני תמיד אומרת שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות. תפסיקי לשפוט את עצמך לחומרה, תבקשי עזרה אם את צריכה ומניסיון אני אומרת כשבית נקי גם מרגישים אחרת. קחי לך יום-יומיים של מנוחה, תורידי את "הראש" תחכי שהגל הזה יעבור והכל יהיה בסדר.

 

[הניק שלי זמני]

דוביבי

הכאבים והלחץ זה לופ שלא נגמר... כואב לי, אני נלחצת, כואב יותר, אני נלחצת יותר... אני דיי קרובה להעיף סטירה לכל מי שאומר לי "תפסיקי להלחץ"

(לא, לא לך, את חמודה!

) לפני שבועיים כמעט ולא הייתי בעבודה (הכאבים..), רוב הבנות שם מבינות גם אם לא כולן יודעות מה יש לי, והן באמת מקסימות, אתמול גם ניגשה אלי מישהי ואמרה לי שאם אני צריכה עזרה, החלפה במשמרות... אז אגיד לה והיא תחליף אותי בשמחה אם היה תלוי בי אז בכלל לא הייתי עובדת... אני לא יכולה להחסיר יותר מידי, גם בגלל המעמסה שאני יוצרת (ויש גבול לכמה אני יכולה ליפול לנטל על כולם, זה לא לשכת סעד) ובעיקר כי צריך פרנסה לבית... היום אמרתי לבעלי שברגע שהמצב יאפשר אני מכניסה עוזרת בית (שזה מאד מאד לא מקובל במקום בו אני גרה), שתעשה את הנקיונות ה"גדולים" וקיפול כביסות (לא יאומן, אבל בקיפול אני מתפרקת לחתיכות) כמובן שהשאלה שלו היתה "וכשיהיו ילדים, מה תעשי אז?" מה אני עושה? אני מזמינה עוזרת בית פעם בשבוע! דוגמא רעה לילדים הפוטנציאלים, אבל זה מה יש

עד אז אני אעשה את המקסימום שאני יכולה, בעלי גם יעזור לי כשהוא יכול ובמה שהוא יכול השבוע חמותי ואחיותיה אמרו שיבואו אלי, ואני כבר במצב שלא איכפת לי איך יראו את הבית... מי שרוצה- שיבוא ויתמודד עם הזוועה

אני מרגישה כמו באוניה שנקלעה לסערה... ממש כך! רוצה רק לצאת משם ולהגיע לחוף שקט ויציב...!

 

[דוביבי35]

את חייבת לקחת נשימה אחת ולהירגע

יקירתי אני איתך, מבינה אותך מאוד אבל לפי מה שאני קוראת אני חושבת שאת שופטת עצמך לחומרה. את לא מפרגנת לעצמך מספיק, את חייבת לדאוג לחזק את הזוגיות שלך זה מאוד חשוב במהלך של טיפולי פוריות. זה לא קל אני יודעת. גם בן זוגי שאל אותי וכשיהיו ילדים מה תעשי? תנסי להסביר לו שהרוגע והשקט הנפשי מאוד חשובים בזמן טיפולים. תנסי לרתום אותו לעזור לך. ומה שאני חושבת שאת צריכה לצאת קצת מהבית לאיזה פסק זמן נעים ושקט עם בעלך. סעו למקום נחמד אפילו קחו לכם יום אחד לאיזה טיול על חוף הים או משהו כזה. דרך אגב אני ממליצה לך על דימיון מודרך. מניסיון אישי זה מאוד עוזר. יום קסום שיהיה לך

 

[זואילי]

מ'זתומרת "לא מקובל"

ולמה עוזרת זה "דוגמא רעה"? כשראיתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי לנקות את הבית - הוספתי עוד שעת עבודה כדי לממן עוזרת... בהתחלה זה היה פעם בשבועיים. היום פעם בחודש. אם זה מקובל או לא - לא ממש אכפת לי. זה משהו שאני לא יכולה לעשות אז אני משלמת ממיטב כספי בשביל זה. וזה לא צריך להיות משנה לאף אחד שלא גר איתי בבית. וכשיהיו ילדים - על אחת כמה וכמה... אם יש מקומות בהן את יכולה להקל על עצמך - תעשי את זה.

 

[קרנון32]

זואילי אני איתך!

לפני שעברתי את הניתוח היו לי תקופות מאד מאד קשות של כאבים שהייתי ערה רוב שעות הלילה וביום עובדת והייתי מגיעה הבייתה ללא כוחות בכלל!! וכן הייתה תקופה שנעזרתי בעוזר פעם בשבועיים! לא היה אפשר אחרת. היה לי מאד קשה עם זה, נפשית, מה זה אומר עליי כאישה. אני לא מתפקדת? הדבר הנורמלי ביותר שאישה צריכה לדאוג לניקיון הבית שלה... מסתבר... גם אני לא נורמלית... אנדומטריוזיס... לא קל יש הרבה קולות ששופטים ומבקרים, צריך להילחם עם זה יום יום. אל תחמירי עם עצמך ואם את צריכה חיזוקים אנחנו כאן.

 

[זואילי]

אבל סליחה...

למה נקיון הבית הוא חלק מהווייתה של אישה? אם קשה לי לנקות את הבית - מה בין זה לבין הנשיות שלי? למה, גבר שחי באותו בית לא יכול לדאוג לנקיונו?? אצלי אמנם הבית נטול גבר, אבל אם היה - אז אין לי ספק בכלל שהייתי מעבירה לידיו את תליית הכביסה ושטיפת הכלים כי זה מה שנותר לי אחרי עבודת העוזרת. וסביר להניח שהוא גם היה מסדר בגדים בארון, כי גם אם אני כבר מקפלת - הם לעולם יהיו פזורים בכל חדר בבית. בבית שאני גדלתי בו - ההורים שלי, שניהם עשו יחד את כל המטלות בבית. אף פעם לא ראיתי את אמא שלי דואגת לזה לבדה. אני מניחה שבגלל זה הדעה שלי ככה בנושא.

 

[מייקילולי]

../images/Emo45.gif

גם אני ממש לא מבינה למה ניקיון הבית הוא תפקידה של האישה... חשבתי שהתקופה הזו כבר חלפה...

 

[קרנון32]

בנות להירגע!!!

לא יעזור כמה שננסה להיות שווים יש הבדל בין גבר לאישה! וכן בעלי עוזר לי ושוטף כלים ומבשל ומוריד זבל ומנקה את הבית ועושה קניות ומחליף מצעים ועוד הרבה דברים זה עדיין לא משנה את העובדה שאישה בכל זאת היא זו שדואגת יותר לבית. היא זו שמעצבת את הבית ומיפה אותו. וגם זה חלק מקיומנו ואני לא מתביישת על כך. מספיק עם הניסיון הדל הזה בלהיות שויים כי זה לא כך מציאותית. מייקי בן זוגך הוא זה שמנקה/דואג לניקיון הבית ? וחוזרת ואומרת בעלי עוזר לי המון....

 

[מייקילולי]

קרנון

אין לי בן זוג... יש לי עוזר שדואג לנקיון ובזה שאני משלמת למישהו שינקה לי את הבית אני לא מרגישה פחות אישה להפך!. אני ממש לא מאמינה שזה התפקיד של האישה כמו שאני לא מאמינה שתפקיד האישה הוא לבשל וכו'.

 

[מייקילולי]

קרנון

אין לי בן זוג... יש לי עוזר שדואג לנקיון ובזה שאני משלמת למישהו שינקה לי את הבית אני לא מרגישה פחות אישה. אני ממש לא מאמינה שזה התפקיד של האישה כמו שאני לא מאמינה שתפקיד האישה הוא לבשל וכו'.

 

[זואילי]

איך חרגנו מהשירשור....../images/Emo13.gif

אני מסכימה שיש הבדלים בין גבר לאישה, ונכון שלעצב את הבית וכו' זה הרבה מאוד מהצד של האישה, אבל אם יש דברים שאני לא יכולה לעשות בבית, אני לא חושבת שזה ממעיט מערכי כאישה. לזה התכוונתי בהקשר לתחילת השירשור. בשורה התחתונה, בגלל שהאנדו מצריך ממני להוריד הילוך בכל מיני תחומים - אני אמצא פיתרונות כדי להקל על עצמי. ללא רגשות אשמה. החל מהבחירה שלי לעבוד במקום בו אני עובדת ועד ללקחת מישהו שינקה עבורי את הבית.

 

[קרנון32]

אוקי

אני אסביר אות עצמי יותר... בהתחלה יש כאבים אח"כ עייפות אח"כ קצת באסה ואח"כ אין כוחות לנקות ואח"כ יש בעיות רפואיות ואח"כ ניתוח ואח"כ בעיות פוריות אצלי זה נוגע מאד בעצם היויתי אישה .... במובנים העמוקים של מעבר לקחת סמרטוט ולשתוף את הרצפה ולהתחלק בכך עם הבן זוג

 

[זק המקורית]

לניק ולבנות

ניק תלכי לבדוק את ה"חשד" תני לעצמך תשובות.....וטיפול. להמשך השירשרו נוטה להסכים עם זואלי אבל חייבת להוסיף שזה לא שחור לבן... כשחיים בשניים זה לא כמו לחיות באחד......הכל משתנה ......ובמיוחד כשנכס אנדו לחיים .......ועוד יותר כשבאים הילדים. כשאת חושבת שהחיים ביחד צריכים להיות מלאי שיתוף.....מה קורה עם החצי שלך מגיע עם מערכת חשיבה אחרת אבל בכל השאר את מאוד אוהבת ומעריכה אצלו .....מה אז? תשברי את הכלים....כי הוא לא שוטף אותם? מייקי כל אחד חיי את מה שהוא מכיר למד חונך ומאמין ....קבלי וכבדי.....אין כאן עניין של תקופות. אני אישית לא הכנסתי עזרה הבייתה עושה מתי שיכולה ובמגבלות הכוח...האיש עושה איתי....היכן ומתי שצריך.

 

[זואילי]

טוב, נמשיך לגלוש...

קרנונית, את מדברת על ההוויה הנשית שלך ומתארת מסלול שמביא אותך לשאלה של "מה זה אומר עלי כאישה" (כפי שרשמת למעלה). וניק כותבת שהיא מרגישה שהיא "מעמסה" ו"דוגמא רעה לילדים הפוטנציאליים" אם אין לה כוח או יכולת לדאוג לבית. אני מסכימה עם דוביבי שאמרה לניק לא לשפוט את עצמה לחומרה, ואני יוצאת פה בקריאה פלצנית ונורא פמיניסטית (ואני ממש לא רואה בעצמי פמיניסטית!) לכולנו – אנחנו לא פגומות! גם אם אנחנו מקטרות וגם אם קשה לנו קצת יותר, וגם אם אנחנו בוכות, וגם אם כואב לנו... כ"כ כואב – זה בסדר וזה מותר, אבל בל ניתן לזה לערער אותנו כנשים / לערער את הנשיות. וזה בעניין הנשיות בשירשור הזה, ואני כמובן מדברת עכשיו רק על עצמי - גם אם אני עייפה או כואבת, גם אם יש דברים שאני לא יכולה לעשות, גם אם יש לי בעיית פוריות (וככל הנראה יש לי..) - אני חיה בשלום עם הנשיות שלי כי אני מי שאני. האנדו לא עשה אותי פחות אישה. (וזה בלי קשר לתיאוריית החייזרים שלי... אבל ההערה הזאת היא סתם, בשביל אנאבל

). ולעניין הזוגיות שאת וזק כתבתן, בוודאי שהרבה משתנה בתוך זוגיות בכלל ובפרט זוגיות שיש בה אנדו. חייתי גם בשניים טרם אובחנתי (ואז לא היה לי הסבר ללמה אני ככה) והיום אני חיה באחד. רק שבמקרה שלי - היום - כל הקלפים כבר פרוסים מראש על השולחן. what you see is what you get. החל מהאנדו שכבר עמוק בחיי, עבור בזה שאני לא זאת שמנקה את הבית (לצורך העניין), ועד לילד שאני מתכננת לבדי טרם הכניסה של בן הזוג העתידי אלי הבייתה

אני את הכלים והמוסכמות החברתיות שברתי כבר מזמן. (ואם בן הזוג העתידי לא ישטוף את הכלים אז אני אזמין את ארץ דמיוני שנורא אוהבת משום מה לעשות לי כלים בבית) ייתכן ובגלל זה היום עודני נטולת בנזוג. אבל כל הנ"ל שהזכרתי, זה מבחירות שלי, שלא ממעיטות כהוא זה מהנשיות שלי.

 

[זק המקורית]

ושוב

שום דבר לא ימעיט מהנשיות שלנו ....לא האנדו לא הכלים ובטח לא הספונג'ה........גם אם נפגעה הפוריות נשאר נשיות.... בעניין הזוגיות בכלל אין שחור לבן.....יש הרבה אפור והרבה פשרות....ולא משנה איזה קלפים יהיו על השולחן. זה שאני עושה את הספונג'ה והכלים לא הופך אותי לפחות נשית.......וזה שאני חולה באנדו שקטל את הפוריות שלי לא הופך אותי לפחות נשית....ובטח לא לפגומה.....ובכל זה אין קשר לפמיניסיטיות... כשבוביק הגיע החלטנו שאחד מאיתנו נשאר איתו בבית לפחות לשנתיים הראשונות ......אני נשארתי.....עם בוביק ועם רוב מטלות הבית......ולא זה לא הופך אותי לפחות נשית......יותר עייפה אך תמיד אישה.