אפשר גם?

r a a a m

New member
אפשר גם?

בין שוטטויות בתפוז מצאתי את הפורום הזה שנראה לי מתאים לי מאוד... אני בת 25, לפני כשנה עברתי שינוי מאוד גדול בחיי ואחרי המון תהליכים פנימיים (שעדיין מתרחשים) אני אדם שונה ממה שהייתי לפני השינוי. חיפשתי לי פורום שמבינים את זה ורואים גם את הדברים החיוביים והטובים בחיים ולא רק את השחור והרע... אשמח לענות על כל שאלה
 

r a a a m

New member
תודה../images/Emo13.gif

הפחד הכי גדול שלי??? מממ... אני מניחה שאחד הפחדים הגדולים שלי הוא שאני לא אצליח לצאת לגמרי מההשלכות הבריאותיות של התאונה שעברתי לפני כמה חודשים.
מה אני אוהבת בי? רק השנה למדתי באמת לאהוב את עצמי ולהיות שלמה עם עצמי ומה שאני הכי אוהבת.. ממ.. אולי זה שאני עולה ועושה לי טוב לעזור לאחרים (אבל רק אם אני באמת מצליחה לעזור..) שאלות מעולות!
 
אהלן רם, ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

בא לך לספר מהו השינוי הגדול מאד שעברת לאחרונה? ולמה?
 

r a a a m

New member
אני אשמח, זה יהיה קצת ארוך..

כל חיי אפשר להגיד שדי ביטלתי את עצמי. היו לי חלומות שתמיד נשארו אצלי בגדר חלום בלתי מושג, חייתי את חיי למען חברים שלי וסביבתי הקרובה ואף פעם לא שמתי את עצמי במרכז. אף פעם לא הייתי באמת מאושרת כי בעצם לעולם לא ממש הקשבתי לעצמי, וכך תמיד הייתי במצב בו יש כמו עננה שחורה שמעיבה על השמחה והאושר שלי. כך הגעתי למצב שהייתי במערכת יחסים של שנה וחצי שלא רק שלא התאימה לי בשום רמה- גם ידעתי את זה והרגשתי שלא טוב לי במהלך רוב הקשר.. השיא היה כשפשוט עברנו לגור יחד בעיר מרוחקת ממקום מגוריי ומהעולם שלי ופשוט סבלתי... יום אחד, אחרי כחודשיים של מגורים משותפים חזרתי מהורי לדירה שלנו וכבר הייתי נסערת (מיותר לציין שבמשך כל התקופה של הקשר הייתי עצבנית, מבואסת וקצרת סבלנות) ונכנסתי לדירה בוכה ומשם למיטה- בוכה... ואחרי 3 שעות של בכי שבמהלכו פשוט חשבתי עם עצמי איך הגעתי למצב הזה ומה נסגר איתי, הגעתי למסקנה שאני בנקודת שפל הכי נמוכה שאי פעם יכולתי להגיע, שרע לי בכל אספקט בחיים שלי ושהגיע הזמן שאני אתחיל להתייחס לעצמי ולהקדיש לעצמי תשומת לב. הצעד הראשון שעשיתי היה כמובן להיפרד... אבל הכי חשוב- הצעד הראשון מבחינתי היה הרצון האמיתי שלי לשנות (כי כל החיים לא היה לי טוב וכל הזמן אמרתי שלא טוב לי אבל אף פעם לא היה לי אומץ באמת באמת להתמודד עם הדברים ועם החיים ודי נתתי לחיים לקחת אותי במקום להוביל אותם בעצמי...) ואז, בעזרתה של בת דודתי היקרה (שאולי גם תצטרף לפורום בעצמה) התחלתי את התהליך הארוך של השינוי. היא מתקשרת ומטפלת ברייקי, הקשיבה לי והדריכה אותי ולא נתנה לי להרים ידיים גם כשהיה לי קשה וגם ברגעי משבר. היא לא ויתרה לי ולא נתנה לי לותר על עצמי ומכאן בעצם התחיל השינוי. התחלתי להקשיב לעצמי- מה אני רוצה, מה השאיפות שלי, מה מעניין אותי- ופשוט התחלתי לנתב את החיים שלי לפי מה שמתאים לי ומה שעושה לי טוב. היום אני אני פשוט נמצאת במקום אחר לגמרי. ועברתי כ"כ הרבה שינויים שזה נראה כאילו עברו אלפי שנות אור מהפרידה הזאת והיא בעצם הייתה ב26.12.2005- היום בו התחילו להשתנות חיי.. זה על קצה המזלג מה שעברתי בשנה האחרונה וטיפונת רקע.. תודה למי שקרא עד כאן
 

ע ו פ ר ה

New member
../images/Emo24.gifברוכה הבאה

גם לפורום וגם לחיים עם שינוי. זה תהליך לא פשוט אבל שווה שווה שווה. תראי איזה יופי שזכית בבת דודה כזו נפלאה. באהבה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 

r a a a m

New member
תודה רבה!

אני מקווה שהיא תחליט גם להצטרף לפורום הזה, אני חושבת שהיא תמצא פה המון שפה משותפת והבנה!
 
שמחתי לקרוא../images/Emo24.gif

מאז ומתמיד בירכתי על שינויים יזומים כאלה, שנעשים מתוך מודעות מלאה והקשבה לעצמנו. נפלא לקרוא אותך, והנה עוד שאלות - קצת עמוקות. אם לא נוח - לא חייבת לענות....
מה זה מבחינתך "ביטול עצמי"? במה זה מתבטא הלכה למעשה?
צייני לפחות שני דברים שהיה לך קשה להתמודד איתם, והיום הם פתורים מבחינתך.
איך את מבטאת אהבה עצמית?
למי את זוקפת את הצלחתך, לדודתך שסייעה לך? אגב...
דודה... נשמח לצרף אותך ל
המקסים שלנו
 

r a a a m

New member
אשמח לענות

מה זה מבחינתך "ביטול עצמי"? במה זה מתבטא הלכה למעשה?
ביטול עצמי מבחינתי זה בעצם פשוט לא לחשוב על עצמי בכלל, זה מתבטא למשל בכך שהייתי זמינה 24 שעות ביממה לכל הגחמות של חברים שלי והייתי מיד עוזבת כל מה שתכננתי או עשיתי אם מישהו רק צייץ. לא הייתי מעיזה בכלל לחשוב על באמת לנסות ולהשיג את החלומות שלי (שאגב בדיעבד הם אפילו לא היו כ"כ קשים להשגה..), התפשרתי על הכל כי לא העזתי לחשוב שמגיע לי באמת מה שאני רוצה... צייני לפחות שני דברים שהיה לך קשה להתמודד איתם,והיום הם פתורים מבחינתך.
לא קל להתמודד עם שינוי באופן כללי, במיוחד לא שינוי רציני כמו שאני עברתי. הדבר הכי קשה אני מניחה היה בעצם לותר על החיים הקודמים שלי, על הרחמים העצמיים, על תחושת המרמור והעצבות. בעצם מחיים שלמים של חוסר מעש עצם ההבנה שהחיים הם בעצם בידיים שלי בלבד ולי יש את הכוח לשנות אותם כמעט לכל דבר שארצה היא הבנה שקשה מאוד לתפוס. אני מודה שאחרי שבאמת הבנתי את זה נהיה לי הרבה יותר קל... איך את מבטאת אהבה עצמית?
מבחינתי אהבה עצמית זה קודם כל להאמין שמגיע לי מה שאני מאחלת לעצמי. מגיע לי שיהיה לי טוב, מגיע לי להיות מאושרת. אני מניחה שכל חיי ביטלתי את עצמי מתוך האמונה שלא מגיע לינ ולאט לאט אני לומדת לקבל את זה שכן מגיע לי
למי את זוקפת את הצלחתך, לדודתך שסייעה לך?
את ההצלחה שלי אני זוקפת לזכותי כי אני מאמינה שאף אחד לא יכול לעבור שינוי (קטן או גדול) בלי הרצון והמוטיבציה לעשות אותו. אבל אני נותנת המון המון קרדיט לבת דודתי שתמכה, הקשיבה והדריכה אותי בכל הדרך!
 
תשמעי... תראי...../images/Emo24.gif

אני פשוט מאוהבת בך
אהבתי כל מילה שכתבת ואפילו הזדהיתי עם לא מעט... אהבתי את ההגדרות שלך לביטול עצמי ולעומת זאת לאהבה עצמית.. בעיקר ל"... קודם כל להאמין שמגיע לי מה שאני מאחלת לעצמי..." אני מוקסמת
. לא יודעת בת כמה את, אבל נדמה שנכונה לך דרך נפלאה לצלוח בה את החיים. יישר כוח!
 

r a a a m

New member
../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif

אני בהחלט חושבת שכדי שיאהבו אותי וכדי שאצליח בחיים ובמה שאני רוצה אני צריכה קודם כל להאמין שמגיע לי... ואגב- אז זה אני זוקפת לזכות בת דודתי שהנחתה והדריכה אותי עד הלום (ועדין..) ואני בת 25, גם היא (קטנה ממני ב4 ימים) אני שמחה שהזדהית עם מה שכתבתי- זה בדיוק המקום שחיפשתי- אנשים שמבינים על מה אני מדברת ולא מפחדים מהמילה שינוי... אני מאחלת לך אושר עילאי
 
שינוי מעצם היותו../images/Emo24.gif

די מפחיד את רובנו, ולא רק משום שהתוצאה לא תמיד ברורה מראש. אז כן אני מסוגלת להבין את זה, אבל יחד עם זה אני מברכת על שינויים, כי מבחינתי - החיים עצמם הם שינוי אחד גדול שמתבצע מרגע לרגע. שום דבר לא נותר כפי שהיה לפני רגע, ולכן.. אני מאמינה בליהנות עד כמה שרק ניתן מכל מה שמזמנים לנו החיים. ברוכה את
 

r a a a m

New member
אני מסכימה איתך לגמרי!

אני כרגע מתרכזת בלעשות מה שטוב לי ולא רק מה שעושה טוב לאחרים... אין ספק שזה שווה את כל התהליך הקשה של השינוי...
 

Yoko Nakajima

New member
וואו.

כבר מההודעה הראשונה שכתבת כאן התחלתי להזדהות (אמנם הגיל שונה, אבל ההרגשה דומה)... רוב החיים שלי עברו כשהייתי במקום מאוד חשוך.. ובכלל, מתוך רצון להיות בנאדם טוב הסכמתי לעשות יותר ממה שהייתי אמורה לעשות בשביל אנשים אחרים שחלקם לא העריכו אף פעם את העזרה שלי, להיפך. עברתי כמה וכמה משברים עד לפני שנה, אז כנראה היה המשבר הכי גדול ועמוק כי בו לראשונה לא ידעתי מי אני והגעתי לנקודה הכי נמוכה בחיים שלי. ובאותה נקודה מישהו נזכר לבוא ולהכאיב לי עוד יותר. בתקופה הזו כנראה גם כתבתי הכי הרבה. אפילו התחלתי לאבד אמונה באלוקים, שהרי אותה אמונה מנעה ממני לעשות מה שנראה כמפלט אחרון. לפני כמה שבועות זה סוף סוף הכה בי, שלאחר שאיבדתי את האמונה שלי ואת כל שאר הסיבות לחיות- הדבר שהציל אותי היה החינוך שקיבלתי מההורים. רק עכשיו, שנה אחרי, הצלחתי לפענח מה פשר ההרגשה שמנעה את הבלתי נמנע ונתנה לי תקווה: אני מיוחדת. ההורים תמיד אמרו שאני מיוחדת. וחכמה. ומוכשרת. ושאוכל לעשות בחיי כ-ל מ-ה ש-א-ר-צ-ה.... וכל פעם שמישהו היה אומר לי שאני יכולה להצליח, פתאום הייתי מצליחה. מצד אחד זה יצר מפלצת של פרפקציוניזם מופרז ותרם מאוד להיווצרות המשבר שככל הנראה נבע מאותה אישיות מוזרה ויותר מידי "מיוחדת". אבל זה גם חיסן אותי. היום אני נמצאת במקום שונה לגמרי. מאז המשבר אני הופכת מאושרת יותר ויותר מידי יום. נראה לי שזו הפעם הראשונה שבאמת למדתי להעריך את החיים. אולי גם בגלל זה התקופה שהייתה אחרי המשבר הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי קשה את כל הקטע של השואה..זה מעולם לא נראה איום ומזעזע בצורה כזאת לפני כן. אז לכל אלו שלא "מצאו את האור" עדיין- אפשר להיות מאושרים. פעם לא האמנתי בזה, חשבתי שאנשים מאושרים הם אטומים כי אין להם צלקות. ואני לא יכולתי להיות מאושרת כי הפצעים לא הגלידו. אבל היום אני חיה... אני מחייכת באמת, וכשאני הולכת לישון אני גם מחייכת. אני אוהבת את עצמי, ואת כולם. אפשר להגיד שאני נמצאת באיזו שהיא אופוריה תמידית, והדבר היחיד שמאיים עליה הוא הפחד לשכוח את דבר הצלקות שלי- לצד הפחד לחיות אותן מחדש.
 

r a a a m

New member
אני לא חושבת שתשכחי

את הצלקות שלך כמו שלעולם לא תשכחי מאיפה באת ומה העבר שלך... אני מאמינה שכל דבר שעוברים בחיים הוא שיעור וצריך ללמוד ממנו ולהמשיך הלאה... אם תשכחי את השיעור- לא ממש תוכלי להמשיך כי תמיד תחזרי על אותה טעות לא? אני חושבת שהחוויות שאנחנו צוברים בחיים מעצבות אותנו למי שאנחנו והיופי והחכמה בהכל היא באמת לדעת להוציא מכל חויה כזאת את השיעור ולנצל אותו להמשך חיים שיהיו מאושירם... לכן אנשים מאושרים הם לא אטומים- נהפוכו- הם פשוט חכמים כי הם יודעים למה להתייחס ולמה לא בחויות שהם עוברים...
 
raaam

הכרתי את הפורום הזה בהמלצת מישהי חכמה, אני חושב שלמדתי מימנה די הרבה ואשמח מאוד אם אלמד מימנה גם בעתיד
 
למעלה