להבנתי. זה השוט של בן משה כנגד בעלי האג"ח. הוא ביקש לפני כמה שנים שהוא ישחרר את המאה מיליון פלוס כל פירותיהם שהושקעו בניירות ערך על פי בחירתו לעצמו קרי לא לעמוד בחוזה הרכישה שחתמו חברות בשליטתו ולא לאבד את הכסף והוא בתמורה ישחרר את הכמה מאות מיליונים ששכבו שנים בפקדונות ללא ריבית ונשחקו אינפלציונית. עד כמה שאני זוכר המוסדיים דחו את הצעת הכניעה הזו והלכו לאפיק משפטי שכבר מתקיים במתכונות שונות כבר כמעט עשור. אין ספק שבן משה בסיפור הזה להבנתי "דפק עד העצם" את בעלי אגח אפריקה. גם חתם חוזה שלא עמד בו. גם קיבל עוד ועוד דחיות. לכש הנושים פנו למכור את הנכסים למשהו אחר לאחר שהבורסות "טסו" כמה שנים וכל הנכסים עלו. בן משה לא רק שדרש את המאה מיליון ופירותיהם אלא גם כמה מאות מיליונים מכספי המכירה בטענה לזכרוני שמגיעות לו דחיות עד אחרית הימים והנושים חייבים לו לאחר שלהבנתי הפר חוזה רכישה מולם. לי לא ברור למה המוסדיים מוכנים לקנות. איזה אג"ח של חברות בשליטתו אחרי אפריקה. כנראה שזה הרבה יותר קל כשמדובר בכסף של משהו אחר.