בחלק מהמקרים שציינת
כ"יישובים לערבים בלבד" (רהט, לדוגמה), לא היה מדובר ביישוב שערבים הקימו, על מנת לשכן בתוכו ערבים בלבד, אלא בצעד שמדינת ישראל ביצעה, שהוא בעיני גרוע לא פחות מהצעד שהנדל הציע, ואף מתנשא ומזיק ממנו פי כמה וכמה. מדיניות ממשלות ישראל, עד היום, היא לעייר את הבדואים, ולהכריח אותם לעבור לערים, בתואנה של "שיפור מצבם", וככל הנראה על מנת לנצל את הקרקע שהם ישאירו מאחוריהם. כתוצאה מכך, בשנות ה-70 וה-80 הוקמו ערים לבדואים בלבד, כדוגמת תל-שבע ורהט. הערים נבנו בצורה הסותרת את אורח חייהם של הבדואים, ללא כל התחשבות במסורותיהם או בדרך בה הם בחרו לחיות. את הנזקים אנו רואים כיום, כאשר כפרים בדואיים בנגב אינם מוכרים על ידי המדינה, ולא זוכים למים, חשמל ותשתיות בסיסיות, דבר שאיש בממשלה לא מעלה בדעתו לעשות למתנחלי גוש קטיף, למשל. לכן, לא מדובר כאן במשוואה, אלא בשני צדדי המטבע הגזענית והמכוערת הזאת, במסגרתה מדינת ישראל משוכנעת שיש לה את הזכות לכפות אורח חיים מסוים על תושביה, כל עוד הם לא יהודים, כמובן. מדהים אותי שבדמוקרטיה הישראלית ניתן להתעמר כך במיעוטים, ומדהים אותי שרבים כל כך מקבלים זאת כמובן מאליו.