shay or eli
New member
אפלייה מכעיסה
כשאזרחי ישראל הערבים יוצאים להפגנות וחסימת כבישים נגד הקיפוח המתמשך שלהם - זה נגמר במוות של 13 מהם. כשהמתנחלים חוסמים כבישים מרכזיים נגד התכנית לפנות חלק מהם - אפילו באלות לא משתמשים נגדם. כשפעילים נגד הגדר מפגינים בצורה לא אלימה בשטחים - הם חוטפים גז מדמיע, רימוני עשן ואש חיה. כשהנוער של מועצת יש"ע מתבצר ומתנגד לפינוי בבית-הכנסת של נווה דקלים - מפנים אותם אחד אחד, ונזהרים שלא לפגוע פיסית. כשבלוד או בחיפה העירייה מחליטה להרוס בתים של ערבים (אזרחים ישראלים שבנו ביתם בתוך תחומי ישראל) - המשטרה לא בוחלת באמצעים כדי לזרוק אותם לרחוב. כשבכפר דרום או במורג הממשלה, הכנסת ובג"ץ מחליטות לפנות מביתם מתנחלים (אזרחים ישראלים שעברו לגור בניגוד לחוק הבינלאומי בשטחים כבושים, שמוגדרים "שטחי שליטה זמנית" בתקנות היבשות) - החיילים והשוטרים בוכים איתם, מחבקים אותם ומפנים אותם בשיא הרגישות (למרות צעקות כמו "נאצים!" ו- "גסטאפו!"). כשמחליטים לפנות מתנחלים מבתיהם, לצורך היערכות בטחונית שונה ברצועת עזה (אני לא אומר "שלום", כי זה לא משהו שעומד על סדר יומו של שרון) - זה עובר את הצבעות בממשלה ובכנסת, יש פיצויים מפה ועד להודעה חדשה, ובג"ץ אפילו מגדיל את הפיצויים. כשמחליטים לפנות פלסטינים מביתם כדי להציב בו עמדה של צה"ל - כל מי שצריך להחליט על זה זה מפקד המקומי בשטח, יש להם בהרבה מקרים פחות משעה להתפנות, ועל פיצויים אין בכלל מה לדבר (הכנסת אף העבירה לא מזמן חוק האוסר על פלסטינים לתבוע את המדינה בבג"ץ!). המסקנה משבוע ההתנתקות שעבר עלינו היא מצד אחד פתח לתקווה, אבל מצד שני קשה מאוד: מצד אחד כוחות הביטחון הישראליים יודעים להיות מאוד רגישים כשהם רוצים. אבל מצד שני, הם בוחרים להפגין רגישות רק כלפיי קבוצה אתנית מאוד ברורה, ובתוכה רק כלפיי צד מאוד מסויים במפה הפוליטית. התנתקות או לא התנתקות, המתנחלים הם עדיין אדוני הארץ.
כשאזרחי ישראל הערבים יוצאים להפגנות וחסימת כבישים נגד הקיפוח המתמשך שלהם - זה נגמר במוות של 13 מהם. כשהמתנחלים חוסמים כבישים מרכזיים נגד התכנית לפנות חלק מהם - אפילו באלות לא משתמשים נגדם. כשפעילים נגד הגדר מפגינים בצורה לא אלימה בשטחים - הם חוטפים גז מדמיע, רימוני עשן ואש חיה. כשהנוער של מועצת יש"ע מתבצר ומתנגד לפינוי בבית-הכנסת של נווה דקלים - מפנים אותם אחד אחד, ונזהרים שלא לפגוע פיסית. כשבלוד או בחיפה העירייה מחליטה להרוס בתים של ערבים (אזרחים ישראלים שבנו ביתם בתוך תחומי ישראל) - המשטרה לא בוחלת באמצעים כדי לזרוק אותם לרחוב. כשבכפר דרום או במורג הממשלה, הכנסת ובג"ץ מחליטות לפנות מביתם מתנחלים (אזרחים ישראלים שעברו לגור בניגוד לחוק הבינלאומי בשטחים כבושים, שמוגדרים "שטחי שליטה זמנית" בתקנות היבשות) - החיילים והשוטרים בוכים איתם, מחבקים אותם ומפנים אותם בשיא הרגישות (למרות צעקות כמו "נאצים!" ו- "גסטאפו!"). כשמחליטים לפנות מתנחלים מבתיהם, לצורך היערכות בטחונית שונה ברצועת עזה (אני לא אומר "שלום", כי זה לא משהו שעומד על סדר יומו של שרון) - זה עובר את הצבעות בממשלה ובכנסת, יש פיצויים מפה ועד להודעה חדשה, ובג"ץ אפילו מגדיל את הפיצויים. כשמחליטים לפנות פלסטינים מביתם כדי להציב בו עמדה של צה"ל - כל מי שצריך להחליט על זה זה מפקד המקומי בשטח, יש להם בהרבה מקרים פחות משעה להתפנות, ועל פיצויים אין בכלל מה לדבר (הכנסת אף העבירה לא מזמן חוק האוסר על פלסטינים לתבוע את המדינה בבג"ץ!). המסקנה משבוע ההתנתקות שעבר עלינו היא מצד אחד פתח לתקווה, אבל מצד שני קשה מאוד: מצד אחד כוחות הביטחון הישראליים יודעים להיות מאוד רגישים כשהם רוצים. אבל מצד שני, הם בוחרים להפגין רגישות רק כלפיי קבוצה אתנית מאוד ברורה, ובתוכה רק כלפיי צד מאוד מסויים במפה הפוליטית. התנתקות או לא התנתקות, המתנחלים הם עדיין אדוני הארץ.