אפי היקרה....
אני עומדת בפני דילמה קשה. אימי עומדת למות (אין צורך בתנחומים, תודה... ). כבר הרבה זמן היא מתעקשת שניא בשום פנים ואופן לא רוצה שיהיה לה קבר או שום זיכרון פיזי אחר. היא מדברת על "תרומת גופתה למדע". עד כאן אין בעייה. אני מוכנה ומזומנה לכבד את הרצון הזה שלה. אבל אז נכנסים לתמונה אחיה ואחותה, שדורשים שהיא תיקבר כדת משה וישראל, שתשלם הון תועפות לחברה קדישא, ושיהיה להם מקום להזיל עליו דמעות תנין פעמיים בשנה. בסופו של דבר ההחלטה היא שלי. אני יודעת שאם אני אבטיח לה שלא יהיה לה קשר - לא יהיה לה. אבל אני לא בטוחה אם להבטיח דבר כזה... כלומר - ברצונותיו של מי צריך להתחשב יותר? החיים או המתים? להתחשב יותר ברצון שלה לא להקבר, גם אם בבוא הזמן היא לא תדע אם נקברה או לא, או באלו שנשארים אחריה? אוף.
אני עומדת בפני דילמה קשה. אימי עומדת למות (אין צורך בתנחומים, תודה... ). כבר הרבה זמן היא מתעקשת שניא בשום פנים ואופן לא רוצה שיהיה לה קבר או שום זיכרון פיזי אחר. היא מדברת על "תרומת גופתה למדע". עד כאן אין בעייה. אני מוכנה ומזומנה לכבד את הרצון הזה שלה. אבל אז נכנסים לתמונה אחיה ואחותה, שדורשים שהיא תיקבר כדת משה וישראל, שתשלם הון תועפות לחברה קדישא, ושיהיה להם מקום להזיל עליו דמעות תנין פעמיים בשנה. בסופו של דבר ההחלטה היא שלי. אני יודעת שאם אני אבטיח לה שלא יהיה לה קשר - לא יהיה לה. אבל אני לא בטוחה אם להבטיח דבר כזה... כלומר - ברצונותיו של מי צריך להתחשב יותר? החיים או המתים? להתחשב יותר ברצון שלה לא להקבר, גם אם בבוא הזמן היא לא תדע אם נקברה או לא, או באלו שנשארים אחריה? אוף.
