אפי היקרה....

אפי היקרה....

אני עומדת בפני דילמה קשה. אימי עומדת למות (אין צורך בתנחומים, תודה... ). כבר הרבה זמן היא מתעקשת שניא בשום פנים ואופן לא רוצה שיהיה לה קבר או שום זיכרון פיזי אחר. היא מדברת על "תרומת גופתה למדע". עד כאן אין בעייה. אני מוכנה ומזומנה לכבד את הרצון הזה שלה. אבל אז נכנסים לתמונה אחיה ואחותה, שדורשים שהיא תיקבר כדת משה וישראל, שתשלם הון תועפות לחברה קדישא, ושיהיה להם מקום להזיל עליו דמעות תנין פעמיים בשנה. בסופו של דבר ההחלטה היא שלי. אני יודעת שאם אני אבטיח לה שלא יהיה לה קשר - לא יהיה לה. אבל אני לא בטוחה אם להבטיח דבר כזה... כלומר - ברצונותיו של מי צריך להתחשב יותר? החיים או המתים? להתחשב יותר ברצון שלה לא להקבר, גם אם בבוא הזמן היא לא תדע אם נקברה או לא, או באלו שנשארים אחריה? אוף.
 
דילמה שטובי המוחות שוקדים עליה

עד היום, אגב. אני אומר את דעתי, אבל אני מניחה שיהיו שיחלקו עליי. רצונו של אדם, כבודו, מבחינתי. אמך היא האחראית הבלעדית על חייה וגם על מותה וצורתו וזכירתו. משאלתה היא לא להקבר במקום מסוים, ולא להשאיר מצבה, גלעד או פינת זכרון עבורה. לא ברור לי מדוע, אבל זו זכותה. ההחלטה היא עלייך שכן ברור שהיא לא תוכל לפקח על המעשה, אבל אני חושבת שאת רצונה יש לכבד. הדיון צריך להתנהל בין אמך ובין אחיה ואחותה, כל עוד היא יכולה להסביר להם מדוע כך היא רוצה ומהי החשיבות הגדולה בעיניה. היא יכולה לנסות להסביר, אבל להבהיר להם שרצונה הוא שיתמלא, עם כל האהבה וההתחשבות בהם. ישנה פשרה שאולי תוכלו לקבל, והיא שאכן לא יהיה קבר או מצבה לבכות עליהם (ובינינו, זו חתיכת שיש שאיש לא רוצה לחשוב מה נמצא מתחתיה) והזכרון האמיתי הוא בלב ובגעגועים. מנהג יפה שאני מכירה ממשפחת ידידי הטוב: מדי שנה הם מתכנסים ביום השנה לפטירת סבם האהוב, שגם הוא לא נקבר במקום גשמי. הערב מוקדש להעלאת זכרונות, קריאת קטעים ממכתבים שהוא כתב במהלך השנים, כינוס משפחתי אוהב ומתגעגע, בו בהחלט ניגרות דמעות געגועים ונאמרות מילות אהבה למכביר לאותו אדם יקר, שמאז מותו עברו יותר מ-10 שנים, וללא מצבה, הזכרון שלו עדיין חי ונושם, הרבה יותר מאנשים שנטמנו אי שם בחלקה ג´ שורה ד´, אליהם מגיעים פעם בשנה ל-10 דקות התיחדות. אני מאמינה שזו הדרך הטבעית לזכור אדם ולהתגעגע אליו. ואני מקווה שאת, עם כל הויכוח העקרוני הזה שניטש סביבך, מכינה את עצמך לקראת הבאות.
 
אני מסכים עם אפי ואני אקח את זה

אפילו יותר רחוק. אני חושב שאחיה ואחותה מתערבים בעניין שאסור להם להתערב בו. אפשר לשמוע מה הם הטיעונים שלהם? בכל מקרה, האחריות נפלה עליך ולמרות שלא הבנתי מה טיב היחסים שלך עם אמך (קצת קשה להבין מההודעה) עליך למלא את רצונה ללא עירעורין. חוץ מהעובדה שהיא בוטחת בך, זו גם השקפת עולמה וזכותה להפרד מן העולם בצורה בה היא בוחרת. אני, למשל, חתמתי על תרומת אברים כוללת לאחר מותי ואני בשום פנים ואופן איני רוצה להקבר, במיוחד לא בטקס דתי. אני מאמין שכל אדם יש את הזכות הבחירה הסופית לגבי חייו וכמובן, גם לגבי מותו. אני ממש מקווה בשביל אימך, שתהיי חזקה דייך על-מנת לעמוד בלחץ ולתת לה את מידת הכבוד המינימלית בכך שתעשי כרצונה. המון
.
 
הטיעונים שלהם די "פשוטים"

הראשון הוא מסורת משפחתית. מדובר על משפחה אירופאית שחלקה הקטן היגר לארגנטינה לפני המלחמה, והרוב הושמד. המסורת המשפחתית הייתה חיים ביחד וקבורה ביחד. באירופה זה היה כפר שכולו של המשפחה, עם בית קברות משלו. בארגנטינה זה היה היכל קבורה בו נקברו כולם ביחד. למרות שהמשפחה התפרקה הודות לדור של אימי שיצא "דפוק", והדור שלי כבר לא מכיר אחד את השני, עדיין יש להם את הדחף הזה... אני חושבת שאפשר להבין את זה. המניע השני הוא החזרה שלהם בתשובה לפני כמה שנים... אני חושבת שלא צריך לפרט יותר מזה
אם את המניע הראשון אני מוכנה לקבל, את זה כבר לא. ואת יחסיי עם אימי אני חושבת שאני שמה בצד עד לסיום הפרשה... אני האדם האחרון שנשאר שיכול לאפשר לה למות בנחת וכמו שהיא רוצה. ואת זה אעשה. תודה.
 
זה לא כ"כ פשוט ../images/Emo4.gif

אם הייתי יכולה לתת לה פלתור את זה איתם, החיים שלי היו הרבה יותר קלים... היא לא במצב בו היא יכולה להווכח איתם ולעמוד על שלה. חוץ מלהביע את רצונה. למזלי - היא מדגישה את הנושא הזה כבר שנים, כך שהם לא יכולים לטעון שזו גחמה של רגע. אני בהחלט נוטה לקבל את רצונה, אך הפחד שלי הוא שבבוא הרגע אני לא אצליח לעמוד מולם. הפשרה שהצעת לא ממש מתאימה... כי אין פה "משפחה" לאחד. אוסף של זרים. אין לי קשר איתם (גם לה, בקושי) , ואין לי ספק שגם לא יהיה לי לאחר מותה. וזה דווקא מה שמקשה עליי. עם כל הזרות שיש בינהם, הם עדיין אחים... אני לא אהיה שם כדי להזכיר להם שלא צריך מצבה כדי לזכור מישהו... ומצד שני אני "לוקחת" מהם את הזכרון האחרון ממנה... קשה לי עם העובדה שלא משנה מה יוחלט, הרגש האחרון שיתקשר לי איתה יהיה רגש אשמה, כלפי אחד מהצדדים. ו... אני אחיה. תודה
 

dorono17

New member
זו החלטה שלך

מה שיגידו לך פה, בסוף זו תיהיה החלטה שלך. אני חושב שאת כבר הגעת למסקנה לפי מה שכתבת פה. ומסורת היא מסורת. אבל את צריכה לכבד את אמא שלך. תחשבי מה את היית רוצה שיעשו לפני המוות שלך (חס וחלילה שלא יקרה), אם היית רוצה שיכבדו את ההחלטה שלך, או ללכת לפי מסורת המשפחה, ולהקבר.
 

maayan15

New member
את צריכה לכבד את רצונה של אמא שלך!!

עם כל הכבוד לדודים שלך, בסופו של דבר ההחלטה צריכה להיות של האדם המדובר, אם היא רוצה שגופה ייתרם למדע (מטרה נעלה) זו זכותה הבלעדית! תסבירי את העיניין לדודים שלך עכשיו, או שפשוט תבטיחי לאמא שלך שתעשי כבקשתה ורק במותה תגידי לדודים שלך מה את עושה... חוץ מזה שאם אני לא טועה אמא שלך יכולה לכתוב צוואה (או לשכתב צוואה קיימת) ובה לכתוב שהיא רוצה שגופה ייתרם למדע ובמקרה הזה לא תהיה עלייך שום חובת הסברה ופשוט תגידי לדודים שלך שזה מה שהיא החליטה והחוק מחייב למלא את צוואתה.
 

suki da yo

New member
כמובן שברצון האמא

זו הבחירה שלה. גם אם היא לא כאן לראות שזה קור- אני חושבת שזה משהו שאת צריכה לעשות, בידיעה שזה היה הרצון שלה.
 

nutmeg

New member
יש רק בעייה קטנה

שאולי את או אמך לא מודעות עליה והיא שגם אם היא תורמת את גופתה למדע - גופתה בסופו של דבר תוחזר אליך (משומשת במצב לא טוב בכלל) ואחרי שהסטודנטים לרפואה יגמרו לנבור בה. בני משפחות לאנשים שתרמו גופתם למדע קוברים את יקיריהם גם שנה אחרי האירוע עצמו. האמת, הלוואי והיה אפשר לשרוף בארץ גופות. גם יותר אקולוגי וגם תופס פחות מקום.
 
כמדומני

שאם המשפחה אינה מעונינת לקבל את חלקי הגופה (אני מצטערת, אבל הדרדרנו לזה) בחזרה, החלקים שלא נעשה בהם שימוש נקברים במקום, שלי, לפחות, הוא לא ידוע וכנראה לעולם גם לא יהיה. אין הכרח לקבל את הגופה חזרה, מה שאומר שהילדה בלבן לא תהיה מוטרדת בהמשך מסידורי קבורה למיניהם. הדבר עדיין לא פותר את העובדה שאמה אינה מעונינת במקום קבורה כלשהו, על מנת שישמש כמקום עליה לרגל למשפחתה המרוחקת-משהו.
 
אכן דילמה קשה

קודם כל, על מנת לתת תשובה נרחבת ומדוייקת, הייתי שמחה לדעת בת כמה את. למרות שאני לא בדיוק אמורה עדיין לחשוב על הגיל בו אמות, כבר טרחתי להזכיר בפני הורי מספר לא מבוטל של פעמים שאם יום אחד יקרה לי משהו, הייתי רוצה שכל אברי יתרמו. מכיוון שאימי באה ממשפחה מסורתית (אך כיום מנהלת אורח חיים חילוני לגמרי) הנחתי שאם וכאשר העניין יהיה לה קשה. לכן טרחתי והדגשתי את העניין בפני אבי, אחי ואחיותי. אם וכאשר יקרה לי משהו, הייתי רוצה שייכבדו את רצוני, גם אם להט הרגע הכואב זה לא יעלה במוחם. אני מניחה שאת מעוניינת להתחשב ברצונותיהם של שאר קרובי משפחתך, ולהקל עליהם את העניין כמה שיותר. אני הייתי מדברת איתם על כך. אני מניחה שכבר עשית את זה, אבל אולי אם תבואי בגישה של "בואו נמצא פיתרון יחדיו" תוכלו למצוא משהו.
שירה
 

ENZO

New member
דעתי בנושא...

היא שצריך לקבור אותה כדת משה וישראל.. בכל אופן זו דעתי...
 
חבל

לדעתי חבל שזה מה שמעסיק אתכם מה יהיה אחרי שהיא תמות אמא שלי ניפטרה לפני 3 שנים ועד היום אני לא זורק שום דבר שלה ומכבד את הזכר שלה למרות שהיא בטח רוצה אחרת אדם שמת לא לוקח איתו שום דבר גשמי לעולם הבא והנשמה תמיד תהיה משוייכת למקום הקבורה אחרי שהגופה שלה תיתרם למדע ויעשו מה שיעשו תאמיני לי שהם לא ידאגו לה למקום קבורה אלה פשוט יזרקו אותה בשבילם היא עוד פיסת גוף לעשות עליה ניסויים בשבילכם קבר זה מקום לזיכרון מקום להתאבל בו לאדם אין חשיבות אחרי פטירתו יש לו חשיבות בחייו לפי הדת היהודית הגוף הוא כלי עזר לנשמה לביצוע מצוות ועבירות כאחד בעולם הזה היא את שלה עשתה אבל את יכולה לעשות עוד הרבה בשבילה ולכן את עוד פה במיקרים כאלו לא חושבים ולא פועלים לפי היגיון אלה פועלים לפי הלב אם תשלכי את אמא שלך למדע את תישכחי ממנה מהר מאוד כיוון שלא יהיה לך מקום קבוע להתאבל בו ולשכוח את אמא שלך זה הדבר הכי נוראי שיכול ליקרות אני לדוגמא כדיי לזכור את אמא שלי שמתי תמונות שלה על הקיר בחדר שלי וגם תמונה מול המיטה וליד המחשב ואת כל הדברים שלה (חוץ מהנעליים) אני שומר כאילו זה זהב נכון גם היהדות אומרת שצריך לכבד את ההורים אבל לא כל עוד זה גורם לביצוע עבירה אני מאמין שאמא שלך רוצה להותיר רושם טוב שהיה לה אופי טוב לאחר מותה ולכן זה מה שהיא החליטה אבל אני גם מאמין שזה לא מה שהיא רצתה
 

maayan15

New member
אז בעצם מה שאתה אומר זה...

שאם לא יהיה קבר לבכות בו היא תשכח את אמא שלה?... תסלח לי אבל לדעתי בן אדם לא צריך להיזכר כמקום אלא כאדם, כמו שהוא היה בחייו, ואני לא מאמינה שהיא תישכח אותה בגלל שאין קבר...מי ששוכח בגלל שאין קבר לא ייזכור גם אם יהיה אחד!
 
לגבי הקטע עם הזיכרון

תאמיני לי מניסיון אני מדבר נכון קשה למצוא אנשים ששוכחים מהר אבל עדיין יש כאלו (ע"ע אבא שלי)וחבל ותגידי לי את אם המשפחה תירצה להתאבל עליה לאן היא תלך
היא תישאר בבית
ולגבי אלה שהחשיבו את הקבר בתור פיסת אבן
גם הכסף זה פיסת נייר זה פיסת אבן עם ערך כמו שהכסף הוא פיסת נייר עם ערך
 

אפ16

New member
רציתי להוסיף

את יכולה לכבד את רצונה של אמך ולתרום את גופה למדע ולקבור את הגופה אח"כ כדת משה וישראל בצורה כזאת גם תכבדי את רצונה של אמך וגם את רצונם של דודיך ונראה לי שחשוב לכבד אותם כי סה"כ מי שמת מת ומי שחשובים אלה הנשארים
 
אני לא מסכימה, מה נעשה

לדעתי דעתה הנחרצת של אימה בחוסר רצונה להיות קבורה במקום כלשהוא, היא החשובה, ולא דעתם של אחרים או מנהגי האבלות שלהם. הילדה בעצמה טוענת שאמה לא נמצאת במצב של לנהל דיון על כך, וכמדומני שבשלב זה של חייה היא גם לא צריכה. היא הביעה מספר פעמים רבות את רצונה לתרום את גופה, ובמקביל לא להקבר, והילדה היא זו שחוששת מלעמוד מול לחצי המשפחה. אני כן סבורה שניתן, אם אמך תסכים, להקים אולי בשמה גלעד, לתרום כסף לגן שעשועים או אתר אחר בו יוצב לוח המאזכר אותה, ואולי דבר זה ישנה את דעתם של האחרים. נדמה לי שהפתרון של תרומת הגוף למדע וקבירתו לאחר מכן גם הוא לא יניח את דעתה, אבל אפשר לנסות. עם כל הכבוד לרצונם של הנשארים בחיים, גם לאדם מת ישנן זכויות, בין השאר להחליט על צורת קבורתו, שלא לשכוח שכבודו של אדם ושמו הטוב נשמר לו גם לאחר מותו (לא קשור לבעייתנו, אבל זהו החוק). לדעתי הדרישה למנוע מאמך את רצונה האחרון - על ידי אחיה - הוא סוג של אגואיזם, למרות שכביכול הוא באיצטלא של "לזכור אותך ולבכות עלייך". הם מבקשים ממנה דבר עבורם, שהיא, כנראה, לא מעוניינת בו, ולכן היא המחליטה בעניין. החשוב ביותר הוא לסכם את הדברים שאמך רוצה בכתב, כנספח לצוואה, שבבוא היום העצוב ואמך לא תהיה איתך יותר, יהיה מסמך חוקי שיגן על זכותה (וזכותך) לתרום את גופה למדע, ולא להיקלע שוב לויכוח עם המשפחה, שיכול רק להלחיץ אותך עוד יותר בבוא העת.
 
תודה אפי, וכולם ../images/Emo13.gif

אכן, הרעיון של גלעד כלשהו או תרומה על שמה, התגלה כפתרון, לפחות זמני. הצלחנו כולנו להסכים על זה. הפחד הגדול שלי הוא שהם הסכימו רק כדי לא להתווכח עכשיו, והלחץ הגדול עליי יבוא כשהיא תמוד. אך נחצה את הגשר כשנגיע אליו. אני בודקת בינתיים את עניין הצוואה כדי לצמצם עד כמה שאפשר את האפשרות שהם יתערבו, אך איך שזה נראה עכשיו, היא כנראה לא במצב לחתום על צוואה ושזו תהיה קבילה. שוב, תודה לכולכם
 
למעלה