אפילוג...

שון33

New member
אפילוג...

הבט מה רזה אנוכי מה דק שריוני ופגיע סוסי הצולע, משרתי הטיפש יודעים את הדרך לשאול זקוף קומה ומבט עם שחר יצאתי נארז רכושי לצידי אוכפי - אין דרך לשוב אדמת שורשי עליה ויתרתי נשתפה זה מכבר - ``לא תשוב לאולם!`` מאז לרוח פיניתי ספק ריחות משכרים - מצפוני המתדפק אין מי שיפתח למכריז יגונו (שליח מעז להפר יעודו?) שים קץ לקרבות בתחנות עבודות חיפושיי הובילוני רחוק עד מאוד... ``איכה?!`` -פצוע צעקתי, נואש - דממה. עד מתי?
 

מנו

New member
לילית

השיר שלך סתום ולא מובן.... ואגב-לעולם כותבים עם ע לילית
 
שון - כמה נפלא :)

הסיפור האהוב עלי - דון קישוט מורגש בכל הברה :) החיים לעיתים מאלצים אותנו להילחם בתחנות רוח... ואתה הבהרת זאת בצורה נפלאה ! תודה לך ידידי :) ענבל
 

שון33

New member
אדם אהוב שלי...

קשה להאמין שיש עוד אנשים כמוך בעולם הזה... כל האהבה והחכמה האנושיים מתנקזים בנשיותך... חבל שאין יותר מסוגך... שלך ק.ב.
 
למעלה