ברחתי כדי לא לראות את סבלם
של אנשי השייטת אחרי נחל הקישון..... כבר לא יכולה לראות התעללות בבעלי חיים, אנשים, ......ומה לא......? ================================================================== 40, זו שנת הלידה. גד.....זה האיש שיושב בבודקה הקטנה של מפעל הפייס.... חיש גד... הוא גם גד וגם חיש. יענו, זריז כזה...אחרי חמש דקות, שואל אותה ...את עיניים, אצלי, או אצלך? אור, זה מה שהוא ראה פעם כשניפץ את הכוס מתחת לחופה....כי הפרוז´קטור של הצלמן חדר אל עיניו... וזהו........זה היה האור היחיד........ מאז......כמו הפרוכת בחופה, שחור...... אפילו הכוכבים לא יכולים לחדור דרך הפרוכת.... הוא נשוי באושר, גם בעושר, לא חסר להם כלום. יש ילדים מסודרים.....כל אחד בבית שלו... נכדים...שמעבירים להם את הזמן בשישי שבת...כשהילדים יוצאים לבלות.... מה היו עושים בלי הנכדים????? רבים????? אז יותר טוב נכדים , בוכים, רטובים, מסריחים......וכל עשר שעות גם מרביצים איזה חיוך.......אוטומאטי.....בלתי רצוני....... צורח הסבא..........."סבתא....תראי .....הוא מכיר אותי....."....... "לכי תחליפי לו......" "תחליף אתה!!!! .......לילדים לא החלפת......הגיע הזמן".... הולך הסבא, בלית ברירה.......מוריד את הדבר הזה ....החדשני שנקרא...טיטול....שבזמן שהילדים שלו.... היו קטנים....עוד לא היה... ואשתו , הסבתא , נאלצה לכבס על גבי פרימוס......ודוד ניקל גדול.... עם פתיתי כביסה....... גומר את הפעולה......תוקע גרפץ , ושואל את סבתא....... "מה אוכלים היום?" ואחר כך.......כשהקטנים ישנים.......והוא כבר אחרי האוכל , אחרי החירבון, אחרי הנאד......האחרון.......לקינוח..... כל התכניות נגמרו בטלויזיה......נכנס למיטה.......(אין צורך להתקלח) צועק לסבתא........."נו.............תעזבי כבר את האינטרנט........ובואי למיטה........." והיא סוגרת בשקט.....את המכשיר.....על האיש שכותב לה מילות אהבה...... נכנסת למיטה.......פוגשת שם בחושך....את השמן השעיר, שאינו מדיף ריחות הדרים..... והם מתחילים להתעלס....כמו שזכרו פעם.....אבל......לא כמו שנראו פעם.... וכל אחד עושה את חובתו......ומשמיע את הקול המתאים לאירוע חגיגי זה.. ואחר כך...... והם חושבים שהם מאושרים.......כי יש להם הכל..... אפילו נכדים...... ולתפארת..........חיי.........הנישואין..............