אפוא
שלום חברים הנה תוספת קטנטונת לדבריו הישנים של מוגג על "אפוא". כמו שמוגג ציין, במקרא יש "אפוא" (11 פעמים) לצד "אפו" (4 פעמים, כולן בספר איוב). במל"ב ב, יד ("ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים ויאמר איה ה' אלהי אליהו אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע") גרסת תרגום השבעים ל"אף הוא" היא αφφω (כלומר affō), והיו שהסתמכו על העדות הזו כדי לראות ב"אפוא" צירוף של אף+הוא (למשל המהדורה השלישית של מילון KBL, מילון HALOT בעקבותיו וכן Beyer וקימרון וכנראה גם קוטשר. במגילות ים המלח יש "אף הוא" לצד "אפ הואה", "אפהו", "אפהוא" (כמעט כל ההיקרויות במגילת ההודיות), אבל לא בהוראת 'אפוא' אלא בהוראת 'גם הוא'. בארמית של השומרונים, לעומת זאת, "אפוא" משמשת בהוראת 'גם הוא'. יש כאן ויכוח אם ההוראה המקורית 'אפוא' נשכחה והמילה נתפסה לשומרונים לימים כצירוף אף+הוא (זו דעת אברהם טל במילונו הגדול לארמית השומרונית), או שזו ההוראה המקורית. כלומר: ברור שיש מסורת קדומה למדי הרואה ב"אפוא" אף+הוא, והשאלה היא אם זו מסורת בלבד, אותנטית וקדומה ככל שתהיה, או עדות לאטימולוגיה ממש. יש לציין שהכתיב באל"ף מטה את הכף לכיוון הדעה האחרונה. לדעתי יש כאן בעיה סמנטית - הוראת 'אפוא' והוראת 'אף הוא' אינן זהות, ואם "אפוא" הייתה "אף הוא" מבחינה אטימולוגית, היינו צפויים למצוא חילופים, כלומר לראות את שתי הצורות משמשות בשתי ההוראות, אבל אין חילופים כאלה - העברית מבחינה יפה בין השתיים. גם בארמית הממלכתית נשמרת הבחנה כזו - למשל "אפו" במשפט להלן אינה יכולה להתפרש 'אף הוא' בשום אופן: לקבלזי אנה עבדת לך כן אפו עבד לי (משלי אחיקר, שורה 52; קאולי: according as I did to you, so do also to me) ולסיום הנה דבריו של בן-יהודה על הערך הזה: "מנחם בן סרוק: מלה זו איננה נגזרה מיתר המלים והיא מיוחדת במתכונת כמשפטה, ולולא הענין לא נודע לה בנין. ע"כ [=עד כאן דברי מנחם]. ר"י בן גנאח אמר: רק ענינו אם כן, ענינם עתה. ורד"ק מפקפק ומביאה ביחס עם מלת השאלה אֵיפׁה. ומן החדשים, הנה היתר תמוהה היא השערתו של גזנ'[יוס] שיש לה איזה יחס עם אף, אפה, ומצא לזה סֶמֶך שגם בגרמנית יש דומה לזה בהמלה gar. אֲוַלד חשב כי זו היא המלה פה ונוסף עליה אֵ הרמז [טור-סיני, לשוננו ח [תרצ"ז], עמ' 111-110, גוזר בדומה לזה מ"פון"]. ויש עוד שבקשו לה מקור בשרש פוא. אולסה'[אוזן] כמו רד"ק. רק קניג הודה ולא בוש כי אין למצא לו מקור".
שלום חברים הנה תוספת קטנטונת לדבריו הישנים של מוגג על "אפוא". כמו שמוגג ציין, במקרא יש "אפוא" (11 פעמים) לצד "אפו" (4 פעמים, כולן בספר איוב). במל"ב ב, יד ("ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים ויאמר איה ה' אלהי אליהו אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע") גרסת תרגום השבעים ל"אף הוא" היא αφφω (כלומר affō), והיו שהסתמכו על העדות הזו כדי לראות ב"אפוא" צירוף של אף+הוא (למשל המהדורה השלישית של מילון KBL, מילון HALOT בעקבותיו וכן Beyer וקימרון וכנראה גם קוטשר. במגילות ים המלח יש "אף הוא" לצד "אפ הואה", "אפהו", "אפהוא" (כמעט כל ההיקרויות במגילת ההודיות), אבל לא בהוראת 'אפוא' אלא בהוראת 'גם הוא'. בארמית של השומרונים, לעומת זאת, "אפוא" משמשת בהוראת 'גם הוא'. יש כאן ויכוח אם ההוראה המקורית 'אפוא' נשכחה והמילה נתפסה לשומרונים לימים כצירוף אף+הוא (זו דעת אברהם טל במילונו הגדול לארמית השומרונית), או שזו ההוראה המקורית. כלומר: ברור שיש מסורת קדומה למדי הרואה ב"אפוא" אף+הוא, והשאלה היא אם זו מסורת בלבד, אותנטית וקדומה ככל שתהיה, או עדות לאטימולוגיה ממש. יש לציין שהכתיב באל"ף מטה את הכף לכיוון הדעה האחרונה. לדעתי יש כאן בעיה סמנטית - הוראת 'אפוא' והוראת 'אף הוא' אינן זהות, ואם "אפוא" הייתה "אף הוא" מבחינה אטימולוגית, היינו צפויים למצוא חילופים, כלומר לראות את שתי הצורות משמשות בשתי ההוראות, אבל אין חילופים כאלה - העברית מבחינה יפה בין השתיים. גם בארמית הממלכתית נשמרת הבחנה כזו - למשל "אפו" במשפט להלן אינה יכולה להתפרש 'אף הוא' בשום אופן: לקבלזי אנה עבדת לך כן אפו עבד לי (משלי אחיקר, שורה 52; קאולי: according as I did to you, so do also to me) ולסיום הנה דבריו של בן-יהודה על הערך הזה: "מנחם בן סרוק: מלה זו איננה נגזרה מיתר המלים והיא מיוחדת במתכונת כמשפטה, ולולא הענין לא נודע לה בנין. ע"כ [=עד כאן דברי מנחם]. ר"י בן גנאח אמר: רק ענינו אם כן, ענינם עתה. ורד"ק מפקפק ומביאה ביחס עם מלת השאלה אֵיפׁה. ומן החדשים, הנה היתר תמוהה היא השערתו של גזנ'[יוס] שיש לה איזה יחס עם אף, אפה, ומצא לזה סֶמֶך שגם בגרמנית יש דומה לזה בהמלה gar. אֲוַלד חשב כי זו היא המלה פה ונוסף עליה אֵ הרמז [טור-סיני, לשוננו ח [תרצ"ז], עמ' 111-110, גוזר בדומה לזה מ"פון"]. ויש עוד שבקשו לה מקור בשרש פוא. אולסה'[אוזן] כמו רד"ק. רק קניג הודה ולא בוש כי אין למצא לו מקור".