אתה צודק..
אנחנו מפסיקים לחלום כל הזמן.. ומחליפים את החלומות שלנו בחלומות אחרים, העולם הזה, והמדינה הזו מספקים לנו מיליון גירויים והפתעות- (טובות ורעות..) כל יום מחדש. אז מה, נפסיק לחלום? לפעמים כן ולפעמים לא... אתה יודע מה, הג'יימס בונד הקטנה שכותבת לך עכשיו, חולמת שהיא לא תפסיק לחלום... הייתה לי פעם פנטזיה שבחתונה שלי סבתא שלי תעשה קולולולו כזה מצחיק, ושלחופה ילווה אותי בן דוד שלי שהוא היה גם החבר הכי הכי טוב שלי בעולם. הייתי מפנטזת על הצחוקים בדרך לחופה, על הבדיחות שהוא יספר לי כדי להצחיק אותי, היה לנו הומור כזה משותף... סבתא שלי נפטרה, ו4 חודשים אח"כ הוא נהרג. מאותו היום שנתיים לא חלמתי, לא פינטזתי, לא רציתי כלום! היום, החתונה נראת לי רחוקה יותר מאי פעם (וזה לא דבר רע... יש זמן...) גם הסיכוי שאני אהיה אלופת העולם בקונג פו שווה לסיכוי שהוא ילווה אותי לחופה.. אבל אני לא מפסיקה לחלום, אני מחליפה חלומות, אני ממשיכה לנסות להגשים, אלופה אני לא אהיה? טוב, אבל לפחות אני נהנת מהאימונים, כשהייתי בת 9 בערך רציתי להיות נהגת אוטובוס, אבל ממש! מספרים שהיה לי מבט של טרוף בעיניים כשהייתי רואה אוטבוס, היום לא מתקרבת למפלצת הזו.. רציתי להיות גם סופרת,וציירת וזמרת ורקדנית ורופאה ורציתי להציל את העולם, היו לי, ויש לי מיליון חלומות, מוזרים ככל שיהיו... אני לא יכולה להגיד לך שלעולם לא אתאבד,או ארצח או אפילו אאבד תקווה, החיים לפעמים מבאים אותך למקומות שלא חלמת עליהם... אבל ברגעים הקשים מה שהחזיק אותי היה החלומות והתקוות, יש אנשים שזה חזק אצלהם יותר ויש אנשים שפחות... ואני עוד אתאכזב כנראה כל חיי ממליון חלומות שלעולם לא יתגשמו, אבל תמיד אוכל להחליף חלום אחד באחר... קצת אופטימיות לא מזיקה אף פעם.
