אס"ים, צחוק ו'תקינות'.
היו כאו שני שרשורים שלכאורה בלתי קשורים , אבל למעשה שניהם התעסקו בבעיה של קשר א"ס – צחוק.
בשרשור של חוסר הבנת פתגמים התייחסו גם לחוסר הבנת בדיחות. ויצא שא"ס לא יודע מתי לצחוק 'כשצריך' ז"א כשמספרים בדיחה מצחיקה. אם הוא לא מבין את הבדיחה ,הוא לא צוחק וכך הוא יוצא 'חריג'. והפתרון : הא"ס צריך ללמוד להבין בדיחות כדי לצחוק 'בזמן'.
והיה שרשור של 'צחוק לא במקום'. א"ס חושב על משהו מצחיק , צוחק ומתברר שזה 'צחוק לא במקום' כי הסביבה לא מבינה למה הוא צוחק, או שמה שמצחיק אותו לא מצחיק את הסביבה ואז הוא שוב יוצא 'חריג'. והפתרון: הא"ס צריך להימנע מ'צחוק לא במקום' .
יוצא שאם משהו מצחיק את הסביבה אבל לא את הא"ס זה מצב תקין וכשמשהו מצחיק את הא"ס ולא את הסביבה זה לא תקין.
לכן שאלה: למה צחוק של הסביבה יותר 'חוקי' מצחוק של א"ס ?
היו כאו שני שרשורים שלכאורה בלתי קשורים , אבל למעשה שניהם התעסקו בבעיה של קשר א"ס – צחוק.
בשרשור של חוסר הבנת פתגמים התייחסו גם לחוסר הבנת בדיחות. ויצא שא"ס לא יודע מתי לצחוק 'כשצריך' ז"א כשמספרים בדיחה מצחיקה. אם הוא לא מבין את הבדיחה ,הוא לא צוחק וכך הוא יוצא 'חריג'. והפתרון : הא"ס צריך ללמוד להבין בדיחות כדי לצחוק 'בזמן'.
והיה שרשור של 'צחוק לא במקום'. א"ס חושב על משהו מצחיק , צוחק ומתברר שזה 'צחוק לא במקום' כי הסביבה לא מבינה למה הוא צוחק, או שמה שמצחיק אותו לא מצחיק את הסביבה ואז הוא שוב יוצא 'חריג'. והפתרון: הא"ס צריך להימנע מ'צחוק לא במקום' .
יוצא שאם משהו מצחיק את הסביבה אבל לא את הא"ס זה מצב תקין וכשמשהו מצחיק את הא"ס ולא את הסביבה זה לא תקין.
לכן שאלה: למה צחוק של הסביבה יותר 'חוקי' מצחוק של א"ס ?
