אצלי אסרטיביות היא ההיפך מאגרסיביות
כאשר אני מרגישה מותקפת או מתגוננת - אני עושה את הדבר ההפוך לאסרטיביות - אני מתקיפה ומאבדת קשר עם עצמי... אני יודעת להיות אסרטיבית, בהחלט. זה נובע אך ורק ממקום של ביטחון ביכולת שלי וחיבור מכסימלי לעצמי. כשאני מרגישה טוב ומחוברת לעצמי, אני לא צריכה לתכנן מילה ממה שאומר. אני יודעת שאומר את הדבר הנכון בצורה הנכונה שמתאימה לאדם שצריך לשמוע, ואדע לבטא באופן טבעי את הנקודות הענייניות ביותר ואת זוויות המבט שהוא לא חשב עליהן ושנחוצות לעניין (ושגם אני לא חשבתי עליהן, כי הן פשוט ברורות לי בפנים). במקומות שאני יודעת שאני לא מחוברת לעצמי אלא לרגשות כאובים, ואין לי ביטחון בעצמי אלא אני זקוקה לאישורו של כל אחד, ואפילו ילדים קטנים - אני לא מנסה להתבטא ולעמוד על זכותי, כי אני לא אצליח. אני מנסה רק להתחמק מעימות ולהתרחק, כי כך אצליח הרבה יותר לשרת את האינטרסים שלי. אולי זו גם אסרטיביות - לדעת איפה המקום שלך ואיפה אתה יכול להגיד מה. האסרטיביות שלי משפיעה מעולה על סביבתי. אנשים אוהבים אותה, כי היא באה ממקום בריא, טהור ואמיתי - המקום הפנימי האמיתי שלי. אנשים נהיים אוהבים לי, אנשים מעריכים אותי מאוד בזכותה, ואפילו מרגישים שהאינטרקציה איתי נותנת להם כוח ומוציאה מהם את החלקים הטובים שלהם. ידיעת ערך עצמי ואמון בעצמי - היא התשובה. לאמן את המקומות האלה ייתן את הכוח שיש מאחורי האסרטיביות (נחרצות). במקומות שאין לי אמון וביטחון בעצמי - התגובה הפוכה לחלוטין. אין שום אסרטיביות. אני תמיד הולכת למקום הכי בטוח הקרוב ביותר, ומשם משמיעה את עמדתי.
כיצד אסרטיביות שלכם או של אחרים משפיעה עליכם
