אסון המסוים

[נורית ש9]

אסון המסוים

היום 10.2.2016, נערכה האזכרה ה-19, ל-73 חיילי צה"ל, שנפלו בדרכם אל המוצבים בלבנון.
בבית ספר הר וגיא שבגליל, נערך מידי שנה בשנה יום עיון לזכר ה-73 בנוכחות קרובי משפחתם. יום זה מסתיים בטקס זכרון ובסיור באתר הנפלא שהוקם לזכרם.
לפניכם שיר שכתבתי לזכרו של אחייני האהוב ניר בן חיים. ביוטיב אפשר למצוא סרטון-שיר שנערך לפי שיר זה שהולחן ע"י חן הררי.


יַלְדִּי
מוקדש ביגון לאחותי יהודית, אמו של ניר אהובנו
אשר נפל באסון המסוקים

יַלְדִּי הָיָה אֶזְרַח הָעוֹלָם הַזֶּה
וְהָיָה מְהַלֵּךְ בּוֹ בְּחִיּוּךְ אוֹהֵב.

הָעוֹלָם הַזֶּה אָהַב אֶת יַלְדִּי
וְהָיָה זוֹרֵחַ לִקְרָאתוֹ:
מַגִּישׁ לוֹ פְּרָחִים וּמַגִּישׁ לוֹ שֶׁמֶשׁ,
מַגִּישׁ לוֹ גֶּשֶׁם וּמַגִּישׁ לוֹ אֲדָמָה.

הָעוֹלָם הַזֶּה שָׂמַח בְּיַלְדִי
וְיַלְדִי שָׂמַח בְּעוֹלָמוֹ,
וְהָיָה צוֹחֵק עִם הַגֶּשֶׁם וְעִם הַשֶּׁמֶשׁ,
עִם הַפְּרָחִים וְעִם הַאֲדָמָה.

יַלְדִּי, יַלְדִּי שֶׁלִּי, הַשֶּׁמֶשׁ מְסַנְוֶרֶת אֶת עֵינַי
וְהַגֶּשֶׁם עָצוּב כָּל-כָּך
כְּשֶׁנִּחוֹחַ הַפְּרָחִים עוֹלֶה מִן הַאֲדָמָה,
אֲשֶׁר אָסְפָה אוֹתְךָ אֶל חֵיקָהּ.


נורית שושני 1.2.1999

 

[נורית ש9]

אסון המסוקים

נפלה טעות בכותרת
ובכ"ז כבר 19 שנה - רק 19 שנה
האסון הזה נשאר כנראה האסון שלנו של המשפחות
כ"כ הרבה אסונות פוקדים את העם הזה שהוא נעשה קהה - זה כבר לא כואב לו.

נורית

 

[aiziq]

זאת אמירה מקוממת. אין לאף אחד רשות לשפוט את כאבו של אחר.

יַלְדִּי הָיָה אֶזְרַח הָעוֹלָם הַזֶּה
וְהָיָה מְהַלֵּךְ בּוֹ בְּחִיּוּךְ אוֹהֵב.<-- זו פתיחה סיפורית שכבר במילים הראשונות סוגרת את השיר כי היא אומרת ילדי היה- משמע איננו עוד. ואסון המסוקים שמרחף מעל המלים בכותרת נותן את הקונוטציה המתאימה לעובדת אובדנו של הילד ובכך נסגר השיר. כל המלים שבאות אחר כך לא מצליחות ליצור משהו שמתעלה מעל תחושת האובדן גם לא ברמת המידע.

הָעוֹלָם הַזֶּה אָהַב אֶת יַלְדִּי
וְהָיָה זוֹרֵחַ לִקְרָאתוֹ:
מַגִּישׁ לוֹ פְּרָחִים וּמַגִּישׁ לוֹ שֶׁמֶשׁ,
מַגִּישׁ לוֹ גֶּשֶׁם וּמַגִּישׁ לוֹ אֲדָמָה.

הָעוֹלָם הַזֶּה שָׂמַח בְּיַלְדִי
וְיַלְדִי שָׂמַח בְּעוֹלָמוֹ,
וְהָיָה צוֹחֵק עִם הַגֶּשֶׁם וְעִם הַשֶּׁמֶשׁ,
עִם הַפְּרָחִים וְעִם הַאֲדָמָה.<-- שני הבתים אינם מייצרים התפתחות, הם גם מדווחים מאד כך שלקורא אין את הבסיס הטוב להיות מופעל על ידם ולחוות באמצעותם את שמחת החיים של הילד. שמחת החיים מדווחת (זה הולם פרוזה ולא שירה, בשירה אנחנו מדברים את ומשתדלים לא לדבר על)
יַלְדִּי, יַלְדִּי שֶׁלִּי, הַשֶּׁמֶשׁ מְסַנְוֶרֶת אֶת עֵינַי
וְהַגֶּשֶׁם עָצוּב כָּל-כָּך
כְּשֶׁנִּחוֹחַ הַפְּרָחִים עוֹלֶה מִן הַאֲדָמָה,
אֲשֶׁר אָסְפָה אוֹתְךָ אֶל חֵיקָהּ.<-- הסיום מסורבל לטעמי, בעיקר בשל ההתנסחות עם פסוקית לואי ארוכה בתוך פסוקית תיאור זמן ארוכה (פסוקיות מקננות אופייניות לכתיבה מאמרית מדעית, בשירה אנחנו מחפשים את מיטב המלים במיטב סדרן

).
&nbsp
נורית יקרה, לעיתים בשל פרץ רגש רעיון יפה לא משלים את צמיחתו והבשלתו לכדי הישג אמנותי. ובגלל הרגש אנחנו מקדשים טיוטת שיר. אולי 19 שנה הם פרק זמן מספיק דיו כדי לשוב אל הטקסט ולהשביח אותו. אין בכך משום חילול הכאב, יש בכך משום מחוייבות לאמנות.
&nbsp
תנחומיי על אובדנך. אגב, כשזה קרה שרתתי בקבע ביחידת מודיעין קרבית והאסון לא פסח גם על יחידתנו. למחרת האסון הלכתי לשאר ישוב לחפש ציוד רגיש מאד ויקר ערך שעלה על הטיסה. ההתעסקות בציוד אבוד אל מול האובדן בנפש עשה שמות בנפשי באותו יום... אבל חובתו של חייל לציית למפקדיו ואלו היו ההוראות.
&nbsp
יום טוב

&nbsp
איציק.

 

[the allman brothers]

דעתי שונה לגמרי

יש נטייה לכותבים (מאפיין מאוד גם את הפורום), להשתמש במילים הכי גבוהות, הכי מסורבלות - שלאו דווקא מראות על איזו חשיבה על בחירת המילים, אלא מראות בעיניי על התקבעות על דפוסי שירה (מעייפים, לדעתי) שבהם מאמינים הכותבים ששירה אמורה להיות כביכול "גבוהה". והנה מגיע שיר, שהוא שיר בגלל הקצב שלו ובגלל מחשבה על סדר המילים שלדעתי קיימת בו בלי שום ספק - שיר אישי, פשוט, מלא אהבה וכאב שגם לגמרי מרענן לקרוא אותו. אם הייתי משנה משהו זה את "ניחוח", הייתי כותב "ריח" - המילה ניחוח היא מעודנת מדי לשיר בעיני, אבל גם כך הוא עובד מצוין.

 

[aiziq]

התוכל להדגים את הטענה הראשונה?

תוכל להצביע על דוגמא שהביאה אותך למסקנות האלה?

 

[the allman brothers]

אני מעדיף שלא כדי לא לפגוע

באופן כללי אני מרגיש שזה הסגנון המוביל בפורום, מה שמקשה עליי לקרוא לעיתים.

 

[נורית ש9]

תגובה ל- the allman brother

במקורו נכתב השיר עם המילה "ריח" ואני שיניתי אותה - אין לי הסבר למה אני אוהבת את "ניחוח" יותר מאשר את ריח - אולי מפני שניחוח מבטא משהו נעים וריח יכול להיות גם ריח רע.
אחותי הפכה את הקבר של ניר לפינת חמד צבעונית והיא הייתה לנגד עיני כשכתבתי את השיר הזה.
תודה על תגובתך - נורית

 

[the allman brothers]

מרגש לשמוע

 

[שמים1]

עבור משפחה שכולה האירוע שחוותה הוא האירוע המכונן

זה כואב שאירוע כאסון המסוקים נשכח ואף גורם ממלכתי לא מצא לנכון להגיע לאזכרת האירוע , בהחלט מבינה את התסכול .

 

[ציקימינגו 22]

קראתי את השיר אני רואה אותו אחרת.

תחילתו מבהיר שזה הספד "ילדי היה".
ואז מתפתח תאור ציורי של השילוב של
אותו ילד שלפנים חי ואהב את הטבע .
שבסוף
אותו טבע קיבל אותו לזרעותיו.
מבחינת מבנה השיר הוא נראה לי.
צ'י

 

[נורית ש9]

תגובה לצ'יקימינגו

צ'
במילים פשוטות
הבהרת את המובן מאליו בשיר הזה

תודה לאל יש גם מגיבים שפשוט קוראים השיר ומבינים אותו.
נורית

 

[נורית ש9]

תגובה ל"ניתוח" של איציק

איציק
באת בסכין קצבים
כדי לפרוס פרוסת לחם

נורית

 

[aiziq]

צר לי שזאת תחושתך

ביקורת היא מתנה לאומן, וקללה לגרפומן.
אמנע מלהגיב לך לטובת שנינו

&nbsp
שאי ברכה,
&nbsp
איציק.

 

[נורית ש9]

גרפומן מי?

אני אסתפק בשאלה, אותה רשמתי בנושא
אתה לא ראוי ליותר מזה.

 

[the allman brothers]

לבת זוגתי שקראה את השיר היה חשוב לומר שהיא התרגשה ממנו

(אין לה משתמש בתפוז אז אני כותב בשמה)

 

[נורית ש9]

the allman brothers

מסור לבת זוגתך שהיה חשוב לי לקרוא את תגובתה ותודה רבה.

 

[the allman brothers]

 

[שמים1]

נורית יקרה

כאשר קוראים שיר כאב שכזה נאלמות המילים , ורק העצב והאובדן עומדים למול הקורא בחרדת קודש .
ציירת דמותו של ילד אהוב שנפל ואיננו עוד ששמש ופרחים שזורים בו ושנאסף אל אדמתו בטרם עת .
קשה לומר אהבתי לשיר עצב שקשה אבל התחברתי למילים ולמסר שהבעת
התחברתי לכאב , חיבוק לך ולאחותך , ויהי זכרו של הפרח הזה ברוך .

בנוסף ברצוני לומר שנהוג בפורום שלנו מזה שנים להביע רגישות כאשר מזהים שנכתב שיר אישי וכואב , בדרך כלל נמנעים מלנתח אותו , וואם בכל זאת ניגשים למלאכת הניתוח צריך לעשות זאת ברגישות ראויה .
אין למדוד את הכאב בשנים , ואף אחד מאיתנו לא יכול להתיימר ולהבין מה חש היוצר שכתב את השיר .

שבת שלום נורית .

 

[aiziq]

שמים, נורית (וכולם)

אני חייב להבהיר משום שנעשה אי צדק עם דבריי.
&nbsp
אני לא מדדתי או שפטתי את כאבה של המשוררת ולא דיברתי כלל על מה הרגישה כשכתבה את השיר אלא דיברתי על מקרה כללי שכולנו כאוחזים בעט מכירים- כאשר בנסיבות מסויימות נובע מתוכנו שיר והוא יושב אצלנו על מקום מאד רגיש, אנחנו מחוברים אליו בעבותות של רגש ולא יכולים לראות היכן המעשה האמנותי (השיר) מצריך תיקון או טיפוח. בדרך כלל ממרחק זמן כשאנחנו שבים אל הטקסט התיקון וההשבחה שלו מתבצעים באופן קל ומפתיע.
&nbsp
הערתי בביקורת שלי ( לא ניתוח, לא ניתחתי אלא ביקרתי- זו רמה אחרת של התייחסות) על אותם אזורים בשיר שלטעמי ולמיטב שיפוטי מצריכים עוד חשיבה, או הסתכלות מפרספקטיבה אחרת אותה הצעתי. היו שסברו אחרת ממני וזה לגיטימי ביותר ואפילו משמח כי ככה נוצר דיון ראוי. בעיניי השיר מכיל רעיון סביר אבל הביצוע לוקה בחסר וזה בסדר להגיד את זה משום שהשיר עומד כאן לדיון ולא מה שהוליד אותו.
&nbsp
מה שלא ראוי בעיניי וצריך להיות גם מוקצה מחמת מיאוס בכלל כאן בפורום הוא ההשתלחות במבקר כאילו פניו להזיק ( או לשחוט כפי שהתנסחה כותבת השיר).
אי הכרת הטובה כלפי מתת הביקורת מרגיזה ומאכזבת...
&nbsp
מה שכן, אני מתעודד מאד מבגרותו (להבדיל) של הפורום כאשר כן התייחס לגופה של ביקורת בצורה עניינית ולא נתן יד ולא התערב ב"ריב" המיותר ולא ניפח אותו כפי שחששתי מאד שיקרה. ישר כח לכם חברים!
&nbsp
ולנורית, אני נאמן להחלטתי לא להגיב ליצירותייך מכאן והלאה ואולם איני פטור מן הסליחה- אני מצטער שהובן כאילו אני שופט את כאבך או מזלזל ברגשותייך. אומרים שביום הדין אלוהים מונה את דמעות הצער שהסבת לאחרים ומוסיף אותן כמשקל על כף המאזניים של חובותיך. אבל תשובה ותפילה וצדקה מעבירות את רוע הגזרה ועל כן, אני מתנצל על עוגמת הנפש שנגרמה לך בעטיי. שאי ברכה.
&nbsp
איציק.

 

[שמים1]

איציק יקר

יוצרי הפורום שכותבים איתנו זמן רב יודעים להעריך את תגובותיך המושקעות והחכמות , כאשר אני זוכה מימך לתגובה ביצירה שלי אני מאושרת .
יש כל כך הרבה מה ללמוד ולהעריך ביכולת הניתוחית המופלאה שלך .
כך שאם נעלבת מתגובתי לנורית אני זו שמצטערת מעומק הלב .
יחד עם זאת במקרה זה נורית לא ידעה לקחת את תגובתך למקום חיובי וזו לצערי הבחירה שלה .

גם אני גאה ביוצרים שלנו ומקוה שכולנו נהנה מתגובותיך בעתיד .

שבוע טוב .