אנשים

[איילת 972]

אנשים

יש שאלה שממש מטרידה אותי בזמן האחרון תמיד אומרים שצריך לזכור. אבל לזכור מה? את האכזרויות? את הסבל? את הגבורה? שאפשר לסמוך רק על עצמנו? בתור כאלו שהיו בפולין מה אתם זוכרים משם? מה הנקודה שאמרתם את זה אני חייב לזכור? שעורר אצלכם הכי הרבה רגשות?

 

[גיא בר און מקורי]

צריך לזכור הכל

צריך לזכור את הקורבנות,צריך לזכור שאף אחד לא היה לנו שמה ושאנחנו צריכים לסמוך רק עלינו,אנחנו צריכים לזכור את הסבל ואת האכזריות שהיתה שמה לזכור שכל רגש נעלם שמה וברור שחייבים לזכור את הגבורה שחלילה אף אחד לא יחשוב שהם הלכו כ"צאן לטבח" וצריך לזכור ולהזכיר ובאמת לעולם אבל לעולם לא לשכוחחחח

 

[trigotrigo]

מבחינתי

לזכור שהייתי שם. שאבותי נרצחו שם וניצלו משם, ואני עומד אחריהם על אותה האדמה. חי, נושם ולא מתכוון לוותר. לא מתכוון לשכוח. אני זוכר את כל מה שראיתי שם, אבל הכי הרבה אני זוכר את עצם העובדה שהייתי שם. כי בשבילי זה היה הכי חשוב.

 

[L i T a L 1]

לזכור...

לזכור את הסיפורים, את מרים בוכה בטקס הקראת השמות כשהיא מקריאה את שמות אחיה והוריה, את הנעלים, את הצמות, את המשקפיים, את הסירים, את השריטות של האצבעות בגזים, את המשרפות, את האכזריות, את בית החרושת הבלתי נקלט ההוא, את הגאווה שיש בלהיות יהודי, ישראלי, ולשיר על האדמה המקוללת ההיא את התיקווה. לזכור ולא לשכוח. לא לתת לדבר הנוראי הזה להשכח, שלא יהפוך ל"עוד" נושא בשיעורי הסטוריה. לזכור את זה למען סבא וסבתא שלנו, למען השישה מיליון שלא זכו להגיע לארץ.

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה איילת 972 ../images/Emo13.gif

חייבים לזכור כמה שיותר ממה שהיה שם. גם את העדויות, כל הסיפורים האישיים, הפרטיזנים, חסידי אומות העולם, העולם ששתק.. ומאידך, גם את הזוועות, הסבל, המעשים שקשה להאמין שקרו. את הכל, כי אם נשכח זה יקרה שוב. וגם כל מה שאת אמרת, "אם אין אני לי מי לי" והכל. מה הנקודה שעוררה אצלך הכי הרבה רגשות

מה הכי חשוב לזכור, לדעתך

 

[איילת 972]

אמממ אני אגיד לך מה

בעקרון אנחנו טסים עוד חודש אבל אני לא טסה ממניעים אידיאלוגיים ורגשיים. אבל בתור אחת שלא הייתה שם אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור במיוחד את האכזרויות עד כמה בנ"א יכולים להיות רעים, וזה לא משו שאתה מצפה למשל מאחיות או ממורים. אתה מצפה מהם לאנושיות. וזה אנשים רגילים לכן זה כל כך מזעזע. ועוד משו לאומי שחשוב לזכור שאין אין עלינו לא יעזור אנחנו תמיד נהיה ואנחנו למרות הכול חיים לדעתי זה מזה גאווה ענקית. וחשוב מאוד מאוד לזכור את הגבורה היהודית לזכור שאנחנו לא עם ככל העמים וזה גם לא היעוד שלנו. ולגבי רגשות אממ אין משו ספציפי.

 

[טיפקסית]

תגובה לאיילת

בקשר לרגשות כאשר תגיעו לשם ותעמדי מול הזוועות ייתכן וכן תרגישי משהו, וסביר להניח שזה מה שיהיה. זוכרים את כל מה שאמרת. אבל גם זה הזיכרון הוא סוג של רגש. ואין דבר כזה שאת טסה לא ממניעים רגשיים אם לא היית מחוברת לנושא אני מניחה שלא היית חושבת על המשלחת, תקני אותי אם אני טועה. חשוב לזכור הכל, אבל למשל אני אישית בכלל התחלתי להבין איפה היינו רק אחרי שכבר חזרנו. זה מסע שלוקח שנים לעכל אותו, למרות שכל פעם עולה משהו מתוכו. פתאום יש לך מין פרספקטיבה על החיים. פתאום עולות לך מחשבות סתם ככה מתוך המסע. קורה משהו באחד השיעורים אתה לומד על מקומות שהיית במסע, פתאום הכל חוזר. אני מקווה שיהיה לכם מסע מוצלח, למרות שעם המזג אוויר שיהיה לכם [קרוב לשלושים מעלות מתחת לאפס לפעמים] אני מקווה שכל המסלולים יהיו לכם פתוחים, משהו שלא בטוח שיהיה. כשאת בפולין נסי גם להרגיש ולא רק לזכור, נסי להרגיש לחוש את הכל להריח לשמוע לראות אל תקחי את הזיכרון כמכלול שלם נסי פרק את הזיכרון לרגשות. אני מניחה שהמסע הזה ישנה אותך, כמו את כל מי שפה. המסע הזה מאוד משפיע על האמוציות, זה מסע לא קל מסע מבלבל,כואב,מעניין,מלמד. הוא מסע שהוא מאוד אמוציונלי, הוא מפעיל הרבה את הרגשות שבתוכינו. יש מקומות שתצטרכי להרגיש כי לא נשארו מהם כלום. קחי לדוגמא את מחנה פלאשוב שלא נותר ממנו זכר. או טרבלינקה שהכל בה ים של אבנים ואת הולכת שם בטברלינקה כשמסביבך 17,000 אבנים. זה משהו שהוא מאוד רגשי. המסע הזה בכללי משתמש ומפעיל הרבה את הרגש ולא רק את הזיכרון כמכלול, ולא רק את ההיגיון. נסי גם להתחבר לרגש שבתוכך ואני בטוחה שיש אחד כזה לפחות. חישבי על דבריי

 

[איילת 972]

אוי אוי אוי

לא הבנת אותי בכלל. אני לא טסה. עכשיו בקשר לרגש אני לא אמרתי שאני לא חשה רגש. אני אגיד לך מה אני חשה עכשיו א. אני רועדת ויש לי קור פנימי ומן הסתם זה בגלל הנושא. וזה מעציב אותי אבל שהיא שאלה איזה משו רגשי אני לא יכלתי לענות לה כי היא שאלה בתור מישהי שהייתה שם ואני לא הייתי שם ולכן לא יכלתי לענות על זה. וגאווה לדעתי זה שיא הרגש ולא לתפוס איך אנשים יכולים להיות כל כך אכזרים? זה גם רגש מה ההיגון פה? מה עוד כתבת? הצגת את זה כאילו אני בכלל לא מחוברת לקטע הרגשי של השואה וזה בכלל לא כך, ממש לא אהבתי את זה.

 

[טיפקסית]

אז שתינו לא הבנו את עצמינו

את תחושי גאווה תחושי המון דברים הקור הפנימי שאת מרגישה עכשיו זה פחד. אני יכולה לספר לך שביום של הטיסה פתאום הרגשתי מן צמרמורת כזאת שלא ידעתי בעצם מה אני ארגיש. כי כל השנים ראיתי את הסרטי מסע של האחיות שלי ולא ידעתי איך אני עצמי אגיב. וחשבתי שכל מקום הכי קטן ישר יגרום לי לבכות ולא זה ממש לא היה ככה. ואם כבר מדברים על קור תקני הרבה הרבה! בגדים תרמיים והעיקר לא לשכוח כרית או משו לשינה באוטובוס מקום ישיבה מומלץ באוטובוסים הכי קרוב לדת יש הכי הרבה מקום לרגליים ואפשר לישון שם יופי. אגב עם איזה חברה אתם טסים? עם אל אל או lot ? וואי הטיסות של לוט היו מעולות אנשים רק ההסברים בפולנית על המקיר חירום אוי אוי היה לנו איזה דייל אחד בטיסה חזרה מפולין שהתחיל יעני ללמד אותנו את כל הקטע של החגורת הצלה והמסכה ואפחד פשוא אפחד לא הבין מה הוא רוצה התחלנו שם להיקרע לו מצחוק מול הפנים שירה זוכרת את הדייל ההוא? זה שעשה לנו ת'הדגמה של החגורה בטיסה חזרה? אוי אוי עזבו זה היה הזוי למדי

 

[מיכלוש7]

היא לא רשמה שהיא לא טסה?!../images/Emo12.gif

 

[איילת 972]

יפה מיכל../images/Emo45.gif

ועוד פעמיים רשמתי את זה. מה שלומך ילדה?

 

[מיכלוש7]

את רואה, למרות ה../images/Emo68.gif יש דברים

שאני כן קולטת

ואצלי הכל טוב

רק תגידי... למה את לא יוצאת למסע

איילת, אני מזועזעת ממך

 

[איילת 972]

חחח

אני תמיד טענתי שאת בלונדה חכמה

ואם את רוצה סיבה אז לפרטי.

 

[demoloc]

משהו שיחרט אצלי לנצח

בתור אוושוויץ , יש באחד הבונקרים , "מזכרות" מהנאצים , רישומים , מכתבים וכו' , אני עיינתי והוצגו שם 3 דפים של רישומים של הבאים לאושוויץ ובינהם מצאתי את אחותה של סבא שלי (יש לי גם תמונה של הרישום,אבל אני לא מצליח להעלות כאן) , זה פשוט היה הלם טוטאלי , מתוך הכמה.3 מיליון בערך שנרצחו במחנה הזה ,היה 4 עמודים שהוצגו שם , כל אחד 40 אנשים , והשם משפחה של אמא שלי פשוט עמד שם , הבטתי בזה פשוט במשך 10 דקות בהלם מוחלט ....

 

[demoloc]

בתוך*

 

[L i T a L 1]

ואו! איזה צמרמורת!