שאלה לגרפולוגים...
לגבי הע´ והל´ שלה... זה נראה לי, איכשהו, כתב "מאולץ", כאילו הנערה מחפשת כתב משלה, ומנסה את "מה שנראה לה יפה", מה גם שהכתב לא מהיר במיוחד.. כאילו העיצוב יותר חשוב מהתוכן.. מה דעתכם? (אריק, עדיין לא קראתי את הניתוח שלך לכתב, אז לא הזדמן לי לבדוק אם התייחסת לנושא, ועמך הסליחה..) מה שעוד מתבלט לי פה מאוד זה שולי ה"זיג-זג"... זכור לי מהספר שקראתי שדבר כזה מסמל על כך שהכותבת עוצרת את עצמה מלהפתח.. היא נפתחת, ומיד חוזרת, שמה את עצמה במקום. הכתב יחסית גדול. החתימה, מאוד מעניינת.. היא נראית לי גם "מאולצת", כאילו ה(C) הוא ככה סתם ליופי, כי זה "אין".. אין לי מושג.. אבל בכל זאת זה כתוב באלכסון.. יש קצת רווחים בין המילים, רווחים גדולים מדיי, לטעמי.. רמי, לזה התכוונת כשהתכוונת לריחוק שלה מהחברה? קצת קשה לי להסתכל על השוליים הסופיים, כי היא כותבת קצר. בכל שורה - משפט. איפה שהמשפט נמשך לאורך יותר משורה, עדיין השורה לא סדירה.. מעניינת אותי גם ה"ש" שלה. בהתחלה, ראיתי שהאותיות לא מחוברות, ואז ראיתי את שורה 8.. חיבור יחסית מעניין ב"כשאני", בין ה"ש" ל"א". החיבור הזה לא היה נראה לי הגיוני, לוגי, כי ע"פ העברית, את העיגול ב-"א" מתחילים מלמעלה ולא מלמטה.. ואז קלטתי במבט יותר מדוקדק, שהחיבור הזה הוא אקראי, ושהיא כתבה קודם את ה"ש", שמה קו ארוך (תזכירו לי מה זה אומר - "ש" מנסה להתחבר, אבל עדיין גידמת בסיום שלה), עברה לאות הבאה, ה"א", ובטעות חיברה את זה.. סתם, צירוף מקרים מעניין.. ולסיום.. בעיית ה-קקזא"ח (קמור, קעור, זויתי או חוטי): יש כאן נראה לי שילוב של הקער ושל הזוית. הזוית היא הרצויה, ששירה מנסה להגיע אליה, אבל עדיין בלי לשים לב, בצורה כנראה בלתי רציונלית, נוסף הקער.. ולסיום סיומת... פניה קצרצרה לשירה..
למה את חושבת שביקשו בדף חלק, אם לא בשביל לראות את המהלך הנטוי של השורות?!?!
בהצלחה לכולם ואל-אל-ישראל, שמעתי שהם מובילים בהפרש 5 על יוון במחצית.. אני אלך לראות את המחצית השניה...
ליטן