שלום הכלחולף../images/Emo24.gif
קראתי את הסיפור שלך על המדיטציה והתשוקה שהתעוררה פתאום. דברת על התמקדות באור האדום (אם אני זוכרת נכון, זהו סוג המדיטציה שמלמד יוגננדה) אין זו המדיטציה של הבודהיזם. אני מכירה גם את המדיטציה הזאת וגם את הויפאסנה. אז בוא נראה. אם במדיטציה של חקירה עצמית עסקינאן, אנחנו אמורים להתבונן בתהליכים של העצמי כצופה מהצד, ללא שיפוט. זוהי החקירה. אנחנו מזהים את התהליך אך לא מזדהים אתו ולא שופטים אותו לחיוב או לשלילה. עצם זיהוי התשוקה, משחרר אותה.דווקא על ידי התעמקות בה ולא על ידי בריחה ממנה. לגבי המדיטציה של ראיית האור האדום מול העין השלישית, או מתחת לעפעפיים, אין תימה. היות שהצבע האדום מתקשר לתשוקה ולצ'אקרת הבסייס, זה רק טבעי שתחווה תשוקה. תשוקה היא דחף. דחף נובע מפחד(היפוך אותיות) לרוב פחד השרדותי. אך אין הוא 'טוב' או 'רע' כי אין 'טוב' ו'רע'. הפחד הוא ההיפך מאהבה. אם הפחד נוקש על הדלת והאהבה פותחת את הדלת, הפחד נעלם כלא היה. אך שוב, אם היית ממשיך לחקור את התשוקה, כפי שנהוג לחקור את הכאב כאשר אתה יושב שעות במדיטציה והרגליים לעתים מתחילות לכאוב, היית מגלה שהתשוקה לבסוף מתפוגגת. כפי שמתפוגג הכאב כאשר אתה מגלה שהכאב איננו אתה. ומפסיק להזדהות איתו. התשוקה היא איננה אתה ומפסיק להזדהות אתה. אין זאת אומרת שתשוקה לא תעלה בך מידי פעם.אצל התלמיד הרוחי, התשוקה מוסבת אל ההתפתחות הרוחית בדרך כלל. אל ההארה הרוחית, אל הנרוונה, אל תודעת המשיח, לאיחוד עם המוחלט. L&L TALYA
