גם אצלי זה התחיל כשעליתי על מדים...
עד אז היתה תקופה שממש לא אהבתי מוסיקה ישראלית, ואת שלמה גיליתי די מאוחר.. עד היום אני מכה על חטא שפיספסתי את "שניים" והמופע המשולש.. המפנה הגדול היה שהתגייסתי, שרנו באוהל בטירוף את "היא לא יודעת מה עובר עלי" ו"זה מה שנשאר".. אחרי הטירונות הגעתי לקורס בבסיס נידח ומרוחק, חרא של יציאות וחרא של תנאים, ובאיזה ערב שהייתי די שבוז מצאתי שם באיזה משרד את הדיסק "ההופעה 97". עברתי שם על השירים שלא ממש הכרתי, ואז התחיל להתנגן שיר נחמד עם הרבה דיבורים על שמש שעולה ולואי שמדליק אותה והאורות בפולואים וכאלה..."אומרים שלא רחוק מחדרה, בין הים לבין החולות, יש מקום שבו זורחת השמש בלילות, רק אצלנו לא תמיד היא זורחת, רק אצלנו משום מה אור חסום, יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה, איזה אבסורד". זה היה הרגע שהרגשתי כאילו מישהו עשה שיקוף רנטגן של המחשבות שלי, חיבר אותם ביחד ועשה מזה שיר.
