שפרירית אדומה
New member
אני
ניסיתי להמנע מזה הרבה זמן. אבל עכישו כנראה כבר אין לי כוח לעצור את זה... אני מרגישה רע! נגעלת מעצמי, מהסביבה ומרגישה כאילו סותמים לי את הפה . אני בן אדם שלא יבוא בטענות ולא יגיד מה שמפריע לו לאחרים כי אני לא רוצה לפגוע באחרים, לקלקל יחסים ואולי גם להתמודד עם ביקורת. למה...? למה אני לא יכולה לעמוד על שלי? למה אני חיבת לקבור הכל ולהתעלם? אני נורא נפגעת אם אנישם קרובים אלי כועסים אלי ומביעים ביקורת, אני לא מראה את זה אבל קשה לי עם זה ולפעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמפחדת שההורים שלה יכעסו עליה ושהם לא יהיו מרוצים ממנה.. אולי באמת לא התבגרתי מהשלב הזה? תמיד אני מנסה לרצות את כולם ובסוף מי שנשאר לא מרוצה זו אני. אני יודעת שרק אני יכולה לענות על כל השאלות האלה. אבל נמאס לי לשכנע את עצמי שהכל בסדר והכל יהיה בסדר ושוב ושוב להתמודד עם הלבד הזה..
ניסיתי להמנע מזה הרבה זמן. אבל עכישו כנראה כבר אין לי כוח לעצור את זה... אני מרגישה רע! נגעלת מעצמי, מהסביבה ומרגישה כאילו סותמים לי את הפה . אני בן אדם שלא יבוא בטענות ולא יגיד מה שמפריע לו לאחרים כי אני לא רוצה לפגוע באחרים, לקלקל יחסים ואולי גם להתמודד עם ביקורת. למה...? למה אני לא יכולה לעמוד על שלי? למה אני חיבת לקבור הכל ולהתעלם? אני נורא נפגעת אם אנישם קרובים אלי כועסים אלי ומביעים ביקורת, אני לא מראה את זה אבל קשה לי עם זה ולפעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמפחדת שההורים שלה יכעסו עליה ושהם לא יהיו מרוצים ממנה.. אולי באמת לא התבגרתי מהשלב הזה? תמיד אני מנסה לרצות את כולם ובסוף מי שנשאר לא מרוצה זו אני. אני יודעת שרק אני יכולה לענות על כל השאלות האלה. אבל נמאס לי לשכנע את עצמי שהכל בסדר והכל יהיה בסדר ושוב ושוב להתמודד עם הלבד הזה..