אני

shir3001

New member
אני

אדישה, קהת רגשות, חסרת סבלנות, לא מתמודדת, רוצה לברוח, בהתגוננות ודריכות מול אנשים, מרגישה מאויימת, קפואה ולא מסוגלת לזוז, מתקשה לבקש עזרה או לספר למישהו כמה באמת קשה לי... מסתירה את עומק המצוקה...
החיים לוחצים אותי לפינה.
מרגישה שאין מוצא.
דואגת.
 
שיר, את מתמודדת עם כל כך הרבה דברים עכשיו

ואת כן מתמודדת!
רק מרגישה שלא.
אבל מבינה שאת על הקצה של כוחותייך.
תהיי טובה אל עצמך ופנקי את עצמך ונוחי ככל יכולתך.
נדמה לי שקראתי אותך עזה להגיד דברים שלא אמרת קודם.
את הולכת ומתקרבת לרגע האמת בתוכך, כנראה, והלחץ הולףוגובר.
אבל אחרי זה תהיה הקלה (כמו הפרסומים של הרכבת הקלה):)
 

shir3001

New member
תודה גקי

אני שופטת על עצמי אבל זה לא רק מחשבות.
יש לי חוויה פנימית שאני רעה מאוד ולא בסדר באופן בסיסי נטול תקנה.
&nbsp
גם כשאני במצוקה אני מגנה את עצמי למה אני ככה.
&nbsp
אם את מתכוונת ללידה שתביא הקלה אז אולי אני לא יודעת. אבל אז תתחיל התמודדות חדשה וגם הלידה עצמה מלחיצה ....
&nbsp
היום מצאתי עמותה שעוזרת לנשים בהריון ואחרי לידה שעוברות דיכאון.
&nbsp
מרגישה כאילו כל הרגשות שלי הסתבכו והשתבשו.. ומשהו עמוק מציק ומקפיא ולא נותן לי לנשום.
 
אני שמחה שאת מבקשת עזרה, ולא, יקירה...

אני לא מתכוונת ללידה.
אני מתכוונת לזה שבמשך חודשיים או שלושה לםחות אני קוראת את ההתלבטויות שלך בקשר לבנזוג שלך - אם לגור איתו או לא, ואת תמיד מציגה את זה כבעיה שלך. ופעם ראשונה שאת מציגה את הבעייתיות שבקשר איתו, ואת כמה שהוא ביקורתי, ובעצם כמה הוא לא מתאים לך כבנזוג אוהב ומפרגן. וזה אומר לי שברגע שתגיעי לשלום עם ההבנה הזאת, תדעי יותר שקט.
מחזיקה אצבעות
 
למעלה